ביום שישי האחרון ממשלת ארגנטינה חדשה את מאבקה נגד אמצעי התקשורת בסיבוב משפטי נוסף נגד תאגיד התקשורת והעיתון הנפוץ "קלרין", אחד הגדולים באמריקה הלטינית. בפניתה בקשה הממשלה מבית המשפט לזרז את ישום "חוק אמצעי התקשורת" מ- 2009, אשר נבלם בעקבות ערעור שהגיש העיתון "קלרין". בית המשפט התבקש לא לצאת לפגרה בחודש ינואר ולפעול במהירות כדי לפתור את הסכסוך בין הנשיאה קריסטינה פרננדס קירצ'נר לבין תאגיד התקשורת. הדרישה הוגשה לבית המשפט העליון ול"לשכה הפדרלית האזרחית והמסחרית", אשר חייבת להכריע בענין חוקיותו של "חוק אמצעי התקשורת". בעקבות אישור החוק ב- 2009 הוגש ערעור על ידי התאגיד שהביא להוצאת צו עיכוב הליכים ולבלימת ישום ההחלטה בסעיפים הפוגעים בתאגיד, עד אשר יוחלט אם הם מהווים הפרה של החוקה. "חוק אמצעי התקשורת" מגביל את היקף ההשקעות של תאגידים באמצעי התקשורת. לפי החוק, יותר לתאגיד תקשורת להחזיק עד 35% משוק הטלביזיה החופשית ועוד 35% מהמנויים לטלביזיה בכבלים, עד 10 רשיונות לשידורי רדיו, עד 24 רשיונות לשידור בכבלים ורישיון אחד לשידורי לווין. בידי תאגיד "קלרין" 237 רישיונות לשידור בכבלים מול 24 המותרים בחוק, 42% של רישיונות השידור ברדיו, 38% בטלביזיה החופשית ו- 59% מול 35% כפי שקובע החוק החדש. טענתה המרכזית של הממשלה היא שיוזמתה נועדה למנוע יצירת "ענקים", הגורמים לתחרות בלתי הוגנת. מנגד, תאגיד "קלרין" מסרב לצמצם את השקעותיו בטענה שהיוזמה לחוק היא חלק ממסע פגיעה של הממשלה בחופש הבטוי ומטרתו האמיתית של החוק היא לגרום לפרוק התאגיד משום הבקורת כלפי ממשלת קירצ'נר היוצאת מכלי התקשורת שבבעלותו. לדברי דובר התאגיד "... החוק נתפר על פי מידותיו של התאגיד", זאת מלבד הפגיעה בזכות הרכוש הפרטי עקב הנזקים הכספיים שייגרמו בשל האילוץ להפטר מנכסים המוחזקים כחוק. טענה נוספת לאי חוקיותו של החוק היא הפעלתו הרטרואקטיבית, כשרכישת הרישיונות נעשתה לפני 2009, חלקם בברכת הממשלה בראשות בעלה של הנשיאה הנוכחית, נסטור קירצ'נר, שנפטר ב- 2010. אם החוק ייכנס לתוקף יתפרסם מכרז באחריות ה"רשות הפדרלית לשירותי תקשורת אודיו-ויזואלים", שכגוף ממשלתי אפשר להניח מה יהיה יחסה לתאגיד "קלרין". על כל פנים, צמצום כוחו של התאגיד לא יסכן את הופעתו של העיתון הנפוץ "קלרין", לפי דברי עורכו ריקרדו קירשנבאום, וודאי שלא יפחית את הבקורת כלפי ממשלת קירצ'נר. לדבריו, עד 2008 יחסי העיתון וממשלת קירצ'נר הבעל היו תקינים, עתונאים אף זכו לסקופים בלעדיים ולמפגשים מיוחדים עם הנשיא. בעקבות פרוץ מה שמכונה "סכסוך החקלאות" בשנה זו, שהחל כתוצאה מהעלאת ההצעה להגדיל את שעור המס הנגבה מהחקלאים, עבר חתול שחור בין התאגיד והממשלה. לפי קירשנבאום, המשבר חשף את עקרון החלוקה לפיו פועלת הנשיאה קירצ'נר: "בעל ברית או אויב". היות והעיתון לא נענה לפתויי השלטון, הוא הפך לאויב. לפי דבריה של הסנאטורית מריה אוחניה אסטנסורו, העומדת בראש הועדה ל"מערכות, אמצעי תקשורת וחופש הבטוי" בפרלמנט הארגנטיני, קיימת סכנה אמיתית לפגיעה בחופש הבטוי משום שבשנים האחרונות הממשלה הלכה והשתלטה על רוב תחנות הטלביזיה והרדיו במדינה באמצעים פוליטיים וכלכליים. אם היא תצליח להחליש את הגוף החזק ביותר בשוק, כי אז יעלה בידה לשלוט בספקטרום האודיו-ויזואלי במדינה. בתחילת דצמבר החל טלטול משפטי בין הממשלה לתאגיד כששני שופטים האריכו את צו עיכוב ההליכים להפתעת הממשלה, אשר צפתה לתוצאה הפוכה לאחר שנסתיים תוקף צו העיכוב הראשון שהוצא לבקשת התאגיד. דובר הממשלה תקף מיד את החלטת השופטים כפגיעה בדמוקרטיה ונזרק באויר רמז לתשלום שוחד לאחד השופטים. בעקבות הארכת הצו, הממשלה פנתה לבית המשפט העליון שיורה על כניסת החוק לתוקף, אלא שהפניה נדחתה על הסף וההכרעה הועברה לערכאה יותר נמוכה. שבוע לאחר מכן, שופט לעניינים אזרחיים ומסחריים קבע שהחוק הוא חוקתי והורה לבטל את צו העיכוב שמנע את כניסתו לתוקף. מנגד, שוב תאגיד "קלרין" הגיש ערעור על החלטה. כאמור, בסוף חודש דצמבר בית המשפט העליון בהרכב של שבעה שופטים דחה שוב פניה של הממשלה לנקוט בצעד יוצא דופן המסמיך אותו ליטול לידיו את ההכרעה השיפוטית במקרה שמוצו כל הערכאות השיפוטיות תחתיו. כמו כן, בית המשפט העליון קבע כי צו עיכוב ההליכים אשר מנע את ישום החוק נשאר בתוקף עד אשר יוכרע חוקיותו של החוק. על פניו, המאבק שיזמה הנשיאה קריסטינה קירצ'נר לגיטימי ואף חיובי. קשה להתנגד למי שטוען ופועל נגד טייקונים תקשורתיים ורוצה לצמצם את כוחם ואת יכולת השפעתם כביכול לטובת הציבור והדמוקרטיה. אבל..., זו תהיה תמימות גדולה להאמין שאלו מניעיה. שלטונה של קירצ'נר, אשר נבחרה לנשיאות לאחר פרישת בעלה בראש השלטון ב- 2007, נבחרה שוב שנה לאחר מותו ב- 2011. נשיאותה זוכה לבקורת קשה, שגברה בכהונה השניה. מדיניותה במהלך השנה האחרונה עוררה לא מעט תהייה ותרעומת בציבור הארגנטיני ובעולם. ביניהם ניתן למנות את החרפת מדיניות המסוי, הטלת מגבלות על אחזקת מטבע חוץ ועידוד השוק השחור, הגבלת העלאת השכר והגברת מדיניות ההגנה על התוצרת המקומית. חקיקת חוק נגד טרור נחשבת כמיועדת לפעול בעיקר נגד מתנגדיה. באותו העניין, המשבר התקציבי בפרובינציה של בואנוס איירס מיוחס לחיסול חשבונות עם המושל, דניאל סיולי, אשר הצהיר על כוונתו להתמודד בבחירות לנשיאות ב- 2015 וזוכה לתמיכה רבה. עיכוב האישור להעברת תקציב פדרלי לפרובינציה על ידי הנשיאה מיוחס לכוונותיו הנשיאותיות של סיולי. גם בקרב תומכיה נתגלו סדקים, כמו למשל אובדן תמיכתו של מנהיג ארגון הפועלים הגדול, הוגו מויאנו, שדאג לארגן הפגנת המונים בכיכר מאי המרכזית. אבל זו היתה רק רמז לבאות, בספטמבר האחרון יצאו להפגנות מחאה נגד קירצ'נר כ- 200.000 איש בערים שונות בארגנטינה, ובעקבותיה בנובמבר התארגנה ההפגנה הנחשבת לגדולה ביותר בעשור האחרון בה לא רק נטלו חלק כ- 2 מיליון איש במוקדים שונים במדינה, שהתארגנו בין היתר דרך הרשתות החברתיות ברשת, אלא גם הפגינו מול נציגויות ארגנטינה במדינות שונות. ההפגנות כוונו נגד השחיתות, האינפלציה, ההשתלטות על אמצעי התקשורת, העדר בטחון אישי ונגד האפשרות שקריסטינה, כפי שמכונה בפי העם, תפעל להבחרותה מחדש ב- 2015. מנכ"לית "קרן המטבע הבינלאומי" קריסטין לאגרד הזהירה את הממשל הארגנטיני מפני הצורך לספק לקרן נתוני אמת על מצבה הכלכלי של ארגנטינה. הנתונים הרשמיים שנמסרו דברו על 10% אינפלציה, בעוד שכלכלנים עצמאים מדברים על 24%. הנשיאה דחתה את הדרישה. באוקטובר שופט בניו יורק פסק לטובת בעלי אגרות חוב ממשלתיות ונגד החלטת ממשלת ארגנטינה לא לשלם לאלה אשר סרבו להשתתף בהסדר התשלומים שנעשה עם בעלי חוב אחרים. כתוצאה מכך הוחרמה אוניה ארגנטינית שעגנה בגאנה ושוחררה זמן רב לאחר מכן. בתוך כל אלה, אפשר להוסיף שערוריה פוליטית אליה נקלע סגנה, שחרור ממעצר מארגני הפגנות תמיכה מטעם הממשלה, הקמת מיליציה תומכת שלטון בפרובינציה של חוחואי ותאונת רכבות שגבתה 51 הרוגים ו- 703 פצועים בגלל תחזוקה לקויה של שירותי הרכבות. במישור הבינלאומי, קירצ'נר שפרה את יחסי ארגנטינה עם אירן, שהוכרה כאחראית על הפיגוע בבנין הקהילה היהודית ב- 1994, מהלך שערער את היחסים עם הקהילה היהודית. במצב פופולריות מדרדר כזה, במהלך שנראה כניסיון שקוף להסיט את תשומת הלב אל מחוץ לגבולות המדינה, מצאה הנשיאה מקום לחדש את הסכסוך הישן עם בריטניה על הריבונות על איי פוקלנד (או "מלבינס" בפי הארגנטינאים). בנאום בכנס באו"ם הצהירה שהסכסוך הפך לעניין גלובלי ותבעה את התערבותו של האו"ם בסוגייה, בעוד שראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון הכריז שלא יהיה משא ומתן על האיים. אם כן, ניסיון ההשתלטות על אמצעי התקשורת מתבקשת על פי מדיניותה ותפיסתה של הנשיאה קריסטינה פרננדס קירצ'נר, לפיה הגרסה האמיתית של המציאות היא זו היוצאת מבית הנשיאה. למען האמת, צעדיה של קירצ'נר נגד אמצעי התקשורת אינה המצאה מקורית, היא ידועה בהיסטוריה ואף מורגשת בקרבנו למרות השוני ברקע ובפרטים. זו השיטה הנשלפת על ידי משטרים החשים במצוקה ו/או בצורך להנציח עצמם ואת תפיסתם. מצד שני, אין מדובר על מאבק על הדמוקרטיה משום צד שהו. במדינה מתוקנת תאגיד תקשורת כמו "קלרין" אינו מחזק את הדמוקרטיה ואת חופש הבטוי, שהרי האינטרסים הפוליטיים והכלכליים שהוא מייצג אינם פועלים תמיד לטובת העם. הקשר ההדוק בין גוף כזה לשלטון מתבקש. כשלונה של קירצ'נר בהבסת התאגיד, לפחות עד הרגע הזה, מוכיח את כוחו ואת קשריו של התאגיד גם בממסד השלטוני. כנגד מדיניות כמו זו של קירצ'נר ושעור פופולריות הגולש מטה, קל לצדד ולגייס תמיכה במאבק למען הדמוקרטיה כביכול, האמת היא מורכבת. |