כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    החיים עפ"י השקפתי ואחרים

    חשבתי לתומי,שהחיים עפ\"י השקפתי, צריכים לאפיין דרך שבה אני בוחר למצות את חיי, ולחלק את תובונותי, עמכם הקוראים, שרוצים לצלול לנבכי נשמתי, אני אדם שחושב שכל מה שאנו עושים זה באחריותנו,ולמרות הכל אנחנו אנשים שטועים, כי מטעויות אנחנו צומחים. וכל החיים זה עשייה ותהייה.אז לכן אנחנו חייבים לעשות, ומעשייה אנחנו מתפתחים ולמדים. ואני בחיי מחפש את הריגוש שבחיים בעשייה, שלא לשם עשייה. אלא עשייה שתגרום לי הנאה מהעשייה. והעשייה שלי היא הן בתחום החומרי והן בתחום הרוחני. כי אני מאמין שחומר ורוח מחזקים ומפתחים את הפנימיות שלנו.
    ואני יודע שאין קיצורי דרך בחיים, ואני לא מחפש סיפוקים מיידים. אלה תובנות והצלחות שבאות כתוצאה מסבלנות והתמדה. ואני מלמד ולומד שכל מה שאנו רוצים בחיים יש לנו את האפשרות להשיג, בהתכוונות נכונה, ולדעת שאנחנו צריכים להעריך ולהנות מכל דבר שאנו משיגים בחיים, לא להיות חזירים לבלוע את האוכל ולא להינות ממנו, כי כך זה בחיים הם חולפים ליידנו מבלי שנהנו מהם, ולכן כל הישג הוא טיפה של אושר, ואני מחפש אנשים שירצו להיות לצידי בהפרייה הדדית. כי סוף מעשה במחשבה תחילה.

    תפתחו את הקופסא

    6 תגובות   יום רביעי, 9/1/08, 00:33
    הספור מספר על אם שהענישה את בתה בת החמש, על שבזבזה גליל שלם של נייר עטיפה מוזהב. באותה התקופה הכסף בביתם היה מצרך נדיר. היא התרגזה עוד יותר כאשר גילתה שהילדה השתמשה בנייר העטיפה בכדי לעטוף קופסא, שאותה הניחה מתחת לעץ חג המולד. למחרת בבוקר, הביאה הילדה את הקופסא לאמה ואמרה: "אמא, זה בשבילך." האם אמנם הייתה נבוכה מתגובתה המוגזמת מוקדם יותר, אך כעסה ניצת שוב כאשר גילתה שהקופסא ריקה . היא אמרה לבתה בטון חמור: "האם אינך יודעת גבירתי הצעירה, שכאשר נותנים למישהו מתנה, אמור להיות משהו בתוך הקופסא?" הילדה פרצה בבכי ואמרה: "אבל אמא, היא לא ריקה! אני הפרחתי נשיקות לתוכה, עד שהתמלאה." האם נשברה. היא כרעה על ברכיה וחבקה את בתה הקטנה, אחר כך התחננה שתסלח לה על הכעס וחוסר המחשבה.  לא הרבה אחר כך נהרגה הילדה בתאונה, והאם שמרה את הקופסא ליד מיטתה במשך כל ימי חייה, ובכל פעם שהייתה   עצובה או בקשיים הייתה פותחת את הקופסא ונוטלת נשיקה דמיונית מתוכה ונזכרת באהבה של בתה הקטנה.   במובן מסוים, כל אחד מאתנו, מקבל קופסא מוזהבת של אהבה ללא תנאי ונשיקות, מאוהביו, חבריו, משפחתו, ואלוקים. אין רכוש יקר יותר מזה..

    לכן, ברגעים הקשים בחיינו, כשקשה לנו ואנחנו עצובים, ונדמה שהעולם יסתדר טוב בלעדינו.. אל נא נשכח, שיש אנשים שאוהבים אותנו, שבשבילנו הם העולם.. ולא בטוח ש הם יסתדרו......

    דרג את התוכן:

      תגובות (6)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/2/08 13:10:

      סיפור מרגש וכואב דיו.

      יפה כתבת.  דנה.

        12/1/08 20:24:

      אני מאמינה שכל אחד זקוק

      ברגעים מסויימים לפתוח

      את "קופסתו" הפרטית

      ולהנחם

      ולהעטף

      בחום אוהביו,

      סיפור מקסים!תמים

       

        9/1/08 16:12:

      אלוהים,

      למה הרגתה את הילדה?

      אפשר להבין את הכוונה ,גם בלי שזה יהייה כזה טרגי.

       

        9/1/08 10:00:

      אגדה מקסימה

      כל פעם שאני נתקלת בה

      אני מורידה כמה דמעות

      תודה שריגשת אותי בבוקר חורפי כזה

        9/1/08 07:46:

      לי יש כוכב, מעניקה לך בשמחה.

      איזה כיף לפתוח את הבוקר עם פוסט כזה

        9/1/08 02:21:
      תודה,לו היו לי כוכבים הייתי נותנת ל אלף,קבל ממני קופסא של כוכבים זהובים.

      ארכיון

      פרופיל

      joesi
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין