0

מכתב לאימי

0 תגובות   יום שבת, 5/1/13, 22:24

עמדתי בחצר ועקרתי בידים חשופות סירפדים.

מין סוג של הענשה עצמית על עקירת צמחים.

זה כואב ומגרד, אבל כך ברא אותם אלוהים.

מביט לשמים, למה עכשיו הגשם יורד על ראשי.

מחפש מקלט מגשם זלעפות, מחסה בבית אימי.

יושב על כורסת אימי המאובקת ומתבונן בקירות.

היכן טמנת את אוצרך, את מחברת שירייך .

אני לא מדבר על כסף או רכוש.

בשבילי זה הבל הבלים.

אני מדבר על נשמתך הצרורה בחבילת דפים.

אני יודע שרשמת רגשות בדפים מצהיבים.

מקלט לרגשות ובדידות בלילות אפלים.

אני לא יודע אם מותר לי לחפש בחפצים שלך.

אולי במקום אחד, היכן שהשארת את הצוואה .

נכנסתי לחדרך מלא חששות והדלקתי את האור.

בארונית שהשארת את הצוואה מצאתי שקית כחולה.

שקית מלאה בדפים מצהיבים, כתובים בכתב ידך.

הכנסתי את ידי לתוך השקית ונדקרתי.

השארת סליל חוט תפירה ומחטים נעוצים בתוכו.

דמי טפטף על הדפים והכתים אותם.

אני מבין שאת עדיין לא מוכנה לחשוף את נשמתך.

אל תכעסי, החזרתי את השירים למקומם מבלי לעיין בהם

כאשר תרצי לחשוף את שירייך, תני לי סימן

אולי אות קטן, הסקרנות מענה את נפשי.

אבל שירים הם דבר אישי.

בנך אלון.

 מען  com. שמים @ חבצלת

דרג את התוכן: