כותרות TheMarker >
    ';

    גלשתי

    0

    מקטרת הבלוטים

    26 תגובות   יום שבת, 5/1/13, 18:56

    מקטרת הבלוטים

      

    שבע וחצי בבוקר, המורה מציתה סיגריה "נדיב", בחלל הכיתה מתפשט ריח משכר של עשן הסיגריות "על הבוקר" האופף בעננים תכלכלים את קדמת הכיתה והלוח.

     

    התרגילים בטריגונומטריה מתכסים ונחשפים חליפות בעשן האפור והמספרים קופצים ומסתלסלים עם עשן הסיגריה לתקרת הכיתה. עשרים תלמידים ותלמידות שותפים לפולחן הזה כמה שעות ביום. תובנה ברורה היא בכיתה שהסגריה השנייה והשלישית, המוצתות לעיתים ברצף, אינן מפיקות את אותו ניחוח של הסגריה הראשונה והכיתה מתחילה להסריח. כאשר מישהו יפתח חלון חברו יצעק כי קר לו וכך נפתחים החלונות ונסגרים ומידי פעם מתעופפות להן מספר נוסחאות החוצה, הישר מן הלוח דרך החלון הפתוח.

    ''

     

    לעיתים בהפסקה, בשקט בשקט, הייתי נוהג להכנס לכיתה ולפלח מקופסת הסיגריות שהושארה על שולחן המורה, סיגריה של "נדיב" או "עוד עשרים" או "כנסת שש" שמורתי היקרה קיבלה באותו חודש בכולבו במסגרת ההקצבה החודשית שלה זכה כל חבר מעשן בקיבוץ.

     

    אהבתי לסיגריות החלה עוד בכיתות הנמוכות של "החברה הצעירה". אבי, שהיה מעשן כבד, ואנשי חינוך אחרים שטיפלו בי, הטמיעו בי את אהבתי לריחות העישון כפי הנראה עוד בימי ינקותי וכך נולדתי "עם סגריה בפה" והסגריה הפכה משאת נפשי האסורה לילדים.

    מאידך, בלוטים של עצי האלון היו נאספים בטיולי הטבע שלנו וכך מצאנו עצמנו קודחים חור בתחתית התרמיל דוחפים בחור צינורית מתכת שעשינו בד"כ מרפיל (מילוי) של עט כדורי שחתכנו ושטפנו היטב מהדיו. לאחר הכנת "מקטרת הבלוטים" הכנסנו בפנים תערובות שונות של עלים ועשבים אותם הצתנו ושאפנו את העשן על מנת לנשוף אותו מעלה מעלה בסלסולים.

    ''

    את הסיגריה המפולחת נהגתי לעשן בין עצי הערבה שצמחו לאורך נהר הירדן הסמוך לבתי הילדים. הייתי "מארגן" קופסת גפרורים ואחה"צ המאוחרות יוצא לירדן, מסדר לי מרבץ נוח סמוי מעין כל ומצית את הסיגריה. סחרחורת קלה וערפול חושים היה עוטף אותי בנעימות עם השאיפות הראשונות ומעבר לתענוג היה בזה הכיף של המעשה האסור. לאחר כשעה הייתי חוזר ומתחיל לצחצח שיניים על מנת להיפטר מריח הסיגריות שדבק וסירב להיעלם ובמשך ימים עוד חשתי אותו בפי ובפני.

    ''

     

    המחיר שגבו ממני הסגריות לאחר ארבעים שנה, היה כבד מאוד ורק אחרי שהתחלתי לשלם במחלות קשות הצלחתי להיגמל לפני כשמונה שנים בעזרת מכון אברהמסון, לאחר מספר רב של נסיונות גמילה בכל הדרכים האפשריות.

      

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        15/1/13 16:57:
      לא עישנתי בחיים, לשמחתי.. רק בריאות סיגל
        11/1/13 17:22:
      אין קל להיגמל מעישון ולראיה מפסיקים לעשן עשרות פעמים לאורך החיים :-).
        11/1/13 10:05:
      יישר כוח..והרבה בריאות מולי. קשה לצאת מהרגל שכזה..
        8/1/13 19:28:
      הפוסט משמש כאזהרה מעולה לצעירים בקפה שעדיין מעשנים, אכן עשית מצווה.*
        8/1/13 19:22:
      רוב האנשים שאני מכיר היו מעדיפים להיגמל מהכאב היום- יומי ש החיים ולא מתענוגות החיים למרות הסכנות הכרוכות.
        8/1/13 00:44:
      חן חן לאברהמסון!
        7/1/13 21:22:
      להפסיק \להיגמל מעישון דיי קשה ,אלא אם כן מחליטים ומבצעים כמו בסרט עושים קאט :))) ,סיפורך ריתק אותי וגרם לי למחשבות ה"גמילה " ... יישר כוח מולי !
        7/1/13 20:01:
      נדמה לי שהיה זה מרק טוויין שכתב "על תענוגות העישון"? אין גמילה מסיגריות, פשוט מפסיקים בהחלטה אמיתית וזה הכל.
        7/1/13 18:10:
      יישר כוח מולי ושתהיה זו שנה בריאה וטובה
        7/1/13 00:35:

      מולי יקירי,

       

      אני מסתכלת אולי קצת אחרת ואולי לא אחרת בכלל. קודם כל נחמד לאללה מה ואיך שכתבת וגם התמונות ואני באופן אישי אוהבת מאד את הצלם ואת הילדות המעשנות שם בעיקר קראתי גם את התגובות... כן כן זו הולכת להיות חפירה. אני מציעה לך כאן ועכשיו להצטייד בקסדה.

       

      לגבי התמכרויות. מי שמתמכר ולא משנה למה, מתמכר, זה יכול להיות לסיגריות, זה יכול להיות לקריאה, זה יכול  להיות שומו שמיים אפילו לכתיבה בבלוג במקום מוזר כמו המקום הזה. אוי לאוזניים שכך שומעות או העיינים שכך קוראות. כן כן כן 

       

      וכמובן. שזו רק ואך ורק דעתי המאד (לא תמיד) צנועה.

       

      מגניב לגמרי שאברהמסון עזר לך. אני מכירה אנשים שהחליטו להפסיק והפסיקו ביום אחד, אחרים שדווקא חזרו לעשן בצורה הכי לא ראציונלית כשהם ראו איך אחרים מתים מסרטן ריאות למשל. אחת כזו אני אפילו מכירה באופן מאד אישי. וזה לא משנה מיהי ומה הנסיבות. 

       

      ברור שסיגריות זה לא בריא לשום דבר כמעט, חוץ אולי מאשר לכיס של חברות הטבק, אבל גם כדורי הרגעה לא ממש טובים לקיבה אם לוקחים אותם בכמויות....קריצה

       

      בקיצור, זה לא שאני חלילה לא מפרגנת. לך או לכל מי שהפסיק מרצונו שלו או בהוראת דוקטור כזה או אחר. 

      אבל. מי שזה עדיין עושה לו טוב. החיים קצרים. ואף אחד לא מבטיח לאף אחד אחד מה יקרה עוד דקות ספורות.

       

      נשיקה

        6/1/13 20:09:
      טוב שהיום כבר אסור למורים לעשן בכיתות... למרות הדחייה שמעוררות בי סיגריות, בסיפור הזה ריח הנעורים מתוק ונעים. רק בריאות!
        6/1/13 08:53:
      איך זה שלא ספרת לי אף פעם את הספור המקסים הזה. ואני התחלתי גם לעשן באותו מקום אך בשעורי המלאכה. נהגנו לפלח נצרי במבוק והם הרי חלולים ומתנהגים בדיוק כמו סיגריה :)
        6/1/13 08:39:

      על המחלה הקשה ביותר - ההתמכרות - התגברת.
      מאחלת בריאות איתנה ואריכות ימים.

       

       

        6/1/13 04:56:
      מולי יקירי - אני בטוחה שהיה לך מאד קשה להיגמל כי גם אחותי מעשנת, הראות שלה מתחילות לעשות לה בעיות רבות, ועדיין היא לא מסוגלת להפסיק. אני בדיוק הפוכה ממך. בתור ילדה ועד היום, אני לא סובלת את ריח הסגריות. זה עושה לי רע מאד. פעם ניסיתי שאיפה אחת ורציתי להקיא. מאף אני מתרחקת מסיגריות כמו ממגיפה. אולם, הסיפור שהבאת כאן נחמד מאד. למרות שהוא מדבר על נושא שלילי, זה עדיין זכרון שאתה נושא איתך מהעבר. אני לא שמחה שנגמלת בעקבות מחלות - אך אני שמחה שנגמלת. שבוע טוב ♥♥
        6/1/13 00:27:
      פוסט נפלא. גדלתי כמוך בישראל, אבל כל מה שכתבת לא היה מוכר לי, פרט לזיכרון עמום מכך שהמורים היו מעשנים לפנינו בשיעורים ובהפסקות. נשמע הזוי.
        6/1/13 00:09:
      3 גמילות עשיתי באברהמסון. נאדה. אני כנראה נמושה גדולה חסרת עמוד שידרה או שמכון אברהמסון לא מתאים לי. האפשרות הראשונה מתקבלת בברכה. הרבה בריאות לך. סבא שלי נפטר "בשיבה טובה" ללא מחלות קרוב ל 100 והיה פעיל עד לשנה האחרונה כולל הליכות בחוץ בקצב מטורף, עבודה וכו' 2 קופסאות סיגריות כל חייו. מקווה להמשיך את מורשתו בענין בלית ברירה.
        5/1/13 23:45:

      אהבתי את התמונה האחרונה. מקצרות את הדרך לשמים :)) ובהחלט שבוע נפלא!

      שבוע נפלא :-)
        5/1/13 23:01:
      אני זוכרת את סיגריות הבלוטים אצלי המגע עם אב מעשן גרם לי לא לסבול סיגריות ועוד פחות את הריח טוב שנגמלת
        5/1/13 22:46:
      ריחות וזכרונות ילדות, מהם - שלא כמו מפעולת העישון - אין להיגמל. יפה כתבת וגם הצילומים (הדימוי האחרון במיוחד). בדיוק שנתיים בלי... ימים בהירים ללא עשן. תודה מולי.
        5/1/13 21:21:
      מולי תודה על הרשומה שבוע נפלא
      האמת, קשה לי לראות תמונות של ילדים מעשנים. מעולם לא עישנתי, גם משפחתי הקרובה והרחוקה לא מעשנת ולא הייתי מסתדרת עם בן זוג מעשן. אני שמחה שנגמלת ומאחלת לך בריאות טובה!
        5/1/13 19:52:
      ריחות ילדות....
        5/1/13 19:34:

      להפסיק לעשן זו משימה מורכבת ביותר. יש כאלו שרק מגבשים את ההחלטה להפסיק ומפסיקים - נראה לי שמדובר במתי מעט של אנשים.  מרביתנו, ואני ביניהם, דרוש להם משהו נוסף, אחר.  לפני שנים הייתי מעשנת עד קופסה ביום במיוחד בתקופת הצבא.  לאחר מכן ירדתי ל-10 סיגריות ביום והיה לי קשה מאד להיגמל.  אהבתי לעשן אך ממש תיעבתי את ריח העשן שדבק בכל דבר. 
      במהלך חופשה בת שבועיים בחו"ל ביקשתי מבעלי (לשעבר) שיעזור לי להיגמל וגם אם אתחנן לסיגריה שלא יתן לי לקנות.  בחו"ל כידוע לא מקובל לגשת לבקש סיגריה ממישהו כמו בארץ.  במשך שבועיים התאפקתי יפה מאד וכאשר חזרנו מהטיול יום למחרת ביקשתי ממישהו סיגריה (כן יש הרגלים שקשה להיפטר מהם חיוך ) לקחתי שאכטה אחת, הרגשתי איך ראשי מסתחרר עליי ומייד כיביתי אותה.  מאז, למעלה מ-25 שנה, איני מתקרבת לסיגריות.  מה שכן, הבנתי שהייתי ממש מכורה והשבועיים ללא סיגריות ניקו אות המערכת שלי לגמרי.

      מאחלת לך ולכולנו בריאות ואריכות ימים.

        5/1/13 19:19:

      *
      אני הפסקתי לעשן בו ברגע שקלטתי שאני זקוקה לסיגריה כדי להתרכז.
      אבי האהוב ז"ל הפסיק לעשן אחרי שנות עישון ארוכות של 4 קופסאות ליום, כשהראו לו רנטגן של הריאות שלו.
      ביום אחד הוא הפסיק. פשוט ככה.

        5/1/13 19:05:
      כל אחד (מהמעשנים) והסיגריה הראשונה שלו. אני גנבתי מהורי ואחר כך קניתי בהחבא. עשן גנוב מתק גם לי מאוד וגם אני שילמתי מחיר בריאותי כבד מאוד לאחר עישון של שלושים וכמה שנות עישון. דווקא הגמילה הייתה קלה וכל בני משפחתי, המעשנים, התקנאו בי. עד היום מעשנים במחיצתי ולא מזיז לי! הכתיבה שלך רהוטה ויפה. התאורים מצוינים וחבל שאינך מרבה לכתוב.

      ארכיון

      פרופיל

      muliofir
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין