כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים יפים


    בצידו האפל של הירח,
    חיים אנשי הצללים בדממה.
    איש קולם אינו שומע,
    מושפלים עד אדמה.

    אך בלילות של ירח מלא,
    בין חושך לחמה,
    זאב בודד בשמם קורא,
    זועק אל..
    השממה.
    ***
    כול הטקסטים, השירים והסיפורים בבלוג מקוריים
    ***
    כוכבים, יש רק בשמיים...
    ***
    אשמח לתגובות

    כול הזכויות שמורות
    צוריאל צור

    תגובות (8)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
    איש אבוד...
      6/1/14 23:26:
    צובט...
      6/1/14 22:49:
    עצוב...ואולי היו אלו שהחסירו פעימה, נקווה... כתוב יפה ונוגע
    סיפור נוגע וגם עצוב, שבוע טוב:))
      4/1/14 23:12:
    " ליבו של איש הברזל נדם ואיש לא החסיר פעימה ".. ובכל זאת הצליח לגעת בך... סיפור יפה , נוגע ונוגה ..
      4/1/14 12:09:
    יש מי שלא עוברים את החורף. http://www.youtube.com/watch?v=hCUmVH8WTV0
      23/8/13 05:05:
    *ואלה החיים...
      7/5/13 20:02:
    האנשים השקופים..., אלה שאינם אפילו נוודים בחיים שלנו, ואנחנו אפילו לא נוודים בחיים שלהם...
    0

    עלובי החיים

    8 תגובות   יום חמישי, 3/1/13, 18:24

     

     

    הוא לא היה צריך לפתוח את פיו כדי לספר...

     חזותו אמרה הכול.


     בעיקר עיניו, היה בהם תערובת של עצב, ייאוש וכמיהה למשהו אחר.

    הוא היה עובד יחיד בבית מלאכה קטן, כשני מטר מרובע גודלו, במבנה ישן ומט ליפול בקרבת התחנה המרכזית החדשה של תל אביב.

    מולו יש מגרש חנייה קטן שהייתי מחנה בו את רכבי בכול פעם שנזקקתי לסידור כלשהוא באזור.

    כשיצאתי מהרכב, הוא תמיד היה נועץ בי מבט נואש ומלווה אותי במבטו לאורך שניות ארוכות,  כציפור הכלואה בכלוב קטן ורואה מבעד לסורגיו, ציפורי בר חופשיות ומאושרות.

    כך היה כלוא בבית מלאכה זה מבוקר עד ערב, שנים ארוכות.

    לא היה זה כלוב זהב, לא היה בו ריהוט הייטקי חדיש, מסכי פלזמה ומכונת אספרסו, אף לא מזגן שיצנן את זיעתו בקיץ ויחמם את צינתו בחורף.

    היה זה כלוב ברזל חלוד.


    ברזל חלוד... זה החומר בו עסק.  את רצפת בית המלאכה גדשו ארגזי פלסטיק מלאים חלקי ברזל חלודים, אותם היה משייף במברשת ברזל חשמלית  באופן מונוטוני  יום יום, שנה שנה. ממלא את בגדיו וריאותיו באבק חלוד, אבק אדם.

    הוא היה מבוגר , נמוך קומה ושדוף, לבוש בגדי עבודה מלוכלכים, מוסווה באפלולית בית המלאכה שלו , עובד בעמידה ליד הפתח וצופה תמיד אל הרחוב בעניין, אולי בתקווה שמישהו ייגש אליו ויתעניין בו ובמלאכתו, אך מעולם לא ראיתי אותו בחברת אדם נוסף.


     

    ''

     

    יום אחד הוא נעלם, דלת בית המלאכה הרעועה ננעלה בחוט ברזל ומדבקה של חברת שמירה הודבקה על הקיר.


    ליבו החלוד של איש הברזל נדם, ואיש  לא החסיר פעימה.  העולם עליו השקיף מהדלת, המשיך במרוצו המטורף.


    היה איש... ואיננו עוד.

    ***


     

    האיש שבקיר - בארי סחרוף.

    http://cafe.themarker.com/video/2814722/

    דרג את התוכן: