כותרות TheMarker >
    ';

    נהג מונית

    המצוק הציוני והתהום בין בן-גוריון לשמעון פרס !

    0 תגובות   יום שבת, 5/1/13, 21:47

    ''
    ''

    בן-גוריון האחד היחיד והמיוחד היה ענק בדורו אך בערוב ימיו הפוליטיים הוכיח  למרבית ההפתעה כי גם הוא בן אדם בשר ודם עם יצרים אנושיים והתנהגות קטנונית אפילו. סיום חייו הפוליטיים של מייסד המדינה היו בסימן התעסקותו ב"פרשה" ו"במי נתן את ההוראה" ועל זה ניהל מייסד המדינה מלחמות עולם שאז ובוודאי היום נראות הזויות למדי ומונעות אך ורק מאינטרסים וכבוד אישי. בו-גוריון למרות מעשיו ועברו ההיסטורי לא השכיל לפרוש בזמן,חוכמה לא קטנה אגב לא רק לגבי פוליטיקאים! הוא ניהל קרב הכפשות קשה מול בן בריתו הפוליטי בעבר ויורשו,ראש-הממשלה לוי אשכול,פרש ממפלגת האם שלו אותה יסד וניהל ביד רמה עשרות שנים,מפא"י והקים מפלגה בשם "רפ"י " (רשימת פועלי ישראל) שבבחירות לכנסת זכתה להישג מינורי ובן גוריון וחבריו מצאו עצמם באופוזיציה לממשלת אשכול. לאחר הצטרפות נציג רפ"י לממשלת אשכול,ממשלת אחדות לאומית שהוקמה ערב מלחמת ששת-הימים לאור לחץ ציבורי חזק,בן-גוריון ששלל את המהלך פרש,הקים עוד מפלגה (ב-1968 מפלגת "הרשימה הממלכתית") שהצליחה להכניס לכנסת בבחירות בשנת 1969 4 נציגים. בשנת 1970 כשמלאו לבן-גוריון 85, הוא הבין,קצת באיחור שהוא מיצה את החיים הפוליטיים והוא פרש מהכנסת ומהחיים הפוליטיים הפעם לתמיד. שלוש שנים אח"כ נפטר. ערוב חייו הפוליטיים של ה"זקן" אינן מפוארות בלשון המעטה ומייסד המדינה נכנס לפנתאון הלאומי כראשון מעל כולם אולם לאו דווקא בשל התנהלותו הפוליטית הלא מפוארת בערוב ימיו בחיים הציבוריים!  יחד עם בן-גוריון פרשו בשעתו ממפא"י ההיסטורית כמה מנאמניו שרובם המכריע חיקה את מורם ורבם דווקא בהתנהגותם הפוליטית בשלהי הקריירה ולא על-כך היתה תפארתם!משה דיין אחרי סילוקו מתפקיד שר-הביטחון בשל אחריותו הברורה למחדל מלחמת יום-הכיפורים הנוראי ולא פחות מכך העובדה שלא גילה חוסן נפשי מתבקש כמנהיג בימיה הראשונים של המלחמה הקשה ואמר בפורומים צבאיים נרחבים כי "זו הולכת להיות מלחמה שתביא לחורבן הבית השלישי". לאחר המהפך הפוליטי ב-1977חצה דיין את הקווים וחבר לממשלתו הראשונה של מנחם בגין כשר-חוץ ממנה פרש בזעם על שלדעתו בגין לא גילה נכונות מספיקה להגיע להסכם עם הפלשתינאיים,הקים עיתון איזוטרי וגם מפלגה איזוטרית לא פחות "תל"מ"- התנועה להתחדשות ממלכתית שזכתה להכניס לכנסת שני נציגים. דיין בחייו הפרטיים היה לא רק רודף שמלות אובססיווי אלא גם רודף בצע לא קטן בניגדו גמור לבן-גוריון יש להדגיש. אחד מאנשי סודו וממקורביו של בן-גוריון ,מי שהיה המזכיר האישי שלו,יצחק נבון שפרש אף הוא ל"רפ"י",ניסה את דרכו מאוחר יותר בפולטיקה אך לא הצטיין במיוחד. בשל רקעו האישי כ"ספרדי" נבחר לנשיאות המדינה ממנה פרש בתום תקופת כהונה של חמש שנים ולא רצה עוד תקופת של חמש שנים (לפי חוק יסוד הנשיא אז,נשיא המדינה נבחר לחמש שנים ויכל להיבחר לעוד חמש שנים. החוק שונה בינתיים ונשיא נבחר לכהונה חד-פעמית של שבע שנים). נבון,לאחר שפרש מכהונת הנשיא בחר,שלא כמקובל לחזור ולהשתכשך בביצה הפוליטית,חזר למפלגת העבודה וכיהן מטעמה כשר החינוך בממשלת האחדות של פרס ושמיר עד שפרש מהחיים הפוליטיים סופית.

    ''

             מקורב אחר של בן-גוריון שפרש איתו ל"רפ"י",טדי קולק נבחר לראש-עיריית ירושלים ובתפקידו זה במיוחד אחרי מלחמת ששת-הימים ואיחודה של בירת ישראל,עשה גדולות ונצורות בבניה מסיבית של שכונות רבות וחדשות במרחבי ירושלים רבתי.קולק ישם בשטח את חזונו של מורו ורבו בן-גוריון שקבע בנאום חשוב אחרי מלחמת ששת הימים כי "גבורת צה"ל החזירה לרשותנו את השטח היקר והחשוב ביותר והיא ירושלים העתיקה וסביבותיה." בן-גוריון באותו נאום היסטורי חשוב גם שירטט את חזונו לגבי גבולותיה של ירושלים-"הדרך להבטיח את יהדותה וישראליותה של ירושלים וסביבותיה היא הקמת שכונות יהודיות ממזרח לעיר העתיקה ועד מורד הר-הצופים מצפונה עד אחרי שדה-התעופה "עטרות" (קלנדיה) ומדרום עד קבר רחל. שומה עלינו ליישב את הרובע היהודי!"  ובן-גוריון סיכם-"עלינו להפוך את מזרח-ירושלים ומעמדה לעיר אחת מאוחדת ומושלמת על תושביה היהודים והלא יהודים עם עירייה אחת...כפופה למרות הריבונית של מדינת-ישראל... רק מפעל התיישבות זה בתוך ירושלים העתיקה וסביבותיה יחזיר לעולמים את ירושלים לעם ישראל,יגרום לפריחתה והעלתה למרכז רוחני ומדעי מהגדולים והחשובים בעולמנו המתחדש ותקויים אז הנבואה התנכית "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים!" כך בן-גוריון  ! קולק כמובן בעזרת ממשלות ישראל בנה והרחיב וחיזק את ירושלים ברוח חזונו של בן-גוריון ועל-כך ההיסטוריה היהודית והישראלית צריכה להכיר לו תודה ענקית הרבה מעבר להנצחת איצטדיון הכדורגל בבירה על שמו ! אלא שגם טדי קולק הגדול לא השכיל,כמו בן-גוריון לפרוש מהחיים הציבוריים בזמן. הוא התעקש לחזור ולהיבחר בפעם המי יודע כמה לתפקיד ראש-עירית ירושלים,תפקיד שבו אני חוזר ומדגשי עשה גדולות ונצורת בקנה מידה היסטרו בגיל 83. בבחירות הללו נחל קולק תבוסה מחפירה ומיותרת לאהוד אולמרט ורק אז פרש בצנעה  לביתו אם כי פיאסקו הסיום הזה לא מקטין את מקומו של קולק בהיסטוריה הישראלית ויהודית כבונה ירושלים החדשה העיר שאוחדה לה יחדיו אחרי מלחמת ששת הימים! קולק בנה בלי לגמגם ומבלי להתנצל,בלי לטייח ובלי למרוחבלי הקפאה ובלי בירוקרטיה מסורבלת שמכסה בהרבה מקרים על פחדנות פוליטית וההיסטוריה עוד תכיר לו טובה ענקית על-כך !קולק בחייו הפרטיים ניהל אורך חיים צנוע, ולמרות שגייס מיליונים בארץ ובעיקר ברחבי התפוצות למען מטרה נעלית אחת-בנייה לתפארת שלירושלים בירת העם היהודי לעצמו לא ביקש דבר. הוא גר עשרות שנים באותה דירה קטנה בשכונת רחביה עם רעייתו המסורה תמר ובערוב ימיו עבר להתגורר בבית דירות מוגן בשכונת קריית-היובל בירושלים בדירה קטנה המתאימה לזוג מבוגר אך בקומה גבה בבניין משם היה יכל להשקיף בגאווה  על העיר הגדולה והנבנית מדרום ממזרח ממערב ומצפון ולהיות גאה בצדק על-כך שהוא היה בין התורמים הגדולים לשיגשוגה והתפתחותה חסרת התקדים בעשרות השנים האחרונות!

      ויש עוד מקורב אחד,עוד "תלמיד" אחד של בן-גוריון שהלך איתו ל"רפ"י"-שמעון פרס.

           כמו מורו ורבו ורוב עמיתיו שהלכו אחריו גם פרס לא בדיוק ידע מתי לפרוש מהחיים הציבוריים והוא נאחז בהם כמו בקש.גם לזכותו של פרס עומדת תרומה גדולה לחוסנה וביטחונה של ישראל-המנוע והמבצע הבלתי נלאה  את חזונו של בן-גוריון ביחס לנדבך חשוב בביטחון ישראל-"דימונה".  אולם לא כל איש ביצוע הוא גם איש חזון,לא כל איש חזון קולע למציאות ולא כל פעם שיש מעשה שכבוד גדול לצידו בהכרח הוא נכון בראיה היסטורית-אם חתרת במלוא כוחך לקבל את פרס נובל לשלום בגלל "אוסלו",אין זה אומר ש"אוסלו" היתה הצלחה-נהפוך הוא "אוסלו" עליו חתום שמעון יקירנו הוא כישלון מפואר,דבקות בקונספציה הרת אסון ("עראפת ילחם בטרור בלי בג"ץ ובלי "בצלם" כמילותיו של רבין המנוח שפרס בודאי היה חותם על כל מילה) ולא כל הקמת מכון מפואר על שמך כמובן ("מכון פרס לשלום") , מקרב את השלום,מקסימום הוא מאדיר את שמך !  בשנת 1968 ביקשו להעניק לדויד בן-גוריון פרס מפעל חיים על פעילות יחוצאת דופן למען המדינה-מי אם לא הוא? אלא שבן-גוריון בצניעות אמיתי סרב בתוקף-"לא מגיע לי פרס על מילוי חובתי לארצי" אמר וחזר לצריף הצנוע שלו בשדה-בוקר. ואליו פרס? כשהוכרז שעראפת ורבין הם מקבלי פרס נובל לשלום (אוי לאותה בושה) וכי ע"פ תקנון הפרס לא יכולים יותר משני אנשים לזכות בו,פרס ואנשיו הפכו עולמות תרתי משמע ע-מנת לכופף ול"הגמיש" את התקנון על-מנת שגם שמעון יהיה על הבמה באוסלו ויקבל את הפרס לצידו של מנהיג השלום הדגול-יאסר עראפת אותו כינה בראיונות גם בשנים האחרונות "חבר טוב"! כאשר בגין וסאדאת קיבלו את פרס נובל לשלום בשל הסכם השלום בין ישראל למצרים,השושבין הראשי של ההסכם הנשיא ג'ימי קרטר לא נדחף לבמה למרות חש מתוסכל ובודאי שר-החוץ הישראלי שדחף את בגין לזרועותיו של סאדאת,משה דיין,לא בדיוק סמל ומופת לצניעות,לא עשה סלטות באוויר על-מנת לעמוד לצידו של בגין על במת פרס נובל.

            

    ''
               פרס חתר כל ימיו לעמדות השפעה חשובות,חתירה שהיא לא תמיד דמוקרטית בלשון המעטה. אני בפירוש לא מסכים עם קביעתו של משורר הפלמ"ח חיים חפר שאמר בצוואתו המצולמת על פרס כי" לא אהבתי אותו עוד ממלחמת העצמאות-אלתרמן ביקש להשתתף בקרבות,וילנסקי הלך להעמיס שקי קמח ואילו שמעון פרס נשאר כפקיד במרד הביטחון ותראו איך הפשפש עלה למעלה והיום הוא נשיא המדינה!" פרס הוא לא איזה פשפש והא תרם לביטחון ישראל אבל בשדה המדיני כמנהיג ,מתווה דרך ואיש חזון הוא נכשל לחלוטין!  בראש ובראשונה הוא נכשל במבחן העליון שכל מנהיג צריך לעבור-המבחן הדמוקרטי!  בזאת אחר זאת,פרס נכשל במבחן העליון של קבלת אמון הציבור וניצחון בבחירות הן הארציות והן בתוך מפלגתו שלו. זה לא גרם לו להשלים עם דין הבוחר,להפך,הוא שוב חתר וחתר נגד ראשי-הממשלה הן ממפלגתו,כמו

    ''

    שהעיד במשפט אלמותי יצחק רבין המנוח בספר זיכרונותיו מתקופת כהונתו הראשונה כראש-ממשלה-"שמעון פרס הוא חתרן בלתי נלאה",כמו שחש זאת על בשרו ראש-ממשלה אחר,יצחק שמיר המנוח שפרס ניסה להדיח אותו מכהונתו כראש-ממשלה באמצעות תרגיל פוליטי נכלולי ששבר שיאים אפילו בעולם הפוליטי הרווי בתרגילים לא "טהורים" במיוחד,איך כינה את התרגיל הזה יצחק רבין שידע היטב עם מי יש לו עסק-"התרגיל המסריח"!  כאן ההיסטוריה עשתה צדק ופרס וחבריו לתרגיל,בראש ובראשונה חיים רמון ואריה דרעי,נחלו כישלון חרוץ! אלא ששלושת אלו לא נעלמו מבמת ההיסטוריה הציבורית הישראלית ועשיו ,פעם נוספת הם חוזרים אליה אולי בגדול-ראו הוזהרתם!

    ''

      מדינאי דגול? איש עם חוכמה מדינית,ראיה מציאותית והבנה היסטורית עמוקה? אני מציע לשמעון פרס לקרוא היטב את מאמרו של העיתונאי והפרשן ארי שביט,איש שמאל, ב"הארץ" ,מאמר שהתפרסם ב-27/12/12-"מחיר תחריר". במאמר מנתח ארי שביט בבהירות ובחדות את הסיבות שהביאו לכשילונו של השאל לזכות בהגמוניה בציבוריות הישראלית-"20 שנה מחנה השמאל לא בחן את עצמו ולא חידש את עצמו ולא התמודד באומץ עם המציאות המרה. השמאל בארץ מת שלוש פעמים-הסכם אוסלו שהוביל לטרור,פסגת קמפ-דייויד שהובילה לאינתיפאדה השנייה,ההינתקות מעזה שהובילה לירי טילים על ערים וישובים בדרום ישראל. ב-2011 השמאל הישראלי מת בפעם הרביעית אחרי מהפכת תחריר ועליית האחים המוסלמים לשלטון במצרים. המרכז והשמאל הישראלי היה אמור להתבונן נכוחה  במציאות,להפנים את המציאות ולתת לה מענה הולם!אולם,המרכז שמאל הישראלי לא השכיל להעלות רעיון מדיני חדש ומציאותי וגרם לשמאל הישראלי להיות בעמדת מיעוט בציבוריות הישראלית!"   משמעון פרס שחתום על אוסלו אפשר לצפות להסתכל בפיכחון על המציאות,להודות ולו בעקיפין בכישלון ואולי רחמנא לצלן,למלא את תפקידו הרם כנשיא המדינה ולייצג את הקונסנזוס בציבור הישראלי ולא דעת מיעוט ?

     פרס שנכשל שוב ושוב בבחירות,כולל בבחירות הפנימיות לראשות מפלגת העבודה ב-2005 עם תבוסתו לעמיר פרץ,שוב נהג כדרכו באומץ ציבורי ובדרך דמוקרטית להפליא וברח ממפלגת העבודה למפלגת "קדימה" של אריק שרון. לאחר התמוטטותו של שרון,פרס חתר לתפקיד ראש "קדימה" או לפחות לסחוט ממנהיג "קדימה" החדש הבטחות לשריון מעמדו . כשר בממשלת אולמרט הוא נמנע בהצבעה על יציאה למלחמת לבנון השנייה אך בועדת החקירה שחקרה את המהלכים שהובילו למלחמה,"ועדת וינוגרד" הוא תקף בחריפות,בחושבו שהעדות תישאר חסויה את אהוד אולמרט על החלטותיו לצאת למלחמה. "מדוע לא הצבעת נגד והנחת את כל כובד משקלך נגד ההחלטה" שאלו חברי הועדה המופתעים את פרס?-"לא היה לי נעים" הוא השיב-איזו דוגמא ומופת למנהיגות אמיצה בשעת מבחן !!!

    ''

          כפיצוי ואולי על מנת להרחיקו מהפוליטיקה היומיומית האפורה ועל מנת להעניק לו עוד טיפת כבוד,דבר שפרס מאד מאד אוהב,אולמרט דחף את פרס למשכן נשיאי ישראל כאזרח מספר אחת. אלא שפרס הוא פרס הוא פרס,גם כבוד הוא רוצה,גם השפעה פוליטית למרות שעמדותיו בציבור הישראלי הן במיעוט וגם להתחמק מהמבחן הדמוקרטי העליון-ללכת ולבקש את אמון הציבור-פרס כמו פרס רוקד על כל החתונות! הוא מסרב להצעה של ציפי ליבני להתפטר ממשרתו הרמה ולעמוד בראש גוש מרכז שמאל בבחירות הקרובות שיתמודד עם גוש הימין,אוולי מכיוון שפרס יודע היטב את התוצאות אולם,מצד שני הוא ממשיך לחתור נגד מדיניות ממשלה נבחרת,יוצא בגלוי נגד מדיניותה,למשל בנושא האיראני וכיום בנושא הפלשתינאי אך ממשיך להתחמק ממבחן הציבור וממשיך להעמיד פני תם-אני רק אומר את עמדתי הידוע המזה שנים לציבור,"בכלל ביקשו ממני לדבר בכנס הדיפלומטים לא אני ביקשתי" ועוד תירוצים לא מזהירים. אבל בחשאי כך מסתבר הוא ממשיך לחתור,נפגש שעות ארוכות עם מנהיגי מפלגות המרכז והשמאל,מי יודע מה הוא לוחש באוזנם ומה הוא עוזר להם לרקום יחד עם חברו הטוב ושותפו הוותיק לתרגילים פוליטיים "מסריחים",חיים רמון ועוד היד נטויה-נשיא ממלכתי לתפארת מדינת-ישראל!

      שמעון פרס חתר,כנראה עם כמה מראשי זרועות הביטחון בעבר ,כמו הרמטכ"ל גבי אשכנזי ("אני נגד חוק הצינון שפוגע באשכנזי ומונע ממנו להתמודד למרה ראויה בחיים הציבוריים כמה שנים אחרי שהיה רמטכ"ל" אמר פרס בראיון פומבי לפני כמה חודשים) ואולי ניסה לארגן איתם מיני פוטש נגד ממשלה ישראלית נבחרת וראשיה!

    ''

      נתניהו,למרות התדמית שלו הוא לא איש פוליטי צמא דם היודע להיאבק היכן שצריך להיאבק. אולי הוא עדיין חושש שיאשימו אותו ב"הסתה" עוד מימי המאבק הפוליטי הלגיטימי שלו כאש אופוזיציה נגד יצחק רבין ודרך אוסלו שלו,האשמה היסטרית ואנטי דמוקרטית כמובן,או שהוא עדיין לא התאושש מפליטת הפה המטופשת,הלא חכמה והלא מציאותית שלו באוזני הרב כדורי לפני למעלה מעשור שבו לחש באוזנו "שהשמאלנים הם לא יהודים! לא כל אמירה שגויה ומטופשת ,גם היא נאמרת מפיו של ראש-ממשלה מצדיקה אלם והתעלמות מהתקפות ומחתירה שיטתית ואנטי דמוקרטית נגדך!

          בעזרת חבריו העיתונאים שיותר משהם מעריכים אותו ,הם שונאים,אין מילה אחרת,את נתניהו, פרס וחבריו טיפחו את המציאות המדומה  שהנשיא מגן על מדינת-ישראל ועל ראש-הממשלה הנבחר שלה לפני אומות העולם ואם לא פרס,איפה היתה מדינת-ישראל היום? "ביבי קינג"? מה פתאום-פרס הוא הקינג האמיתי של מדינת-ישראל,על-פיו ישק דבר לפחות בדרך המדינית ואם חס וחלילה ראש-הממשלה שקיבל מנדט דמוקרטי מהציבור ללכת בדרך מדינית מסויימת,לא ילך בדרכו המדינית של שמעון פרס,למרות שדרך זו לא קיבלה רוב דמוקרטי ,דרכו המדינית של פרס והמציאות המדינית כמו שאיבחן ארי שביט הם שני דברים שונים אוי ואבוי לנתניהו אם הוא ימרה את פיו של המנהיג העליון,המר"ן,האדמו"ר או איך שנקרא לו ויסטה מדרכו של המדינאי הדגול!               בראיון מעניין שנתן שמעון פרס לפני שנתיים וחצי להיסטוריון הישראלי פרופסור בני מוריס ושהתפרסם במגזין האינטרנטי "טבלט",פרס חשף בראיון רגוע זה,יותר נכון בשיחת עומק לא עיתונאית את עמדותיו. בנוגע לנתניהו פרס אמר כי "נתניהו הוא לא בחור רע,הוא כבול באידיאולוגיות נוקשות אבל אני עוזר לו להשתחרר מהם"! החונך שמעון פרס בפעולה-סליחה? אתה חותר אדוני הנשיא למצב אנטי דמוקרטי שבו ראש הממשלה יזרוק לפח את הבטחותיו לציבור שעל סמך זה הוא נבחר ואתה דורש שהוא יקבל את דרכך? צריך לקרוא פעם שנייה ופעם שלישית את התשובה הזו של פרס בראיון לבני מוריס. פרס ממשיך בשחצנות ומגלה בראיון כי "עניין השלום הכלכלי הוא בכלל שלי,אני הצלחתי לשכנע את נתניהו וטוב שהוא שמע לי" ועוד כהנה וכהנה.

    ''

                     נתניהו המשיך לעשות טעות חמורה כאשר ידע ושמע,ללא ספק שפרס חותר נגדו,גם באופן בלתי דמוקרטי, לשתוק ולא להתמודד ! הוא היה צריך לצאת לציבור בזמן ולומר בפומבי ובמילים יפות שבדמוקרטיה הישראלי ראש- הממשלה הוא נבחר הציבור והוא מוביל את הדרך המדינית (החברתית והכלכלית גם),כל האחריות היא עליו ואם למישהו ,כולל כבוד הנשיא יש השגות או דרך אלטרנטיבית,יתכבד נא ויעשה את מה שעושים במשטר דמוקרטי,יתפטר ויתמודד בבחירות הקרובות לקבל רוב לדרכו ולעמדותיו מהציבור הישראלי ! אם אין לו אומץ לנהוג כך,יועיל נא למלא כראוי את תפקידו כנשיא המדינה ולייצג את כלל הציבור הישראלי כפי שקובע חוק יסוד הנשיא (סעיף 17 א'):"לא יכהן נשיא המדינה ולא ימלא כל תפקיד זולת משרתו כנשיא המדינה אלא על דעת ועדת הכנסת". חבל שנתניהו נרתע,כהרגלו מהתמודדות בזמן עם נשיאנו החתרן, כל בריחה מעימות רק מזמינה עוד ועוד פעולות חתרניות ששמעון פרס הצטיין בהם משחר חייו הציבוריים ועד עצם ימינו אלו ממש לא משנה איזה תאר או תפקיד פורמאלי הוא מילא!

    ''

                    באותו ראיון מאלף עם בני מוריס(שמכיל קרוב ל-16 עמודים באנגלית ,אני ממליץ לקרוא למי שיש לו זמן) פרס מדבר גם על "חברי הטוב עראפת", הוא מאשים את אהוד ברק בכישלון ועידת קמפ-דייויד שהובילה לאינתיפאדה השנייה-"ברק ואנשיו טעו פעמיים-הם לחצו על עראפת לנהל עימם משא ומתן מידי וכן טעו כאשר ביקשו ממנו להכריז על ויתורים-אצל הערבים אין מושג כזה "ויתור",יש מקסימום מושג של "מחוות"! כלומר אהוד ברק רצה לנהל מו"מ מיידי עם עראפת זה לא טוב (בניוד לנתניהו ש"לא רוצה מו"מ מיידי ורציני עם אבו-מאזן"-אז זה לא טוב) ואסור לבקש "פשרות" מהערבים חס-וחלילה-השקפת עולם מעניינת של נשיאנו! פרס כמובן מתעלם מהעובדה שכשפרצה האינתיפאדה השנייה ברק המיואש נתן לו לפרס אור ירוק לנסוע לעזה ולנסות להגיע לאיזשהן הבנות עם המנהיג הפלשתינאי שיעצרו את שפיכות הדמים הנוראית. פרס נפגש עם עראפת בעזה לשיחה ממושכת מאד,בסוף השיחה אנשיו הנלהבים באישורו של המדינאי הדגול פירסמו שפרס ועראפת שני חתני פרס נובל לשלוםהגיעו למסמך הבנות "מסמך פרס עראפת" לעצירת הטרור המשתולל שכמובן במציאות לא החזיקה מעמד דקה אחת וגל האלימות ושפיכות הדמים הנוראי בשטח נמשך ! כדי לשמעון פרס וגם לאהוד ברק ואחרים לצפות בעיון בראיון עם האלמנה סוהה עראפת לפני כמה שבועות לתחנת טלוייזיה ערבית שבו היא גילתה שעוד בהיותו בקמפ-דייויד העלה ,חתן פרס נובל לשלום התקשר אליה לפריז שם שהתה הפטריוטית הפלשתינאית והורה לה לא לחזור לשטחי הגדה כי "אני עומד לפתוח באינתיפאדה"! הוי  שמעון פרס ואהוד ברק,כמה נאיבים אתם!

      באותו שיחה עם בני מוריס שמעון פרס מגלה מה הפתרון שלו ל"נושא ירושלים" או "בעיית ירושלים". פרס לא משתגע להחיל את הריבונות הישראלית על העיר העתיקה למשל,_"המושג"ריביונות" הוא מושג חדש יחסית,רק מהמאה ה-16 "מגלה פרס את ההיסטוריה באוזני ההיסטוריון בני מוריס,אולי באמת כדי שנחזור אחורה למאה ה-16) ובכלל פרס סבור שיש להניח את עניין הריבונות בצד ו"להניח לנציגי הדתות לנהל את המקומות הקדושים." בעניין הבניה בירושלים פרס מגנה למשל את הכניסה של תושבים יהודים לגור כחוק(!) בשכונת סילואן,מטר וחצי מהכותל המערבי-"אמרתי לנתניהו שזה טרוף שבגלל 18 בתים שיאוכלסו ע"י יהודים תפרוץ מלחמה " מאיים שמעון פרס על עצמנו.אגב בשכונת ה"גבעה הצרפתית בצפון ירושלים יש לא מעט דירות שבהם גרים ערבים-מדוע זה לגיטימי,נורמלי ולא מאיים על שלום העולם ואילו כמה יהודים שקנו וגרים כחוק בבתים בשכונה מוסלמית הצמודה לכותל,זה איום על שלום העולם-איפה ההיגיון מר פרס? בקיצור ,פרס,כמו שטען נתניהו ,דוגל במילים ובמשפטים בומבסטיים כהרגלו בחלוקת ירושלים ובהנפת דגלים מוסלמיים גם בתוך האגן הקדוש בעיר,בלב ליבה של העיר החשובה והקדושה של היהודים,העיר שמיליוני יהודים כמהו לשוב אליה אחרי אלפיים שנות גלות ואחרי ששבונו   אליה,חלק מהמנהיגים הנוכחיים של העם היהודי (שמעון פרס,אהוד אולמרט),בניגוד למנהיגים המייסדים הדגולים (בו-גוריון,מנחם בגין) מרימים דגל לבן במלחמה על המצוק היהודי שנפילה ממנו ולו חלקית תוביל חלילה לנפילת העם היהודי ולגלות שלישית!

             הנושא המדיני צף ועלה במערכת הבחירות הנוכחית למגינת ליבם של כמה ראשי  מפלגות (שלי יחימוביץ ויאיר לפיד לדוגמא )ולשמחתם של אחרים (ציפי ליבני ונפתלי בנט לדוגמא). אני סבור שנתניהו  הוא לא כזה "קינג" העולם ולא "תותח" ואם רצה שהנושא המדיני יעלה אני בספק אם בצורה הזו אחרי החלטת האו"ם המכירה במדינה פלשתינאית . כנראה ש"הניצחון" הדיפלומטי בספטמבר 2011  עת אב-מאזן הסיר לבסוף את בקשתו להכרה מוחלטות במדינה הפלשתינאית  היתה זמנית והוא עשה כך משום שכנראה קיבל הבטחה חשאית מארה"ב" שאחרי הבחירות לנשיאות ,אובמה לא יעמוד על רגליו למנוע החלטה כזו. עובדה שהשנה הבקשה הוגשה אמצע נובמבר אחרי הבחירות לנשיאות בארה"ב ולא בחודש ספטמבר 2012לפני הבחירות. ההחלטה הכריחה את נתניהו ואני לא בטוח שהוא שמח על-כך להכריז על התחלות בניה בשכונות שונות בירושלים ובעוטף שלה,E1  למורת רוחו של העולם אך הפיקפוק של הציבור הישראלי משמאל ומימין לגבי נחישותו של נתניהו לא רק להכריז אלא גם לבצע לאור החלטתו להקפיא את הבניה יכולה להיות בעוכריו ולכן ה"זליגה" של הקולות מנתניהו יותר ימינה (אופנת "בנט"ון). מצד שני ההיסטוריה שלו מהקדנציה הראשונה עת הכריז והוציא לפועל למרות לחץ בינלאומי כבד ולחץ פנימי ורעש תקשורתי נגדו,את בניית שכונת הר-חומה בדרום מערב ירושלים כמו גם הידיעה שפורסמה ב"הארץ" לפני כמה ימים על-פיה ,לפי נתונים רשמיים,בשנת 2010 נבנו הכי הרבה יחידות דיור חדשות בשכונות ירושלים ש"מעבר לקו הירוק". המצב המדיני שנכפה בכורח המציאות על ישראל הכריח גם את הימין וגם את השמאל וגם את כבוד הנשיא לחדד עמדות וטוב שכך!

           בקלחת ימי הבחירות שאנו בעיצומם,שטופים בסקרים,פרשנויות,ראיונות וספינים אינסופיים,אסור שנשכח את העיקר-בליל שישי האחרון למשל,בתכנית "יומן השבוע" בערוץ הראשון,ראיינה המגישה איילה חסון בין השאר את בוז'י הרצוג מספר 2 של שלי יחימוביץ אחרי העניינים הפוליטיים הטהורים של מי אמר למי,איזו אסטרטגיה פוליטית נכונה ואיזו אסטרטגיה נכשלה ומי ילך עם מי ומי יחרים את מי בוז'י ניסה לדבר קצת על אידיאולוגיה שלא נדע "אנחנו בעד מיתווה קלינטון שמשמעותו ,חלוקת ירושלים לפי שכונות פשוט אין ברירה!" "טוב אין לנו זמן " קטעה אותו האיילה וחבל-זהו הנושא המרכזי והחשוב ! אין לנו ברירה מר הרצוג? חלוקת ירושלים היא הכרח מר פרס? איפה אתם ואיפה מנהיגות אמיתית ונחרצת בשאלות הכי גורליות לקיומנו ממש?

    ''

                    יצחק רבין המנוח אמר בהרצאה לפני תלמידי תיכון חדשים ספורים לפני הירצחו בשנת 1995- "אילו אמרו לנו שמחיר השלום הוא ויתור על ירושלים המאוחדת בריבונות ישראל הייתי עונה-הבה נוותר על השלום!" באותה  שנה שמעון פרס שולח מכתב רשמי לשר-החוץ של נורבגיה ובו הוא קובע כי "ישראל מכירה במוסדות אש"ף בירושלים שהם ממלאים תפקיד חשוב בחיי האזרחים הפלשתינאיים בעיר וישראל מתחייבת לא להפריע לפעולתם". רק בשלהי האינתיפאדה השנייה נסגרו "מוסדות " חשובים אלו,ה"עולם" מחה פרס רטן אבל נמנע צעד קטן אך חשוב בחלוקת העיר!

    ''

       ונחזור למייסד המדינה ומורהו של שמעון פרס (ובוז'י גם) דויד בן-גוריון-ב-5 בדצמבר1949 ערב הדיון באו"ם בנושא ירושלים הכריז ראש-ממשלת ישראל כי "ירושלים היא בירת הנצח של ישראל ולב ליבה של מדינת-ישראל! אייני מעלה על דעתי שהאו"ם ינסה לעקור אותנו ירושלים לאחר שלוחמינו חירפו את נפשם על כיבושה במלחמת העצמאות!"   אחרי מלחמת ששת הימים ושיחרור ירושלים אמר בן-גוריון-"אינני מזלזל במעשי הגויים אך איני מחשיב את דבריהם! אם ניצור עובדות בירושלים,אינני מאמין שיבוא כוח זר להוציאנו משם!" איפה המנהיגות של אז,של אנשי מפלגת העבודה יש להדגיש,לא אנשי ז'בוטינסקי למשל ואיפה תלמידיהם הנרפים כמו שמעון פרס,כיום? הולך ופוחת הדור ,איזו תהום פעורה בין הנחישות והמנהיגות של דויד בן-גוריון וההכרה ההיסטורית שלו בצדקת העם היהודי לחזור למולדתו ולעיר בירתו,מושא געגועיו אלפיים שנה לבין חלק מהמנהיגות היום כולל לצערנו נשיא המדינה שאמור היה להיות סמל למנהיגות אמיצה,נחושה ומובילת דרך לעם היהודי הישוב בציון?ל במקום לשיר שירי הלל לאבו-מאזן מדוע אין לנו נשיא שקצת שר שירי הלל לירושלים בירת העם היהודי ומעודד את המשך בנייתה וחיזוקה במקום לחשוב על "חיזוק" אבו-מאזן וחבר מרעיו?לא פלא שע"פ הסקרים רוב הציבור הישראלי המעיר כמה למנהיגות אמיצה שתדע להתוות דרך ברורה,לא מגמגמת ולא מזגזגת לפחות בנושאים הלאומיים החשובים,בראש ובראשונה ומעל לכל-ירושלים!

      ונסיים עוד קטע מדבריו של דויד בן-גוריון ששמעון פרס רואה בו את מורו ורבו :"הלאומיות והאמונה של עמינו קשורות זה בזו מאז ועד היום הזה-העם היהודי לא ויתר על אמונתו,על תקומתו הלאומית ועל תיקוותו לחזור לציון ולירושלים שהיא חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הישראלית והיא נקודת האהבה,הגעגוע,השאיפות והתיקוות של העם היהודי! "  וסיכם בן-גוריון-"אם לארץ נשמה,הרי ירושלים היא הנשמה של הארץ!"

    ''

                מתי יהיו לנו מנהיגים בעיקר בבית הנשיא ברמתו של בן-גוריון שיהיה ראוי להיות הנשיא של העם היהודי ושהעם היהודי יהיה ראוי לו ??.

    ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      נהג מונית
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין