0

תגובות

0 תגובות   יום רביעי, 2/1/13, 13:07



 לקוראי היקרים שלום

       מאחר וקשה מאד, עד בלתי אפשרי כמעט לאנשים להגיב ופנו אלי למה זה כך? ואינני מקבלת תשובה מהמערכת של קפה דה מרקר, החלטתי לשלוח את תגובותיהם של האנשים כפוסט.

אם יש לכם תגובות אנא פנו אלי ואפרסם כך את תגובתכם. אומנם זה מטריד, ואולי משהו יתעשת.

יום טוב

ר. מיפו.

תגובתו של חיים ספטי    משורר

 

רחל שלום רב

ניסיתי למצוא את הנושא ב"חברותא" ולא הצלחתי , ולבלוג שלך לא העברת קישור, ולפיכך אכתוב כאן את
תגובתי ואשמח אם תעתיקי אותה לבלוג.
אני מצדד בדעת מרבית החברות, ולא בדעתה של סגולה, אם כי מנימוקים אחרים:

יש לזכור שאברם אינו צעיר בעת שהוא מבקש את בקשתו, וכל אדם מבקש שיהיו לו ילדים שישאו את הגנים שלו ויהיו ממשיכי דרכו. כל אדם, גם אברם, מבקש שיהיו לו ילדים לא רק מסיבות אלה, אלא גם מסיבות רבות אחרות, שבמילה אחת ניתן להגדירן כבקשת אושר. ילדים מביאים אושר להוריהם, לאם ולאב, או לפחות אמורים להביא להם אושר. ואולם, עלינו לזכור שבדו- שיח שמתקיים בין אברם לאלוהים אברם אינו יכול "להשתפך" ולפרט בפני אלוהים את כל מניעי בקשתו, והוא מתמצת את בקשתו בדבריו על בן ("זרע" בלשון המקרא) שיירש אותו.

זאת ועוד, וזה העיקר בעיניי: אל לנו להתייחס לטקסט זה באופן תמים, ומותר לנו להתבונן על הטקסט באופן מפוכח וריאלי.
המקרא הוא הספר המכונן של ההוויה היהודית, של ההיסטוריה היהודית ושל העם היהודי,
ובהיותו כזה, לא ניתן לְצָפּוֹת שאברם, מי שאמור להיות אבי האומה, אבי העם היהודי, יהיה ללא ילדים משלו, וישלים עם כך, וכאשר מזדמנת לפניו "הזדמנות" שלא תסולא בפז, שבה אלוהים מוכן למלא את משאלתו ("שכרך הרבה מאד"), אין  לצפות שהוא לא יבקש בן שממנו יצמח העם היהודי. כך לדעתי יש לראות את בקשתו. זו אינה בקשה של אדם פרטי כפי שרואה זאת סגולה, אלא, מי שכתב את המקרא (בהנחה שלא היה זה אלוהים עצמו כפי שדומני מאמינים אנשים דתיים) ,ולפניו מי שהעבירו את סיפורי האבות בעל פה מאב לבן, ראו באירוע זה אירוע היסטורי בעל חשיבות עליונה: זהו האירוע  שבו מונח היסוד להיווצרותו של העם היהודי מזרעו של אבי האומה. יתר על כן, מנקודת
מבט זו, בקשתו של אברם לקבל בן הינה בקשה שיש בה יסוד רוחני. אברם מבקש לא יורש חומרי לרכושו אלא יורש לרעיון הקמת העם היהודי מזרעו. כך לדעתי יש להבין את בקשתו, כפי ששמו אותה בפיו מספרי סיפורי האבות ומי שכתבו את המקרא, ואולי כפי שאכן הוא בקש בעצמו, וכך עברו הדברים בעל פה מדור לדור, מאב לבן, עד שהועלו על הכתב על ידי הסופרים שכתבו את המקרא.

בברכה וכל טוב

חיים

 

________________________________________

 

תגובתה של אסתר ויתקון זילבר   
משוררת ומרצה לספרות


תודה על ההזמנה לדיון.


בדיוק אתמול למדנו את הפרק הזה עם רב בית הכנסת שלנו. שמו הלל מייזליס.

ועסקנו בדיוק בדילמה המוסרית, ריגשית, אמונית של המאבק בין שרה והגר ובאמצע אברהם.

לא אעריך כי השעה

מאוחרת.  רק אציין מספר נקודות  ואתן כבר תמשיכו בדיון (אם תרצו) :

א הרב ציטט מחוקי  חמורבי, ששפחה שניתנה על ידי גבירתה לבעלה כדי ללדת ממנה  ילדים, והיא לאחר שנכנסה
להריון מתגאה על גבירתה לשעבר, הגבירה רשאית להענישה בהורדתה לדרגת שיפחה. והביטוי לשפחה באוגריתית הוא 'לענות'.

ב פרשני המקרא המסורתיים התפלגו ביחסם אל שרה. אחדים האשימו אותה ואף את אברהם על יחסה של שרה
להגר, ואחרים הצדיקו. יש פרשנים שטענו שעם ישראל סובל במשך דורות רבים מידי צאצאי ישמעאל בגלל העינוי שעינתה שרה את ה גר. זה בעייתי מאד בעיני. אמהות אכלו בוסר ושיני בנים תקהנה?

אבל זה מוכיח שפרשני המקרא המסורתיים היתה בהם חרות רוחנית ומוסרית גם להעביר ביקורת על
אבות ואמהות האומה העברית.

ג. פרא אדם, פרושו אדם חופשי, וזו הבטחת המלאך להגר כנגד זה שהוא פונה אליה בשם הגר שפחת שרה
ומצווה עליה לשוב אליה ולהתענות תחת ידה. שכרה יהיה

שבנה יהיה חופשי ויגור היכן שירצה. הוא לא יהיה עבד.

ד. המלאך פונה להגר ארבע פעמים. זה מעיד על אשיותה. על חשיבותה. אני אמרתי שכניראה היתה ראויה
מבחינה רוחנית להתגלותו, ולהבטחה לשכר טוב עתיד עבור בנה.

ה. אני אישית חושבת שכל הנפשות הפועלות בסיפור הזה נמצאות במילכוד ריגשי קשה. מה שיעשו ומה שלא
כרוך בסבל ריגשי. תגובתה הריגשית הקשה של שרה לבעלה -אברהם האדיש  לסיבלה "חמסי עליך ישפוט אלוהים ביני ובינך" מוכיח עד כמה אין אנו יכולים בכלל  לשפוט את הנפשות הפועלות. בקיצור, להיות עקרה ולהזדקק לפתרון הזה של רחם חלופית, שהיה מקובל באותם ימים רחוקים ( רואים זאת גם אצל רחל ולאה)
הוא "פתרון" כואב ונורא...


___________________________________________________

 

 



תגובתו של איתן קלינסקי

משורר מורה ומחנך של רבים

 

לרחל שלום

 

קשה לי לקבל שתי מערכות חיים קוטביות ,
או שני מסלולי חיים קוטביים המנווטים על ידי השגחה אלוקית , במיוחד בהופעה של מלאך האלוהים .

 

מסלול אחד זוכה להגנה מלאה על ידי העוצמה האלוקית , ובמסלול הזה מהלכת שרה , הזוכה בסופו של דבר לממש את נשיותה  וחווה את חווית הלידה והאמהות לה מייחלת כל אישה .

מסלול שני מותנע על ידי אותה השגחה , שעל המהלכים בו נגזר להיות מושפלים בצו המחייב אותם לנמיכות קומה . במסלול הזה  מהלכת הגר , לעברה הופנה הצו המחייב להמשיך לחיות בחיק השררה "והתעני תחת ידיה".. צו המחייב להמשיך להשלים עם ההכרח לשוב אל הגבירה  ממנה היא נסה .

 

בהמשך המסלול הראשון מהלך גם צאצא שהוא אבי גוי שאפיונו הוא חיובי , ובמסלול השני מהלך צאצא שהוא אבי גוי אחר , המאופיין בפראותו , פרא אדם .

 

במסלול הראשון מהלכת הסגולה , העם הנבחר , במסלול השני מהלכת הנחיתות ונמיכות הקומה של עם אחר .

במסלול הראשון מהלך מי שבסופו של דבר יוכתר עם נבחר ו"בגויים לא יתחשב" .

 

קשה לי עם הגאים בהיותם מהלכים במסלול הראשון.

 

העשור השמיני בחיי חש צער רב כי שני המסלולים חדרו להווית חיינו כאן בארץ שהיא כה יקרה לנו .

איתן



________________________________________

 

דרג את התוכן: