הלוחם על פני האדם הממוצע

לוחם
הוא אדם שנלחם לבדו, בצורה אתית, משמע להשגת הטוב הרב ביותר עבור הטוב העליון,
עצמו, משפחתו, חבריו, קבוצתו, מדינתו, כל חי, הארץ, בני האדם, החיות, דתו, אלוהיו,
וכל הסיפור כולו.

האדם הממוצע כבול בידי עמיתיו הסובבים אותו , ואילו הלוחם כבול אך ורק לעצמו , זהו
למעשה משפט מפתח בהבדל המשמעותי בין אדם פשוט, חייל, רמטכ"ל או אפילו ראש
ממשלה וכל בעל תפקיד שאיננו משרת את "האני".

הסיבה שישנם כה מעט לוחמים ברוחם ובמהותם, היא כבלי הגסות האנושית, קשה להיות לוחם
ובעיקר לוחמת כאשר המציאות טופחת על גבינו כל יום, שהרי היות אדם לוחם על כל רמ"ח
אבריו, מצריכה כמות של חופש  ובנינו למי יש
חופש, אתה אינך נשוי כעת, אבל בבוא היום כשתרצה להקים משפחה ובית, אתה תבין שהחופש
שלך הופך להיות שלהם, הבחירה החופשית שלך הופכת להיות שלהם וכך גם אתה עצמך, הופך
להיות שלהם.

על פי כמה וכמה הדבר נכון לגבי האישה הלוחמת, זעקתה הפנימית להקמת משפחה, להתרבות ,
להתיישבות, להתמסרות, מכניעות אותה בכל פעם. להבדיל מגבר לוחם , אשר לעיתים נדירות
בוחר בחיי פרישה ללא מותרות המין, ללא ההתחייבות מלבד לעצמו, זוהי אכן מעלה גבוה
ביותר של השירות ל"עצמי".

הלוחם
האמיתי, מודע בכל שלב לעצם קיומו בעולם, הוא מנצל כל רגע בשרשרת הזמן ללמידה,
התפתחות, ראיה והארה, הוא לא משאיר דבר לספק, מאחר והוא יודע כי:

 הספקנות היא אם כל הכישלונות

 
אהבתו של לוחם אינה מוטלת בספק, במה היא שונה מאהבתו של אדם ממוצע, האין אהבה היא
אהבה וכל המשתמע ממנה ?
אהבתו של לוחם אינה מוטל בספק מעצם היותה "אהבת אמת" המושג הזה שנראה
כנלקח מעולם האגדות, אינו מתייחס רק לרגש שבין גבר לאישה, הלוחם אוהב במסירות נפש
את חירותו, את הכוח המניע אותו, הוא אוהב בצורה כזאת שאין לערער עליה.

המציאות
על כל גסותה והקשיים שהיא מערימה על בני האדם באשר היא, לא יכולה להיכנס בין לוחם
למושא אהבתו, מאחר ואהבת לוחמים היא נצחית, היא כזאת שיש בה מידה של עליונות שאינה
מובנית לאדם הפשוט.

האדם
הפשוט יכול לוותר על משהו טהור כמו אהבה, בגלל נסיבות המציאות, חששות למיניהם,
הבדלי דת, מין וצבע. 

הלוחם
אינו מפר את הבטחתו לאהבה, הוא אוהב מתוך הבחירה, מתוך ה"אני" שלו ולכן
חםדבר מהגסות האנושית לא יכול להפריע לו.

הוא אינו מבזה את כבוד האהבה בבריחה ממנה , הוא חי אותה והיא מעצימה אותו.

בכלל הקשר שבין לוחם לאהובתו, הוא קשר משותף ועם ההרגשה אינה הדדית, אזי הלוחם עוצם את
עיניו וממשיך הלאה.

אומנם
נשאלת השאלה הברורה בעניין זה, כיצד יכול לטעות לוחם בהרגשה ההדדית ובכן לעיתים
מושא האהבה הוא כה גדול, כה נערץ עד כי הוא מסנוור אפילו את הגדול שבלוחמים.

אבל ברגע שנחשפת לפניו האמת, אזי השמש המסנוורת דועכת וכל מה שנשאר הוא צלם אנוש של מה
שהייתה פעם אהובתו.

עלייך להבין כי עבור הלוחמים המשפט "אם תאהב, תאהב בגלוי" מייצג יותר מהכל את החופש
שבו הלוחם מפגין את הרגש הכי גבוה שלו, לאדם היחיד שיכיר את נפשו.

כמו
האהבה, כך כל דבר שלוחם יבחר לעשות בחייו, הוא הרי מגיע לעולם עם טלפי נמר מוכן
לטרוף, להילחם נגד כל אחד אשר עמוד בדרכו, אבל הוא נבון.

כי הוא לומד לכסות את טלפיו למען איש לא ידע עד כמה הוא קשוח.

 החלטה היא אחד ההיבטים המייצגים לוחם הנבדל
מאדם.היכולת לעמוד במילותיו שלו, לעמוד בהחלטות שלו, היא ללא ספק המעלה הגבוה
ביותר אליה ישאף הלוחם, הלוחם אינו אחראי למעשיו אלא רק לתוצאותיהם, כלומר הוא
פעול מתוך האינסטינקט,הדחף הטבעי שלו לשרוד ולכן תהיה התוצאה אשר תהיה, הוא יהיה
חייב לעמוד בפניה לטוב ולרע, למרות שהוא נוקט באסטרטגיה כעניין של עיקרון, עדיין
לפעולות הנוצרות מתוך איום מיידי, תגובתו היא מיידית ונטולה כל מחשבה.

כאשר
לוחם מחליט, הוא איננו יכול לחזור בו מהחלטותיו, תהיה ההחלטה קשה ככל שתהיה אם היא
מחייבת אותו לעמוד בסטנדרטים אותם הוא מציג, הדבר יחייב אותו להיות יותר ממצוין.

לדוגמא,
האדם הממוצע רואה במקום עבודתו כאמצעי פרנסה בראש ובראשונה ואילו הלוחם רואה בכך
הזדמנות להוכיח את ייחודו, לכן בכל תחום בו הלוחם יעסוק הוא יבלוט לטובה ואף יהפוך
לרכש בלתי נדלה.

אם לוחם, מחליט להפוך את ייעדו לאפשרי, דבר לא יעמוד בפניו מלבד שעון הזמן המתקתק,
אין לו שעמום בחייו או בילויים פרועים לצורך פורקן עצמי או סביבתי, דבר לא מפריע
את הגשמת משימתו.