 הסכם הניידות לנכים בקריסה. המגמה העולמית היא לשכלל את הרכבים כך שרמת הזיהום וצריכת הדלק שלהם תרד, אצלנו הנכים אין שום שינוי משמעותי בהסכם הניידות. המדינה הכריזה שהיא רוצה שהציבור ירכוש רכבים מזהמים פחות כחלק מההכרה והתמיכה במדיניות קידום חברה בריאה יותר. המדינה פעלה לצורך קידום מכירת רכבים ירוקים שצורכים פחות דלק. המדינה הורידה את המיסוי על רכבים היברידים/ חשמליים אותם רכבים שמחירם הבסיסי גבוה יותר וזאת בגלל המערכות הנוספות שבהם המייקרות את מחירים הבסיסי. הרעיון שבהוזלת המס לרכבים ירוקים הוא שהורדת המיסוי תביא לכך שרכישת רכבים אלו תתאפשר באופן כזה שמחירם בשוק, כולל המיסוי, יהיה זהה וישתווה למחיר הרכבים המזהמים וזוללי דלק שהמיסוי עליהם נותר גבוה. מיותר לציין שהרכבים המזהמים, זוללי הדלק שאינם בעלי מערכות חשמליות, מחירם נמוך יותר ללא המיסים. המטרה שהציבה המדינה לכלל הציבור היא שמחירם של הרכבים "הירוקים" יהיה שווה לכל נפש וקנייתים תתאפשר לכולנו וגם לנו הנכים. אולם בפועל המצב שונה כי הכללים הנהוגים לכלל הציבור אינם תקפים לנו, רוב הנכים מוגבלי הניידות. כי לנו המדינה מעניקה הנחה או פטור במיסוי הרכב כהטבה ואנו נדרשים להתמודד עם מחיר הרכב ללא המיסוי. פועל יוצא של מדיניות זו, שלא עודכנה, היא שאנו מנועים מרכישת הרכבים "הירוקים" בעלי המערכות הנוספות, שכן הם יקרים יותר ובאופן משמעותי עבורינו וההטבה עבורם מטעם המדינה נמוכה יותר. כשמדובר בנו הנכים - המדינה בעצם מעדיפה שנרכוש רכבים מזהמים זוללי דלק. משרד הביטחון שהבין את הנושא לעומקו החליף את פטור במיסים שניתן בעבר, במענק כספי שווה ערך, כך שנכים המטופלים על ידו, יכולים לרכוש רכבים ירוקים במחיר השווה לרכבים המזהמים. לצערי המדינה מדברת בשני לשונות, אחד זה שבו היא מדברת לכלל הציבור והשני זה שבו היא מדברת איתנו הנכים. כשמדובר בנו - בכלל הציבור הנכים (למעט נכי צה"ל) - היא מעדיפה שנמשיך לרכוש רכבים מזהמים - כי ההשקעה הכספית בנו יותר נמוכה בדרך זו. איך הדואליות הזו מסתדרת עם המדיניות המוצהרת של המדינה - לא ברור, מה שברור הוא שבעתיד הרחוק, כלל היצרנים יעברו לרכבים ירוקים ולהם בלבד ואנו הנכים נמצא את עצמנו עם הטבה שערכה צומצם ובאופן משמעותי. שוק הליסינג המתפתח הביא לכך שבעלי ציי הרכב רוכשים את רכבם לעצמם במחירים שהם הרבה מתחת למחירון המכירה הרשמי של היבואנים. במצב זה הם יכולים להרשות לעצמם להתעסק במכירת רכבים חדשים ואלו נמכרים בהסדרים מטעמם במחירים שהם מתחת ובהרבה למחירי המחירון הרשמי של היבואנים. אנו הנכים נאלצים לרכוש רכבים, לרוב אצל היבואנים, מוצאים את עצמנו במצב בו אנו נדרשים למחיר גבוה ברכישת הרכבים, מחיר לא ריאלי בהשוואה למחירי הרכישה של השוק. יצרני המכוניות, במסגרת הרצון לשפר את ניצולת הרכבים, עברו לרכבים הזהים בגודלם לקודמים אלא שהם בעלי נפחי מנוע נמוכים יותר ומותקנות בהן מערכות לשיפור צריכת דלק והגברת כוח כמו מערכות ההדגש (טורבו). הקטנת הנפחים מביאה לכך שלרכבים בעלי נפח מנוע נמוך יותר יש הספקים זהים לזה של רכבים בעלי נפח מנוע גבוה יותר. כך נמכרים היום רכבים בעלי מבנה וגודל זהה המיוצרים ונמכרים עם מנועים קטנים יותר. הציבור נמנע מרכישת רכבים זהים בגודל, בעלי נפחי מנוע גבוהים או ללא מערכות חדשות ובגלל צריכת הדלק הגבוה, זו שמביאה לעליה משמעותית במחירי האחזקה ובגלל העליה התלולה במחירי הדלק. הסכם הניידות קובע קריטריונים לתמיכה על פי נפחי מנוע ומעניק הטבות וקצבאות אחזקה על פי קריטריון נפח. בחירה של נכים בנפחים נמוכים יותר מביאה את המדינה להעניק לנכה קצבאות לאחזקה נמוכות יותר (המדינה מעניקה תמיכה כספית מופחתת). זאת למרות שאחזקת הרכבים הללו - בעלי הנפח הנמוך ובעלי המערכות הנוספות - התייקרה בצורה משמעותית ואינה שווה לרמת ההוצאה של רכבים בעלי נפח זהה מהדור הישן. התמיכה באחזקה ברכבים בעלי נפח מוקטן עדיין מחושבת על פי חישוב עלות אחזקה של רכבים מהדור הקודם. התוצאה היא שנכים נמנעים מלרכוש רכבים בעלי נפחים נמוכים ובעלי מערכות חדשות ובגלל החשש מהקצבת האחזקה הנמוכה, זו שלא מאפשרת את אחזקת הרכבים מהסוג החדש. בקיצור נכים נאלצים להמנע מלרכוש רכבים בעלי ניצולת משופרת ונאלצים לרכוש רכבים בטכנולוגיות ישנות, ושוב ובעתיד עת מכירת הרכבים, מחירי השוק של הרכבים הללו יתרסק ויהיה נמוך משמעותית וזאת בגלל חוסר היעילות וחוסר הרצון של הציבור לרכוש רכבים בעלי נפח גבוה ומערכות הנעה לא יעילות ולא חסכוניות. נוסיף לכך את העובדה ששוק המשומשות התרסק ובגלל מחירי הרכבים המשומשים הנמכרים על ידי ציי הרכב, המהווים היום 70% מכלל שוק הרכבים המשומשים. המחירון הנהוג (לוי), מביא לכך שאנו נדרשים להחזרי תשלומי הלוואה עומדת גבוהים, בעוד שמחירי הרכבים במחירון לא ריאליים לעומת שוק המשומשות שנמוך בכ- 30% מערכי המחירון. הציבור לא ממהר לרכוש רכבים בשוק הפרטי ומוצא לו רכב משומש באחריות, במחיר נמוך ובתשלומים נוחים אצל אותם חברות. הסכם הניידות שקיים לא ערוך לשינוי הזה שחל בשוק הרכבים המשומשים בעשור האחרון וציבור הנכים משלם מחיר כבד על כך. אף אחד במשרדי הממשלה לא חושב על ההשלכות העתידיות שיהיו לציבור הנכים ועל ההפרה הגסה של בסיס הסכם הניידות - זה שנתפר כך שהחלפת הרכבים תעשה ללא הוצאה כספית נוספת. לאף אחד באוצר לא באמת איכפת מנכים ומהקושי שלהם לגייס כספים עת החלפת רכב. הביטוח הלאומי גם הוא חוגג ומחריש, אותו מעניין שרמת הקצבאות שהם נדרשים לשלם יורדת, דאגה משמעותית לנכה מוגבל ההליכה וצרכיו רחוקה או לא קיימת שם, כנראה בלחץ האוצר שמנהל שם את העניינים. וזה רק על קצה המזלג... לסיכום הסכם הניידות הקיים איבד מכוונתו והפך לפוגעני לציבור הנכים. ההסכם והמגבלות האחרות שבו הביאו את רוב ציבור מוגבלי הניידות (90% מהנכים), אותם שאינם במסגרת ההסדר לרכבים המיוחדים (וואנים), למצב בלתי אפשרי ופוגעני הדורש שינוי מקיף ומשמעותי. שמעתי כי קבוצות של נכים נמצאים בשיח בנושא, אלא שאותן קבוצות שבשיח אינם נוהגים בשקיפות ראויה כלפי כלל ציבור הנכים ומידע על רעיונות לפתרון ופרטים על ההתנהלות והשיח מול המדינה אינם באים לידיעתם של כלל ציבור הנכים. כנראה שוב רוב הנכים יאלצו לבלוע את הצפרדע, לאחר שאותם, חסרי אחריות, יסכמו סיכומם ויתברר כי הביאו להסכמות פוגעניות בכלל הציבור. המצב הבלתי אפשרי והלא חוקי בעליל, זה שנוצר במדינה שלנו ובגלל העדר ארגון יציג המייצג את כלל ציבור הנכים ונבחר מטעמו חייב להיפסק! עד לשינוי, אנו רוב הנכים מוגבלי הניידות וכציבור, משלמים ונמשיך לשלם את המחיר והמחיר כבד מנשוא. |