מי שייזכר בפעולות הצבאיות שלנו בעשור האחרון יגלה ש"כוח ההרתעה" הוא האסטרטגיה הביטחונית המרכזית של מדינתנו (שלא לומר היחידה). בהקשר זה מלחמת לבנון השנייה נחשבת בעייני רבים כאבן הנגף שכרסמה באופן קריטי בכוח ההרתעה הישראלי.
כאן אולי המקום לשאול למה? אם בוחנים את תוצאות המלחמה באופן ראלי:
אם אלו הנתונים היבשים כיצד קרה שרובנו קיבלנו את ההנחה שמלחמת לבנון הייתה כישלון? כיצד מספר לא מבוטל של מעצבי דעה הצמידו למלחמה את המונח "תבוסה", איך הפכה המלחמה הזאת למחדל הגדול ביותר מאז מלחמת יום כיפור, והמהדרין אף הוסיפו שהמחדל גדול עוד יותר?
התשובה הפשוטה היא שמעבר להרג ולהרס הרתעה מושגת בראש וראשונה מתדמית, ובמלחמת תדמית מעין זו לישראל לא היה סיכוי מראש. התנאים הבסיסיים הם שהצד הישראלי נחשב כ"גוליית" מול החיזבאללה. על כן ישראל נזקקה להישג מאוד רציני כמו תפיסת ראשי הארגון, כדי להראות תמונת ניצחון וכל שנדרש מהחיזבאללה בכדי לנצח הוא להישאר בחיים. זו מעין מהדורת "סטלינגרד" מעוותת. מרגע שישראל לא כבשה את כל לבנון (דבר שהיא לא התכוונה לעשות מלכתחילה) החיזבאללה יכלו להתפאר בעצירת הצבא הישראלי. אך הגרוע מכל הוא שמדובר בעסקת הפסד, הפסד על פיה: טיל של חיזבאללה הורג ישראלים – הישג לחיזבאללה, פצצה ישראלית הורגת לבנונים – הישג לחיזבאללה. לנוכח התנאים הללו היה אמור להיות ברור לכל שמלחמת לבנון השנייה רק תחזק את החיזבאללה.
ובכל זאת למרות תנאי הפתיחה הבלתי אפשריים מדינת ישראל השיגה כמה יעדים כמעט בלתי הגיוניים באותה מלחמה. באורך פלא רוב העולם, כולל רוב העולם הערבי, כולל רוב הלבנונים ראו את החיזבאללה כגורם אחראי שהביא על לבנון את הפורענות, ולנוכח הביקורת הציבורית מנהיגי הארגון טענו שלו ידעו את גודל החורבן היו נמנעים מלהצית את המלחמה. לנוכח מצב דברים זה ההכרזה של מנהיג חיזבאללה (מתוך הבונקר בו התחבא) כאילו ארגונו ניצח במלחמה נשמעה בהתחלה כבדיחה.
אלא שאז, התרחש אירוע מוזר ותמוהה. עשרות אלפי ישראלים (כולל מספר פרשנים) הצטרפו למקהלת מקוננים שביכתה את כישלוננו ותבוסתנו, תופעה ששדרגה את מעמדו של נאסראללה למעמד של מי שהביס את צה”ל האימתני. המאורע היה כל כך הזוי עד שלרגעים עלתה המחשבה כאילו נסראללה עצמו מממן את מסע ההלקאה העצמית. מה שהיה מוזר עוד יותר שתנועת המחאה כללה לא רק אנשים (כמו כותב שורות אלו) שמאמינים שיש בעיה באסטרטגיה שנשענת רק על כוח ההרתעה, אלא התאפיינה באנשים מצד המתרס הימני (כמו דובר המחאה ארז תדמור – שלפני כן היה אחד השופרים המרכזיים למחאה נגד להתנתקות).
גם לתופעה הזאת יש מספר הסברים
אלא שכעת נכנס גורם חדש למשוואה. אלדד יניב שבמאמצו להיבחר לכנסת החליט לשפוך ביב שופכין על ראשי מדינתנו, מציג את המחאה באור אחר. לטענתו הוא היה עד, כיצד ראש האופוזיציה בזמנו בנימין נתניהו הפעיל ומימן את ראשי אותה מחאה בעזרת מי שהיה קצין המבצעים של אותה ההפגנה יואב הורוביץ, דבר שעל פי מר יניב הכשיר את מר הורוביץ לתפקיד חבר הועד המנהל של רשות השידור. כמובן שידיעה זו, במיוחד שיניב הוא המקור שלה, דורשת זהירות. הנה מה שהחיפוש בגוגל על יואב הורוביץ מניב. האיש אכן מונה על ידי נתניהו לחבר ועד רשות השידור (יחד עם יועץ התקשורת של נתניהו, דוברת הליכוד ומועמד הליכוד לראשות עיריית חיפה). ברשימה של רביב דרוקר (מלפני כשנה לערך) על המאבקים בין העובדים להנהלת הרשות, מופיע בהערת אגב פועלו של חבר הועד הורוביץ כמי שאכן חיבר בין הכסף שנתניהו גייס, להפגנת המילואימניקים. אבל הפרט המעניין מכל: האיש כיהן כראש מטהו של בנימין נתניהו בבחירות הפנימיות לליכוד ב-2005 (פחות משנה לפני אותה הפגנה).
במידה ואכן הדברים נכונים (ואני הייתי מאוד רוצה להאמין שלא), במידה ונתניהו אכן יזם, יעץ, האיץ ותמך כלכלית באותן הפגנות, כנראה שמדובר באחד המעשים היותר בזויים של נבחר ציבור – שכן נתניהו כידוע הוא אחד הדוברים המובהקים ביותר של מדיניות כוח ההרתעה. יתר על כן להבדיל מאותם מוחים נתניהו הוא אחד המומחים בנושאי תדמית ואין בכלל ספק שהוא היה מודע לנזק העצום של אותה מחאה לכוח ההרתעה הישראלי.
חשוב לזכור שבאותה עת הנזק לא היה תדמיתי בלבד, שכן גורל ההסכם שנחתם בין ישראל, האו"ם ולבנון היה מוטל על הפרק. כמדינה אנו יודעים כמובן שלהסכמים מסוג זה אין שיניים אם אין מי שיאכוף אותם. היכולת שלנו באותה עת למקסם את את ההסכם לטובתנו הייתה תלויה בראש ובראשונה בשיתוף הפעולה הלבנוני שנסמך על הרתיעה שלהם מתוצאות המלחמה. אלא שההפגנות הללו מוססו את לחלוטין את היכולת הישראלית לפקח על ההסכם ובכך חיזקו את החיזבאללה שבעתיים. במילים אחרות אם בנימין נתניהו אכן היה ספונסר של אותם הפגנות הוא הזיק במזיד לביטחון - הוא היה מגש הכסף עליו הוגש לנסראללה כוח ההרעתה הישראלי, וכל זה למען המטרה החשובה של קידום עצמו.
המספר הנוסף למעשה את הטענה הנוראה כל כך שאני לא יכולתי להעלות על דעת עצמי - שבהפגנות נגד המלחמה נעשה ניצול ציני בתחושת הציבור לאחר המלחמה כדי לקדם מטרות פוליטיות שכלל לא קשורות למלחמה אומר בפה מלא אחד ממארגני המחאה, מר רונן שובל. הנה דברים פרי עטו : “השיח הפרסונלי שהובלנו, המילואימניקים, מתוך ניסיון לברוח מאמירה שתשתמע כדעה פוליטית ומתוך מטרה לצרף למחאה ציבור כמה שיותר גדול, הותיר את עם ישראל בקונצפציה מסוכנת שלא התחלפה... שורש הבעיה, שלא נעקרה, הוא הקונצפציה הרווחת בממסד הפוליטי-המדיני-הביטחוני, שניתן לגונן על גוש דן ללא קיר המגן של יהודה ושומרון” http://www.haaretz.co.il/opinions/1.1351369
אם השם רונן שובל נשמע לכם מוכר זה רק משום שהוא הקים ביחד עם ארז תדמור (שהוזכר גם הוא כאחד ממארגני המחאה) תנועה א-פוליטית בשם אם תרצו. באופן מפתיע החיפוש בגוגל אחר שמו של יואב הורביץ הוביל גם הוא לאותה תנועה לא פוליטית שכן יואב הורוביץ (מי שלכאורה העביר כספים מנתניהו למחאת המילואמניקים) הוא אחד התורמים הגדולים לאותה תנועה בראשית דרכה (לה העניק את הסכום הצנוע של כ-75 אלף שקל). תנועת אם תרצו כידוע שמה לה למטרה לחשוף חוסר אמיתות של גורמים "אנטי ציוניים" להגדרתם. אם כך הם פני הדברים אולי טוב יעשו חברי התנועה ויסגלו גם לעצמם את הנוהג של אמירת אמת ויאמרו שהם כלי חוץ פרלמנטרי של מפלגת הליכוד. |
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
עצבן
אתה בהחלט יכול לנחם עצמך כ – אלוף המעוותים.
ואני לא מעז להגיד שאתה סובל מקשיים בהבנת הנקרא.
כל שאתה עושה לדבריו של נפתלי בנט הוא זה
שאתה עושה לכל ציטוט שאתה מטריח להביא.
.
נפתלי בנט מעולם לא אמר שהוא בעד (או משלים/מסכים/מקבל)
מדינה פלשתינית.
מעולם לא!
ההיפך הגמור.
.
" ועל כן ההשלמה של בנט שאנו לא נשלוט בכל חלקי ארץ ישראל
(ולהזכירך שכם היא שטח האדמה הראשון שאברהם קנה בארצנו)
היא מבחינתי בגדר מהפכה. "
ראה כמה אתה מעוות הכל. אפילו כאן, בתגובתך אליי.
הנה האמת:
בנט מציע לספח מידית, עכשיו, לאלתר,
את שטח C ואת שטחי B ו- A להשאיר (שטחים שאתה כה להוט להקים
שם מדינה) לזמן אחר.
ובשום אופן ובשום צורה, לא להקים שם מדינה:
פלשתינית, הונדואינית, ורטוגזיאית, מנצוראית או בכלל.
זה הכל מדמדומי נפשך המעוותת
הכל ותו לא.
וכבר נמאס להיכנס ולהביא עוד ועוד מהויות שאתה מוציא מהן
רק את הבליך .
קרי,
אתה קודם יורה ואז, מצייר לנו את העיגולים ממשנתך.
נ.ב
אתה גם מעוות את שכתב לך המלך המשיח.
אבל זה כבר שולי בהקשר.
בהזדמנות זו משהו להמלך המשיח.
החי"ר לא כזה לוזר. בכלל לא.
אמנם השריון היה, וכנראה יהיה, חוד החנית.
אך אני בקלות יכול להביא לך קרבות חי"ר
שכן היו בעלי משקל מכריע.
השריון, כשריון,
הוא מגיע רק לאן שהשרשראות הטנק מגיעות
החי"ר מגיע לכל מקום.
אני חושב שיש צורך במעט הגינות בשיח הציבורי. מי שמאמין שהמפתח להישרדותנו תלוי ביכולת שלנו להתקבל באזור, יכול להאשים את נתניהו שהוא מזיק להישרדות מדינתנו. אבל כאן מדובר בחילוקי דעות - כל אחד על פי שיטתו מאמין שהדרך שלו היא הנכונה - וגם אם נצא מנקודת הנחה שנתניהו מקדם מדיניות של הסלמה שתזיק למדינתנו - הרי שהוא לא עושה זאת בזדון - להיפך - הוא מקדם את המדיניות שבה הוא מאמין (ושעליה הוא נבחר). לעומת זאת כאשר נתניהו רומס את כוח ההרתעה - הלחם והחמאה של המדיניות המוצהרת שלו - אז עולה שאלת הזדון. כאשר אנשים מהשמאל יפגעו בתהליך השלום על מנת לקדם את עצמם תשמע את אותה הביקורת שמושמעת נגד נתניהו.
משהו שכתבת לפני כחודש על אדם שאז,
לפני כחודש, לא רבים הכירו:
"הנה עכשיו גם נפתלי בנט מי שנחשב כקצה ימני המסתמן של המפה הפוליטית, רואה את השלטון העצמי הפלסטיני (כנראה מילה מכובסת למדינה) כפתרון. אמנם בתכנית ההרגעה שהוא הגה המדינה הפלסטינית תשתרע רק על שטחי A ו-B (ואת השאר ישראל תספח), ובכל זאת נראה שכל המתמודדים בזירה הפוליטית (למעט "עצמה לישראל") מסכימים על העיקרון של הפרדה לשתי מדינות."
ותראה כמה זה נשמע מגוחך ושקרי (בלשון מעטה) היום.
.
סביר, שלכך בדיוק שואפות אותן "אמיתות" של הפוסט הזה
בהקשר לאנשים המוזכרים.
וכהרגלך, אין סוף ציטוטים מתובלים באין ספור חצאי אמת.
.
"במילים אחרות אם בנימין נתניהו אכן היה ספונסר של אותם הפגנות הוא הזיק במזיד לביטחון - הוא היה מגש הכסף עליו הוגש לנסראללה כוח ההרעתה הישראלי, וכל זה למען המטרה החשובה של קידום עצמו."
זה ציטוט שלך מפה,
אפילו עכשיו, מבלי להמתין,
זה מגוחך ועלוב.
ואני כלל לא מציין (כאמור) את שסביר שאתה עושה פה לאנשים אחרים.
חוששתני שזיכרונך כן מטעה אותך. הייתה עצרת בכיכר ודוד גרוסמן, שהיה אז אב שכול טרי, באמת התנגד למלחמה. אבל את נאום הממשלה החלולה הוא נשא בעצרת הזיכרון לרבין. לא זוכרת לגבי מאיר שלו.
ובעניין הביקורת על המלחמה - דווקא דן מרגלית הוא לא בדיוק הסמכות בעניין, שהרי הוא הכריז מלחמת חורמה בחברו לשעבר אולמרט.
ונכון, הייתה דרישה לערוף ראשים, אבל אתה כתבת שבישראל תרבות עריפת הראש כל כך נפוצה, אני חושבת שיותר נפוץ לדרוש עריפת ראשים ובסוף להעניש את הש.ג.
המסקנות שלך תומכות בדברי יובל דיסקין על אישיותו ומניעיו של נתניהו, וגם, למרות כל ההסתייגויות והאזהרות, בדברי אלדד יניב. כמה לא מפתיע שהשמות ארז תדמור, רונן שובל, אם תרצו, חוזרים וצצים בכל חור מזוהם ומסואב.
יחד עם זה, אתה מבסס את הניתוח שלך על כמה הנחות שאני לא בטוחה בתקפותן. כמה דוגמאות:
מלחמת לבנון השנייה נחשבת בעיני רבים כאבן הנגף שכרסמה באופן קריטי בכוח ההרתעה הישראלי
אבן הנגף היחידה? יותר מהאינתיפדה השנייה? מהנסיגה מלבנון ופינוי עזה? או מכל המבצעים הקודמים בלבנון או בעזה שבסופם נסוגה ישראל? (וטוב, שנסוגה, כמובן).
רובנו קיבלנו את ההנחה שמלחמת לבנון הייתה כישלון
עשרות אלפי ישראלים (כולל מספר פרשנים)הצטרפו למקהלת מקוננים שביכתה את כישלוננו ותבוסתנו
מספר לא מבוטל של מעצבי דעה הצמידו למלחמה את המונח "תבוסה", איך הפכה המלחמה הזאת למחדל הגדול ביותר מאז מלחמת יום כיפור, והמהדרין אף הוסיפו שהמחדל גדול עוד יותר
עשרות אלפי, מספר לא מבוטל, המחדל הגדול ביותר? אני מניחה שיש לך נתונים שתומכים בהצהרות האלה.
אני דווקא זוכרת שעיקר הקצף יצא על מצב המוכנות וההצטיידות של של צה"ל, שאחראי על חלק מהאבדות בנפש, לא על ההישגים הצבאיים. אדרבה, על רקע המחסור בציוד, במזון בתכנון טקטי ובעיקר במנהיגות - ההישגים מרשימים עוד יותר.
מלחמת לבנון השנייה השיגה יותר שקט יחסי מכל שאר המבצעים שתכליתם ליצור הרתעה בעשור האחרון
האמנם? האם השקט הוא לא הוראה של אחמדיניגא'ד? האם חיזבאללה היום פחות חזק ומצויד וחמוש משהיה ערב מלחמת לבנון השנייה?
בישראל תרבות עריפת הראש כל כך נפוצה (עיין ערך השרפה בכרמל)
איזה ראש נערף בעקבות השרפה בכרמל?