כותרות TheMarker >
    ';
    0

    דרוזים גולשים ולא בחרמון

    1 תגובות   יום חמישי, 3/1/13, 21:43

    רזאל דווקא התחיל במקום טוב. הוא בנה בית במרחק תקני של שלוש מטר מגבולות החלקה. הוא בנה רק שתי קומות כיאה ליישוב כפרי, אבל אז החל לגלוש. קודם כול הוא בנה פרגולה אחת על השלוש מטר בינו לבין גבול החלקה. כי צריך צל ומקום לשבת עם המשפחה אבל מהר מאד הבין שפרגולה היא רעיון אשכנזי ולא הגיוני כי זה לא באמת נותן צל בשמש הים תיכונית ולא מחסה מהגשם של עוספיא.

     

    מהר מאד הוא כיסה את הפרגולה עם רעפים ובאותה הזדמנות גלש רזאל חצי מטר מגבולות החלקה לכיוון השכן והכביש. כי המים חייבים לזרום מהרעפים לאן שהוא ואם כבר זה קורא עדיף שזה ילך לשכן או לפחות לכביש.

     

    בשלב זה המשפחה התרחבה והיה צורך בשטחי אחסון לרהיטים הישנים שהאישה כבר לא רוצה . לכן סגר את סככת הרעפים שהייתה פעם פרגולה ופתח בה חלונות ודלתות ועכשיו יש לו מחסן. מאחורי הבית הפרגולה השנייה הפכה למטבחון כי צריך מקום לטיגון דגים שזה גם סוג מסוים של השתכנזות. תושבי הרים אנחנו ואוכלי בשר אדום חשב רזאל לעצמו אז איך הגענו בכלל למצב שבו אנחנו אוכלים דגים שעליהם אמר הברזילאי: "דגים הם בשר שאלוהים ברא ולא אהב לכן הוא זרק אותו לים".

     

    אחרי שסידר מחסן בצד הבית ומטבחון מאחוריו לא נותר לרזאל ברירה והוא היה חייב לגלוש לכביש. כך הפרגולה השלישית בחזית הבית הפכה לחניון. כדי להיכנס לחניון צריך הגבהה שמתחילה לפחות שני מטר בתוך הכביש. בסך הכול רזאל הוא בחור אסטטי וזהיר והוא לא רוצה שאף אחד יפגע בפתח ביתו לכן כדי שלא יתנגשו ברמפה הציב עציצים גדולים משני צידיה וכך ייצר מרקם חיים בינו לבים הכביש.

     

    אחרי שיצא לפנסיה מכוחות הביטחון בגיל צעיר החליט רזאל לפנות לעסקים (או כפי שזה נקרא לעשות לביתו... תרתי משמע). הוא עשה הסווה לחניה והפך אותה לחנות. אבל נדרשו לו עוד התאמות קטנות. חזית הבית על הכביש הייתה שטח ריק שאף אחד לא היה צריך. הוא הזמין מיכל גדול מאמניר לכול ארגזי הקרטון של הפירות והירקות. הוא גם קיבל רמסה גדולה מהמועצה המקומית והציב אותה על המדרכה ליד בפינה הנגדי.

     

    המרחב המוגן שנוצר בין ארגז המחזור של אמניר לרמסה של המועצה היה שימושי. רזאל הניח בו מדפים וארגזי ענק של פירות וירוקות כדי שהלקוחות ייראו מרחוק את הסחורה שלו וידעו שצריך לקנות אצלו ולא אצל השכן. אבל כדי לוודא שידעו שהוא קיים הוא חפר את המדרכה ממול והציב שלט חוצות ענק שכמעט נוגע באוטובוסים העוברים בכביש.

     

    הרבה שנים היה רזאל מאושר בחלקו ובטוח ששימוש יעיל כזה במרחב סביבו לא עשה אף אחד לפניו. הוא היה בטוח ולכן גם מאד גאה שתרבות הגלישה של עוספיא היא המפותחת ביותר בארץ. עד שיום אחד ראה בעמוד הראשון של העיתון ההוא תמונה של בית ערבי מפואר. מתברר גם שזה היה בית של יהודי ועוד במושב.

     

    בעיתון כתבו שבעל הבית הערבי היה גנרל יהודי אחד שהשתלט על חלקה של שלושים דונם ליד ביתו. לא רק זאת אלא שהחלקה החדשה צמודה לחלקתו המקורית בת העשרים דונם.  מושבים גולשים זה מעניין חשב רזאל.

     

    על יעילות כזו בשימוש במרחב הוא עוד לא שמע אף פעם. ...עוד פעם דפקו אותנו היהודים האלה הוא מלמל לעצמו... בעודו חושב איך יתחיל חלקת עגבניות בחצר האחורית שלו וימרר לשכן את החיים עם ריסוס אינטנסיבי עד שהוא ימכור לו במחיר מוזל את הדונם שלו במורד ההר. כידוע אין כמו הר לפתח את תרבות הגלישה גם אם הוא לא מושלג. 

    דרג את התוכן:

      תגובות (1)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/1/13 20:05:
      שנון (ומפחיד)

      פרופיל

      סלמאן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון