אני יושבת בשקט,

הגשם נוקש בחדווה על גגי

והרוח הודפת התריסים,

הטפטוף המונוטוני כמו תקתוק שעון נשמע

מגיר את טיפותיו בין טלטלות הרוח,

אל תוך הדלי שהעמדנו

מקשיבה לשריקת הרוח ,

ברקים ורעמים באים במנעד קבוע

גם הכלב שלי מחפש חיבוק מרגיע,

נראה כי העולם בחוץ השתגע

 וידי קצרה מלהועיל.

לא צחוק,

לגור בקומה השלישית האחרונה בבניין קשיש.

אומרים שמי גשם מועילים במקרים של התקרחות.

כל הקרחים לעתיד מוזמנים לחפוף אצלי

כבר שבועיים ויותר שהשפעת מסרבת להתפנות,

 כמו מתנחל עיקש,

 שתקוע על ראש הר עם דגל וקלצ'ניקוב.

 ובינתיים נתפס לי הגב ,

ומאפשר תזוזות מינימליות במרחב הביתי.

 אני שונאת לקטר,

 אבל הפעם הצלחתי להתעלות על כולם

והצלחתי אפילו להימאס על עצמי.