כותרות TheMarker >
    ';

    חביתה

    רשימות מהמחבת, מהלב ומעוד מקומות - בקצור, קולינריה ספרותית וחיים

    0

    כמו אקו - ועל ההסטוריה גם

    49 תגובות   יום רביעי, 2/1/13, 14:25

    "הוא: מה שלומך בבוקר מלא הגשם הזה?

    היא: נהדר, ברגע זה סיימתי  את המדיטציה שלי,  הרגשתי שוב את חספוס לשונך על עורי, והשאר עוד ירשם על דפי ההסטוריה

    הוא: הסטוריה? כבר הסטוריה?

    היא: תעוד צריך להתחיל מיד, הזכרון קצר.

    הוא: נכון, יום טוב."

     

    כמו  אקו, ההיא מהמיתולוגיה, אני מהדהדת שיחת מסירונים של זוג, יומיים  אחרי שנפגשו לראשונה:

    מיד שאלתי את עצמי, האם הוא נעלב מדבריה, האם  התבדחה או שמא היתה רצינית.

     

    ''

     

    וחשבתי על הזכרון  ועל השכחה  ועל הצורך בתעוד וברשום  ובצלום ובאמנות ובהסטוריה. ולמה אנחנו בכלל צריכים אותם, ואולי מוטב היה אלו לא נזקקנו להם ויכולנו רק פשוט כך לחיות כמו הצפרים וחיות היער, שאולי הם חופשיים  ממחשבה.

    וחשבתי על רגעי החיים, שאלולא נחקקו בזכרון, או נכתבו על הדף או עובדו, קרי עשו הסטוריה , לא היו קיימים. בעצם, היו אובדים.

     

    ''

     

    ורק בזכות הזכרון התובע והמטביע והחורט, או בזכות היד הרושמת, או האצבע  המקליקה על כפתור המצלמה, או בזכות התודעה שבוראת מחדש כל רגע שנחווה, אנחנו חיים  ויודעים איזה דבר או שניים על חיינו ואף מנציחים אותם.

     

    קראתי  ב-"הארץ" רשימה על מוזיאון היחסים השבורים בזאגרב:

    The Museum of Broken Relationships

    ("מועדון הלבבות השבורים", משה גלעד, 14.11.2012 )

    במוזיאון -  הפועל כשנתיים בלבד ונחשב מהחדשנים שבמוזיאונים באירופה -  בקרו כבר כמאתיים אלף איש. החפצים המוצגים נתרמו על ידי אנשים מארצות הרבה, שמתים לספר. הספור שהם כותבים נלווה לחפץ המוצג ומעניק לו את משמעותו.

     

    ''

     

    לצד זוג גרביים צבעוניים נכתב:

    " `מה להביא לך?

    תביא לי משהו שיזכיר לך אותי`. הוא הביא לי מלונדון זוג גרביים. לבשתי אותם בלילה שבו הוא עזב אותי".

     

    או

    ליד פאה ורודה משיער סינטטי כתוב:

    "יולי 2007 עד מארס 2008. ניו יורק, ארצות הברית. יחד עם הבגדים והתקליטורים שלי, שהשארתי בדירתה, שלחה לי חברתי לשעבר, בלי פתק, את הפאה הזאת שמעולם לא ראיתי קודם לכן. אני יכול רק להניח שהיא נקנתה לפני הפרידה שלנו, כהכנה למימוש פנטזיה."

     

    ''

     

    וחשבתי עוד על הצורך לתעד ולברוא את החיים ואת המתים מחדש, ובכלל, שלא תתכן תרבות או מסורת או תודעה ללא זכרון, ואיך היהדות, שרובינו מתכחשים או שוכחים אותה, כולל הדתיים שבינינו, יודעת את החכמה הזאת מימים ימימה ומקדשת את הספר, את המלה או נכון יותר את הזכרון, שנותן תוקף לחיים, מאַשר ומאשיר אותם.

     

    העובר ברחם אמו, משול לפנקס מקופל. אחרי שייוולד יהיה כספר. יהיה עליו לשנן . "ושננתם לבניך". גם מלשון ש.נ.ן אבל גם מלשון ש.נ.ה. לשנן את הכתוב, ולקבע אותו בזכרונו. תוך כדי השנון, יהיה עליו לשנותו, לכתוב את ספר חייו כפי שיברא  אותם. כי האדם ספר, הוא הדף שעליו נכתבים חייו.

     

    ''

     

    ואנחנו זוכרים, ואנחנו כותבים את חיינו, ואם אנחנו כך, המלכים כך, וזה שלמעלה על אחת כמה וכמה.

    "אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוֹכִיחַ וְיוֹדֵעַ וָעֵד
    וְכוֹתֵב וְחוֹתֵם וְסוֹפֵר וּמוֹנֶה.
    וְתִזְכֹּר כָּל הַנִּשְׁכָּחוֹת,
    וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרוֹנוֹת.
    וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא."

    (מתוך תפילת "ונתנה תקף" ).

     

    לכן, ההיא מהמסירונים,היתה צריכה להסביר, לזה מהמסירונים,  למה היא מוכרחה לתעד ולכתב מיד את המתהווה.

     

    כן, את ההסטוריה.

     

    ''

     

     

    בצלומים: חפצים

     

    בלינק: ונתנה תקף בבצוע הגבעתרון

    http://www.youtube.com/watch?v=yspXvbBPrXc

     

    כתבה וצלמה: באבא יאגה   

    דרג את התוכן:

      תגובות (49)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        5/1/13 21:58:

      צטט: Between Jobs 2013-01-05 19:14:24

      יופי של רשימה- מחכימה ומעניינת. כמה זכרון טמון באמת, בחפצים, פשוטים, תמימים, של יום יום.

       תודה רבה, זה נכון

        5/1/13 19:14:
      יופי של רשימה- מחכימה ומעניינת. כמה זכרון טמון באמת, בחפצים, פשוטים, תמימים, של יום יום.
        5/1/13 17:27:

      צטט: OritZehavi 2013-01-05 15:35:12

      כרגיל, יפה ומקורי. גם החפצים יפים מאוד. אבל, יקירתי, לפעמים כדאי לשכוח...

      ועוד איך כדאי, אבל את המחאות שלך לא רוצה לשכוח

       

        5/1/13 17:26:

      צטט: איתן ב 2013-01-05 13:44:29

      היום - רק אס אם אס ....

      ומה? ודאי ודאי

       

        5/1/13 17:26:

      צטט: קביאר 2013-01-05 00:17:47

      אני חושבת שכמות התעוד האישי באמצעות מסרונים אין סופיים, פייסבוק, בלוגים וכדומה היא קצת אובססיבית בעידן שלנו. מעניין לבחון איך היא מתכתבת עם התעוד הרשמי של ארועים, תעוד שנעשה על ידי מוסדות שלטון. אני עובדת עם תעוד ותמיד מרותקת להבדלים בין התעוד הרסמי לבין זה הפרטי

      זו ללא ספק אובססיה שמאפיינת אותנו, למרות היכולות האין סופיות לכאורה בחברה המערבית המודרנית, האדם נותר בודד וזו דרכו ליצור קשר עם זולתו

       

        5/1/13 17:24:

      צטט: זירעונית קוסמית 2013-01-05 00:40:27

      נעים להיזככר בזכרונות ,,פוסט מעניין ומיוחד,,והחפצים מדהימים ביופיים,,שבת שלום יקירה:))

      תודה רבה, דבי, על הפרגון ושבוע טוב

       

        5/1/13 17:23:

      צטט: שוש חזן גרינברג 2013-01-04 18:41:36

      זכרונות הם שרשרת חייו של אדם. (ומאד אהבתי את הקערה בתמונה האחרונה).

      אולי. כמי שממליצה וכותבת על אוכל, אהבת הקערה, כמעט מובנת מאליה. תודה רבה

       

        5/1/13 17:20:

      צטט: face 2013-01-03 22:26:53

      פוסט נהדר. לי הזכרת עכשיו המון דברים  קריצה למשל למה לא כתבתי מעולם יומן ו//או למה בגיל צעיר לא חושבים לתעד בכלל או זוכרים בעיקר ארועים ש"נחשבים" משמעותיים. ומי בכלל מחליט מה משמעותי. ולמה בשביל אחד דבר אחד חשוב והשני לא נחשב בכלל... ועוד כל-כך הרבה דברים,

       תודה רבה, פייס והכי כייף שעוררתי שאלות

        5/1/13 15:35:
      כרגיל, יפה ומקורי. גם החפצים יפים מאוד. אבל, יקירתי, לפעמים כדאי לשכוח...
        5/1/13 13:44:
      היום - רק אס אם אס ....
      נעים להיזככר בזכרונות ,,פוסט מעניין ומיוחד,,והחפצים מדהימים ביופיים,,שבת שלום יקירה:))
        5/1/13 00:17:
      אני חושבת שכמות התעוד האישי באמצעות מסרונים אין סופיים, פייסבוק, בלוגים וכדומה היא קצת אובססיבית בעידן שלנו. מעניין לבחון איך היא מתכתבת עם התעוד הרשמי של ארועים, תעוד שנעשה על ידי מוסדות שלטון. אני עובדת עם תעוד ותמיד מרותקת להבדלים בין התעוד הרסמי לבין זה הפרטי
      זכרונות הם שרשרת חייו של אדם. (ומאד אהבתי את הקערה בתמונה האחרונה).
        3/1/13 22:26:

      פוסט נהדר. לי הזכרת עכשיו המון דברים  קריצה למשל למה לא כתבתי מעולם יומן ו//או למה בגיל צעיר לא חושבים לתעד בכלל או זוכרים בעיקר ארועים ש"נחשבים" משמעותיים. ומי בכלל מחליט מה משמעותי. ולמה בשביל אחד דבר אחד חשוב והשני לא נחשב בכלל... ועוד כל-כך הרבה דברים,

        3/1/13 20:53:

      צטט: MichalEZ 2013-01-03 11:57:58

      פוסט מרתק. קשה לי מאד להיפרד מחפצים בדיוק מסיבה הזו. נהניתי מאד לקרוא וגם להזכר......

      תודה, מיכל, כן הזכרון קושר אותנו לחפצים. 

      ואפרופו חפצים כתבתי על כך

      הנה קשור אם תרצי לקרוא

       http://cafe.themarker.com/post/1210353/

       

        3/1/13 20:45:

      צטט: עופר לבבי 2013-01-03 06:54:43

      הזכרון הוא נפלא, אבל יש עדיין צורך במחיקון, כי יש דברים שאני מעדיף לשכוח. כמו כל דבר בחיינו, המתנה היא לא אחת חרב הפפיות. צילומים נהדרים.

       ודאי וודאי, צריך להיות אזון בין זכרון ושכחה, אבל אין שפה, ואין תרבות ואין תקשורת בלי 

        3/1/13 20:43:

      צטט: Shimon Rosenberg 2013-01-03 00:02:04

      צר לי לבשר לך שאנו עושים את שניהם. זכרון גם ממציאים. קרי לעתים הוא לא התקיים בעולם ה"ממשי" עד שלא כתבת אותו.    

      צטט: Benj 2013-01-02 23:22:59

      לא כותבים זכרון, הזיכרון נכתב בנו.

       

       לזכרון  באופן    פרדוקסלי,  יש  דינמיקה, תנועה וחיים.  יש בו יסודות מקובעים וכאלה שמשתנים, שחלקם פרי הדמיון, הכתיבה של הזכרון היא בריאה ויצירה נוספת. מין נדבך נוסף

        3/1/13 20:28:

      צטט: Benj 2013-01-02 23:22:59

      לא כותבים זכרון, הזיכרון נכתב בנו.

      כדמוי זה נכון מאד. הזכרון נכתב בנו, ולא אחת התודעה  מעבדת את מה ש"נכתב" בנו ונוצר עוד ספור. זו גדולתה של תודעה שהיא יוצרת ובוראת עולמות.

        3/1/13 20:21:

      צטט: דליהו 2013-01-02 23:13:37

      כרגיל אצלך פוסט חכם מעשיר ומהנה.:} לענין הזיכרון הזיכרון כידע הבעיה היא איך לזכור את הרגש. כדי לחוות באמת משהו שהוא timeless צריך להגיע עם כמה שפחות קטלוג וזכרון אם בכלל.זה מן פרדוקס ולא דבר מובן מאליו אבל אפשרי.דורש יכולת הקפאה ושימור ללא מילים משהו כמו הרמוניה במוזיקה.ובצילום לא לכתוב רק את העובדות אלא מה הייתה ההרגשה באותו הרגע.וזה אקטיביזם יהודי אני במערב וליבי במיזרח. תודה:}

       

      קודם כל תודה על המחמאות.

      אני חושבת, שאת הרגש, אנחנו זוכרים בחושים, (שמיעה, מגע בעור, ריח, טעם..) אין דוגמא נפלאה יותר מעוגיות המדליין של פרוסט ב-"בעקבות הזמן האבוד" אבל הוא כתב על כך!

      ללא ספק מורכב ורב משמעי.

        3/1/13 20:14:

      צטט: כורך דברים 2013-01-02 22:46:12

      מתוך ונתנה תוקף: כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ וְכַחֲלום יָעוּף. מתוך "מקבת" לשייקספיר • "החיים הם צל חולף, שחקן אומלל המתנועע ומתהלך בגאווה על הבמה,

      ההשוואה של חיים  צל, נהדרת, מפני שצל הוא איזשהו שכפול, צללית, שקוף, קרי איזה תעוד.. גם השחקן הוא הרי איזו הכפלה, מראה, חקוי של הדבר עצמו, שמקבל תוקף כאילו היה הדבר עצמו..

       

        3/1/13 11:57:
      פוסט מרתק. קשה לי מאד להיפרד מחפצים בדיוק מסיבה הזו. נהניתי מאד לקרוא וגם להזכר......
        3/1/13 06:54:
      הזכרון הוא נפלא, אבל יש עדיין צורך במחיקון, כי יש דברים שאני מעדיף לשכוח. כמו כל דבר בחיינו, המתנה היא לא אחת חרב הפפיות. צילומים נהדרים.
        3/1/13 00:02:

      צר לי לבשר לך שאנו עושים את שניהם. זכרון גם ממציאים. קרי לעתים הוא לא התקיים בעולם ה"ממשי" עד שלא כתבת אותו.    

      צטט: Benj 2013-01-02 23:22:59

      לא כותבים זכרון, הזיכרון נכתב בנו.

       

        2/1/13 23:22:
      לא כותבים זכרון, הזיכרון נכתב בנו.
        2/1/13 23:13:
      כרגיל אצלך פוסט חכם מעשיר ומהנה.:} לענין הזיכרון הזיכרון כידע הבעיה היא איך לזכור את הרגש. כדי לחוות באמת משהו שהוא timeless צריך להגיע עם כמה שפחות קטלוג וזכרון אם בכלל.זה מן פרדוקס ולא דבר מובן מאליו אבל אפשרי.דורש יכולת הקפאה ושימור ללא מילים משהו כמו הרמוניה במוזיקה.ובצילום לא לכתוב רק את העובדות אלא מה הייתה ההרגשה באותו הרגע.וזה אקטיביזם יהודי אני במערב וליבי במיזרח. תודה:}
        2/1/13 22:46:
      מתוך ונתנה תוקף: כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ וְכַחֲלום יָעוּף. מתוך "מקבת" לשייקספיר • "החיים הם צל חולף, שחקן אומלל המתנועע ומתהלך בגאווה על הבמה,
        2/1/13 22:42:

      צטט: מושיקו החמוד 2013-01-02 22:24:29

      מאוד מעניין ומלא תובנות

      שמחה מאד לשמוע, מושיקו

       

        2/1/13 22:41:

      צטט: עמי100 2013-01-02 21:33:37

      פוסט מיוחד במינו...מאוד עשיר...אהבתי.

       

      תודה רבה, עמ, שמחה שאהבת

        2/1/13 22:39:

      צטט: bonbonyetta 2013-01-02 19:44:48

      ''

       

      מוזר מאד מה שקרה כאן.

       

      עוד לפני שקראתי הרגשתי שאוהב מאד את הרשימה הזו בשל השם שנתת לה, לא שיש לי קשר למילה אקו, ובודאי לא להיסטוריה, לא נמשכת למילים הללו במיוחד.
       

      התחלתי לקרוא, וואלה, באמת אהבתי זאת.
      עד כדי כך שנראה לי שאחזור לכאן בשנית, וזה באמת קורה לעיתים נדירות.
       

      תודה

      נ.ב. וזה לבד מהעובדה שאני חושבת שהעלית כאן נושא מאד מאד מאד מעניין שלראשונה אני קוראת עליו, ואשמח אם תשיכי את הקו. אבל לא בהמשכים כמו מסטיק כזה, כאילו פרק נוסף אחר שעומד בפני עצמו - אשמח.

      נ.ג. השכלתי, באמת.

      שמחה שנהנית ותודה רבה. אני נוגעת בעניני תעוד, רשום, יצירה ובריאת תודעה בדרכי שלי ובודאי אמשיך לגעת בכך גם בעתיד.

       

        2/1/13 22:36:

      צטט: דוד בובטס 2013-01-02 19:27:19

      נהדר . וואוו "פתחת" כאן נושא...

      תודה, דוד, הנושא הזה פתוח אצלי הרבה זמן, ולא רק אצלי, תראה את הרשימה שהביא לנו שמעון.

       

        2/1/13 22:34:

      צטט: Shimon Rosenberg 2013-01-02 19:17:52

      הגעתי, קראתי, התבוננתי, נהניתי, הנהנתי.

      דומני ששוב אין צורך לשכנע את המשוכנעים (כל מי שתרבות וצמא לידע זורמים בעורקיהם)  בדברים על הזכרון.

      במיוחד זכה הזכרון הקולקטיבי כמעצב זהות חברתית, לשפע של טיפול וניתוח, החל מהאלבוואכס דרך פייר נורה, זליצר, בארי שווארץ, בנדיקט אנדרסון וקליפורד גירץ.

      מתוך כך עולה אצל חלקם ובמיוחד אצל חוקרי תקשורת, שאותו זכרון שאנו מרבים לדבר בשבחו נתון למניפולציה, ניתן לעיצוב. וכך גם הופך לכלי (גם כלי נשק) בידי מעצביו. ודי אם נביט בנו ובפלסטינים שמנגד.

      וגם לזכרון הפרטי האישי - עם כל חיוניותו וחיותו  יש מחיר. 

      אם כן אולי יש דברים שמוטב לשכוח ולהשכיח.

      אבל "בגדול" אין תקומה לחברה ללא זכרון. ובוודאי שהוא חיוני לאדם היוצר. כי אין יצירה ללא זכרון.

      גם הנהנת,שמעון,  תודה רבה, גם ההנהון מקורו בזכרון. ונכונה ההערה שלך, בענין הצורך גם בשכחה. אחרת אנא אנחנו באים, אם לא נשכח ונפַנה מקום בקלבסה.

        

       

        2/1/13 22:31:

      צטט: הלנה היפה 2013-01-02 17:37:27

      אלאונורה יקירתי. זה טקסט פיוטי עשיר ועמוק, רהוט וטעון. אכן הזכרון והתעוד (היסטוריה) הם ההופכים אותנו לבני אדם האם באמת היינו רוצים להיות "...כמו הצפרים וחיות היער, שאולי הם חופשיים ממחשבה..."? נהדר! הכלים שבציור המחישו לי שאנחנו אכן כלים האוצרים בתוכם את המרובה, את הדורש זכירה. תודה יקירתי

       

      "שאנחנו אכן כלים האוצרים בתוכם את המרובה, את הדורש זכירה" - לא חשבתי על כך במודע, תודה, לאה, על תוספת מענינת

        2/1/13 22:27:

      צטט: רכז אזורי 2013-01-02 17:12:34

      sehr schön יפה מאוד

      Danke schon, meiner freund

        2/1/13 22:24:
      מאוד מעניין ומלא תובנות
        2/1/13 21:33:
      פוסט מיוחד במינו...מאוד עשיר...אהבתי.
        2/1/13 19:44:

      ''

       

      מוזר מאד מה שקרה כאן.

       

      עוד לפני שקראתי הרגשתי שאוהב מאד את הרשימה הזו בשל השם שנתת לה, לא שיש לי קשר למילה אקו, ובודאי לא להיסטוריה, לא נמשכת למילים הללו במיוחד.
       

      התחלתי לקרוא, וואלה, באמת אהבתי זאת.
      עד כדי כך שנראה לי שאחזור לכאן בשנית, וזה באמת קורה לעיתים נדירות.

      תודה

      נ.ב. וזה לבד מהעובדה שאני חושבת שהעלית כאן נושא מאד מאד מאד מעניין שלראשונה אני קוראת עליו, ואשמח אם תשיכי את הקו. אבל לא בהמשכים כמו מסטיק כזה, כאילו פרק נוסף אחר שעומד בפני עצמו - אשמח.

      נ.ג. השכלתי, באמת.

        2/1/13 19:27:
      נהדר . וואוו "פתחת" כאן נושא...
        2/1/13 19:17:

      הגעתי, קראתי, התבוננתי, נהניתי, הנהנתי.

      דומני ששוב אין צורך לשכנע את המשוכנעים (כל מי שתרבות וצמא לידע זורמים בעורקיהם)  בדברים על הזכרון.

      במיוחד זכה הזכרון הקולקטיבי כמעצב זהות חברתית, לשפע של טיפול וניתוח, החל מהאלבוואכס דרך פייר נורה, זליצר, בארי שווארץ, בנדיקט אנדרסון וקליפורד גירץ.

      מתוך כך עולה אצל חלקם ובמיוחד אצל חוקרי תקשורת, שאותו זכרון שאנו מרבים לדבר בשבחו נתון למניפולציה, ניתן לעיצוב. וכך גם הופך לכלי (גם כלי נשק) בידי מעצביו. ודי אם נביט בנו ובפלסטינים שמנגד.

      וגם לזכרון הפרטי האישי - עם כל חיוניותו וחיותו  יש מחיר. 

      אם כן אולי יש דברים שמוטב לשכוח ולהשכיח.

      אבל "בגדול" אין תקומה לחברה ללא זכרון. ובוודאי שהוא חיוני לאדם היוצר. כי אין יצירה ללא זכרון.

        

        2/1/13 17:37:
      אלאונורה יקירתי. זה טקסט פיוטי עשיר ועמוק, רהוט וטעון. אכן הזכרון והתעוד (היסטוריה) הם ההופכים אותנו לבני אדם האם באמת היינו רוצים להיות "...כמו הצפרים וחיות היער, שאולי הם חופשיים ממחשבה..."? נהדר! הכלים שבציור המחישו לי שאנחנו אכן כלים האוצרים בתוכם את המרובה, את הדורש זכירה. תודה יקירתי
        2/1/13 17:33:
      נהנתי לקרוא..אהבתי את התמונות ..
        2/1/13 17:12:
      sehr schön יפה מאוד
        2/1/13 16:54:

      צטט: mezra 2013-01-02 16:24:53

      איזה יופי- פוסט יפה ומעשיר

      תודה רבה, עזרא!

       

        2/1/13 16:50:

      צטט: ניקיטה רנא 2013-01-02 15:43:46

      כתיבתך מרתקת... הראש שלך מעניין, תמונות מלאות השראה.

       ניקיטה, גם המחמאות שלך מרתקות, תודה רבה.

       

        2/1/13 16:24:
      איזה יופי- פוסט יפה ומעשיר
        2/1/13 15:43:
      כתיבתך מרתקת... הראש שלך מעניין, תמונות מלאות השראה.
        2/1/13 15:17:

      צטט: ~שקט~@ 2013-01-02 15:11:56

      מילותיך מקסימות אף יותר. הרי בשביל זה יש בלוג: כדי לאשר את קיומינו, כדי לתעד את קורותינו. כדי לחוות את החוויה בשנית ואחר כך שוב ושוב..

      זה נכון מאד, תודה רבה ושקט בעולם 

        2/1/13 15:11:
      מילותיך מקסימות אף יותר. הרי בשביל זה יש בלוג: כדי לאשר את קיומינו, כדי לתעד את קורותינו. כדי לחוות את החוויה בשנית ואחר כך שוב ושוב..
        2/1/13 14:47:

      צטט: אורי זמיר 2013-01-02 14:46:09

      תמונות מקסימות!

       תודה רבה, אורי

        2/1/13 14:46:
      תמונות מקסימות!

      ארכיון

      פרופיל

      באבא יאגה
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין