מהלב, מהבטן ושאר ירקות
פוסטים פופולאריים
-
העולם נברא במילים/ שפת העולם
14/8/13 | 1731 צפיות
-
הגודל, אלוהיי, הגודל
1/4/14 | 2207 צפיות
-
כשגבר מבין אשה
27/5/12 | 2152 צפיות
-
אנחנו היקום
17/7/13 | 1275 צפיות
-
השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי
20/6/18 | 2006 צפיות
-
אֶהְיֶה אֲשֶׁר אֶהְיֶה
30/9/13 | 5831 צפיות
פוסטים אחרונים
- השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי 20/6/18
- תורת האמונה 25/1/16
- האם אתה 15/3/15
- באנו חושך לגרש 19/12/14
- מעל הכוכבים 16/12/14
- לבוש הנפש 6/11/14
יש אמת בניגודים
תגובות אחרונות
-
א ח א ב
בתגובה על חתולה על גג פח לוהט
-
דוקטורלאה
בתגובה על השתקפויות אינסוף- המציאות בראי פנימי
-
האור מתוך החושך
בתגובה על באנו חושך לגרש
-
~בועז22~
בתגובה על תורת האמונה
-
נירוואנה
בתגובה על מעל הכוכבים
-
נירוואנה
בתגובה על מרווחי הזמן
תגובות (48)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
ברירה זה שלל האפשרויות.
בחירה זו... ובכן, בחירה (:
מי זה אשר? :)
לא חושב שזה מה שמישהו אמר כאן,מה שנאמר זה שגם הזדכחות המבט,שאתה מזהה את סיבותיה גם באלמנט אקראי,היא לא רק תוצאה של מאבק בקונטקסט התורשתי,נסיבתי,אלא גם תוצאה שלו,למרות שמתוך המאבק עצמו זה הכי לא נתפש ככזה,זאת אומרת,אנחנו,גם,נלחמים נגד הסביבה,התורשה,כמצב נתון,גם בגלל שאנחנו "מתוכנתים" להאבק בתוכנה שלנו,לפרוץ את מגבלותיה,התפישה הדיכוטומית והקיטשית,שמתבטאת בסרטים כמו המטריקס למשל,מחמיצה היבט מאוד משמעותי של תהליכי התבגרות וצמיחה והזדכחות וצמיחה,זה אף פעם לא גלולה אדומה מול גלולה כחולה,כשמתבגרים באמת מבינים את זה,בכל בחירה יש אלמנט מסויים של אמת ואלמנט מסויים של שקר,היכולת לקיים מרחב מציאותי בין גירוי לתגובה נוצרת עם ודרך היכולת לזהות את היחסים המורכבים בין האמת וההזייה,בין הטוב והרע,שזה אף פעם לא הם מול אנחנו,או האנושות מול המכונות,ולכן דווקא בכאוטי,במה שאתה ואחרים מזהים כאקראי ,מסתתר סוד הסדר הכי מובהק
איבדתי אותך. אני אחזור לקרוא את זה יותר מאוחר. אולי זה יהיה ברור לי יותר
יש לך דרך מאוד בוטה לשטוח את מחשבותייך ואני מנסה להבין למה זה צורם לי. אולי כי אתה מדבר כאילו אתה מכיר אותי. כשבהרגשה שלי אתה רחוק משם.
מעיניי שלי, גם אם בחרתי בחירה שהביאה למותי, זה היה מכלול האני באותו הרגע, במכסימום שלו, ואלו היו התוצאות. אם בחרתי בבעל מכה זה לא כי חשבתי שיהיה לי בעל מכה ואני אהנה מזה, נכון? בחרתי משהו מתוך שיקולים שונים שהיוו את מי שאני ותפיסתי, והגעתי במהלך הדרך, עם עוד כמה בחירות כאלה למקום שבו מתקיימת נקודה שבה אני מבינה שהן היו שגויות. אוקיי. הן היו, בעבר. הן אינן יותר. מה שעומד בפניי היום אלו ברירות חדשות עם מכלול הנתונים והחוויות אותן חוויתי עד כה. אני יכולה כרגע לבחור אחרת, ואני יכולה לבחור לבכות על כך שלא הייתי מעוצבת אז כפי שאני היום. (שאגב ההיום הזה מכיל בתוכו את היותי אשה מוכה, ועל כן את היכולת לזהות דברים שלא ידעתי לראות לפני)- אני אישית לא רואה באופציה הזו כל טעם. זו ישיבה על המדוכה. יכולה להבין למה המחשבה "יכולתי לבחור אחרת" חולפת בראשו של אדם. היא חיונית והיא חלק מתהליך הלמידה שלנו. אבל זהו זה. שם זה נגמר.
מבחינתי לשבת ולבכות על חלב שנשפך זה לבחור לבכות על בחירה שלי באופן מודע במה שאני חושבת שהוא לא נכון. למה מראש לעשות את זה?
ואם מתאים לך לקרוא לזה טרה לה לה, אז שיהיה בכיף.
זה שלעניות דעתך זה מה שעושים הרוב (בוכים על חלב שנשפך), לא הופך את זה לנכון. וגם לא הופך את הרוב לנכון.
אני אגיב כמשקל התגובות שלך
מי אמר שזו הדדיות? אתה לא יודע מהי הדדיות.
:-/ באמת שלא ברור לי.
בטח שלא מתווכחת עם ההרגשה שלך
איזו בעיה הייתה פה?
:)
מי אמר ש"אלה החיים",את לא יודעת מהם החיים,ואי אפשר להפריד בין העבר לעתיד להווה,הם כולם מהוותי שלמות אחת,ואנשים ,לפחות חלקם,בוכים גם בלי סיבה,כביכול,הגיון לא פותר את כל הבעיות
למזלנו
זה לא יעילות הזויה, אלה החיים. נרצה או לא, אנחנו בוחרים. בכל רגע נתון. בכל ננו שניה, לגבי כל דבר בחיינו. לגבי הדרך בה אנחנו מגיבים, לגבי הדרך בה אנחנו רואים דברים. האם אנחנו מאפשרים לטייס האוטומטי להגיב עבורנו או בוחרים לבחור מתוך מודעות.
הבחירה קיימת.
מעיניי זה לא עניין של עבר או עתיד. זה הרגע. וברגע זה אני עושה את המכסימום שלי. גם אם המכסימום הזה הוא כשלון חרוץ. למה לבכות על משהו שבאותו הרגע "לא בחרתי/יכולתי לבחור אחר"
ההדדיות היא הסירוגין.
כמו הד שנע וחוזר ונע חזרה ושב ומהדהד וכל הזמן משפיע אחד על השני. זה לא שאם בחרתי משהו מסויים זה לא משפיע גם על מה ש"לא בחרתי".
נראה לי :)
קטונתי מלגעת בכל הנקודות שהועלו בדיון הזה עד עכשיו באופן סיסטמטי. אני רוצה לגעת בשתי סוגיות:
1. המצב האנושי מתוך הגדרה הוא מצב של ידיעה חלקית ועמומה. בכל בחירה שאנחנו עושים בחיים אנחנו מודעים לאינפורמציה החלקית שעומדת בפנינו והיכולת ה"צולעת" שלנו באמת לדעת את התוצאות המלאות של הבחירות שלנו. כל בחירה לא טריוויאלית מבוססת על נדבך האמונות שמתהוות לאורך חיינו מהמפגש בין הניסיון והאופי שלנו, שבחלקו או ברובו הוא על בסיס תורשתי. בקיצור, אנחנו בוחרים בX כי אנחנו מאמינים שזאת בחירה יותר טובה מתוך מודעות למוגבלות שלנו באמת להבין מה קורה ומה יהיו התוצאות. על הבסיס הזה אין מה להתחרט על בחירות בחיים. חרטה נובעת מהחוסר יושר שלנו עם עצמנו שאולי היינו צריכים להאמין אחרת אבל במציאות לא היתה לנו באמת ברירה ברמת ההתפתחות האישית שהיינו בה, בצומת קבלת ההחלטה.
2. לא מדויק לאמר שאיכות הבחירה שלנו מרווח בין גירוי לתגובה היא גם תוצר מוחלט של הקונטקסט התורשתי אישי חברתי שלנו. הפוטנציאל שאנחנו נולדים איתו ומפתחים במשך השנים מזדכך ומתייצב ברמות שונות עקב הניסיון המצטבר שלנו שמחביא בתוכו אלמנט אקראי לא טריוויאלי. התוצר של החיכוך עם העולם יוצר התממשות יחדאית של הפוטנציאל שלנו ויוצר את הקרקע עליה אמחמו יכולים להפעילת אולי לאמן ולגדלת בחירה חופשית.
אנשים עושים הרבה דברים שאין בם טעם לכאורה,אנשים זה לא בדיוק מכונות וגם לא אמורים לפחות בינתיים להיות איזה מופת ליעילות הזויה,אנחנו בוכים על חלב שנשפך,למרות שברור שאין בזה טעם,זה חלק ממה שהופך אותנו לאנושיים,הנקודה היא שתמיד אנחנו יודעים בעתיד הרבה יותר ממה שידענו ברגע הבחירה,על המידע שהיה לנו ברגע זה נוסף מידע רב שנצבר כתוצאה מהתנסותינו,מכלול הנתונים וההבנה שהיו לך ברגע הבחירה צמחו והתפתחו מאז,יכול להיות שיש דרך לדעת דברים למפרע,אפילו הגיוני שיש כזאת,אבל בינתיים אין מי שיודע אותה,חלק מהחוכמה והנסיון שמעניקות לנו הבחירות זה לדעת איך ולמה אנחנו טועים בהן בקביעות
גם תנועה שאינה סירוגית אפשרית,כמעין התרחבות והתכנסות בו זמנית,שלכן מאירה את כל עניין הבחירה מזווית מעט שונה,כאילו היו כל האופציות מתקיימת כאחת בכל מעשה ומייד,דבר שהוא במידה רבה גם בלתי נמנע,כי לא יכול להיות אחרת,לפחות מנקודה זאת בחירה היא תמיד אשלייה ,שהסירוגיות מתווה אותה דרך ניגודה כלינאריות שכולה בעצם די הזייה
זאת אומרת,ביקום שכולו צמתים,משקלן של הבחירות הוא בהעדפת מעשה אחת על פני האחר,לפחות לא רק,אלא גם כהעדפה לתשומת לב,למה אתה בוחר להקשיב ומה אתה בוחר לראות משנה בדיוק כמו מה אתה בוחר לעשות,ולדברים יש כמובן גם השפעה הדדית
:)
אני לא רואה את זה.
לעניות דעתי, אם אסתכל אחורה זה בכדי לממש את הנסיון/החוויות כחוכמה בהווה שלי. או כדי ללמוד את עצמי טוב יותר, מאותה הסיבה. לא מבינה למה לבחור במשהו אם היית רוצה לבחור אחרת. הרי אם עמדו בפנייך אופציות א' ו-ב' ובחרת ב-ב' אז מה הטעם לבכות את אופציה א'? בחרת ב-ב'. יכולת לבחור ב-א'. בחרת את ב' מתוך מחשבה (או מ"טייס אוטומטי") שהוא נכון לך יותר מ-א'. אז מה הטעם בהרגשת פספוס?
ברור שיש מצבים שאסתכל אחורה ואחשוב, אחרי נסיון, שאם הייתי מממשת את האופציות שלי אחרת, הייתי במקום אחר. זה נכון בכל רגע. ויש בזה טעם כי גם הבחינה הזו מעניקה לנו חוכמת נסיון. אבל ויתור? מועקה? פספוס? זה מה היה, אז, ובמכלול הנתונים וההבנה שהייתה לי אז, בחרתי את הטוב ביותר, אז. וזה הכל :)
בחברה של היום,כן
בכל מקרה,חוץ מלפנאטים רצחניים לכולם כבר ברור די מזמן שאלוהים בחר בכל העמים
אהבה פירושה מוות?
יש שיגידו שזו סמנטיקה, אני חושבת שהבחירה במילים היא הרת גורל :)
כשאני בוחרת מקצוע- בחרתי להיות משהו מסויים. בחרתי בכל כך הרבה דברים בעקבות הבחירה הזו, שאני אפילו לא מודעת אליהם. בטח לא בזמן הבחירה.
לא ויתרתי על משהו, אלא בחרתי משהו מבין שלל האופציות.
האופציות היו אופציות ותו לא. הבחירה היא במימוש.
ויתור הוא לא מימוש.
לא ויתרתי על כלום, כי כל עוד לא בחרתי, כביכול לא מימשתי שום אופציה (או בחרתי באופציה של ישיבה על המדוכה, שגם היא פורשת בפניי אופציות אחרות שלא היו קודם)
ברגע שבחרתי- קיבלתי מתנה- שלל אופציות נוספות.
הויתור, אם תתעקש עליו, מתרחש רק לשבריר שניה, ברגע שלפני ההחלטה. המודעת או לא.
מיד כשהיא קיימת- הוא מאבד מקיומו.
לא?
כלומר, אם אלוהים הרגיש שהוא מוותר על העמים האחרים- הוא היה בוחר בהם- לא?
ואם בחרתי בן זוג, לא ויתרתי על מחזרים. הלוואי וארגיש אשה מחוזרת, כל חיי, למען בן הזוג שלי :)
זו משמעות הבחירה לקחת אופציה אחת מתוך כמה.
לא :)
למה קשרת בין ויתור לבחירה?
מאיפה הקונספט הכל כך מושרש הזה, שבחירה משמעה ויתור על משהו אחר?
בחירה היא בחירה.
אם יש מליון אופציות, בוחרים אחת.
אם יש שתי אופציות. בוחרים אחת.
זו בחירה במשהו. מסויים.
זו בחירה בדרך. שפותחת בפנייך אלפי אופציות אחרות, שגם אם היו נפתחות בפנייך בדרך אחרת, הן היו נראות אחרת.
זה שקלול נתונים, ובחירה במה שנראה לך הכי נכון, או הכי מרגיש.
איפה הויתור פה?
המחשבה מה הותרת מאחור, היא שמתרכזת במשהו שאיננו, ולכן מרגיש כמו פספוס. היא שבעזרתה אתה מתייחס אל בחירה כאל ויתור.
ולכן לחשוב שהויתור גדול יותר ממה שבחרת, זה בעצם לאמר "בחרתי במודע בלא נכון". או לחלופין, להכות על חכמה בדיעבד- כלומר להמשיך להצטער על זה שבזמן הנתון, עם סך כל הנתונים והיכולות שהיו לך, בחרת בחירה, שהיום אם היית בוחר שוב- היית בוחר אחרת.
היום זה היום.
אז- היית הכי שהיית מסוגל אז
וסתם בא לי, בשביל שלוש השורות הראשונות שפתאום התנגנו לי בראש :)
טוב אז אולי זה:
בכל בחירה שעושים - עושים גם ויתור, הרי זו המשמעות של בחירה בין דברים
אחרת זה היה לקחת את כל האפשרויות מבלי צורך לבחור.
ולפעמים הויתור גדול יותר ממה שבחרת לקחת.
לא?
מוזר, איכשהו המשפט הזה לא יושב לי. לא נראה לי דומה מקביל או חופף למה שהעלתי.
ה"לא" כאילו מתגבר כאן. לפחות איך שזה נקרא לי. לא משנה מה אמרת ואיך הפכת, נשארת עם "לא". מוזר, נכון? לא מסתדר לי :)
זה בדיוק החופש, כי ההחלטה הזו- היא שגורמת לעולם שלנו להראות/להשמע/להחוות אחרת. :)
העניין הוא לא המקרים אלא החוויה. הבחירה היא בתפיסת החוויה. ברגע שאנו בוחרים זה משפיע על החוויה שלנו, וכך בעצם על התפיסה שלנו את הדבר.
מה שהופך את המקרים לעניין.