לפני שנה בדיוק, ימים לפני פטירתה, החזרתי את אמא מ"איכילוב" ל"דיור מוגן" והפעם לקומה השניה הסיעודית. מרחק קומה אחת בלבד מחדרה הקטן, מעולמה הקטן, ומטרים ספורים מעולם אחר.

ה"סעודית" מדרגה אחת לפני, עם דלת יציאה לכוון אחד. ריח אחר, רעש אחר, אויר אחר, אור אחר, חושך אחר והכל, הכל, הכל אחר.

כתבתי:

חדרים 

משני חדרים המשקיפים על הירקון

ואופק ירוק של אקליפטוסים למרגלותיו

גגות רעפים אדומים,

ווילות בצפויי  שיש

"בשיכון (חברים) וותיקים"... שאינם

עברה

אמא 

ל..ממ"ד,

דיור מוגן,

מוגן

חדר קטן מוקף בתמונות משפחתה

ציורים של הדסה אחות חסרה

ועוד אחיות ואחים חסרים

ובן בכור שחסר, ולקח את הלב 

ואמא שרה "תראה כמה שהיא יפה,

מלכה שהקימה ממלכה, משפחה

שידעה ב-22 שצריך לחסל את הגולה

כתבתי בספר תקרא!, בספר! תקרא!

כשאני מתגעגעת וכואבת

אני שמה את הספר במיטה וקוראת

פעם, ועוד פעם, ועוד פעם"

חלון מתכת זכוכית עבה,

מסגרת אלומיניום עם פינות שורטות

סימנים בגב ידה

כורסת טלוויזיה לסדרות ספרדיות.

אהבות ובגידות וחיים

"צעירים לנצח", צעירה לנצח

ויומני חדשות

"אהוד, העולם השתגע!"

ושלט, שלא תמיד ממוקד כוון

ארון עץ סטנדרתי למוגנים שבדיור

מדפים עטורי זכרונות / מתנות

"אהוד זו מתנה מאלה (בגין)

וזה מבצלאל ואשתו מימי אצ"ל

שלא חלפו לעולם, לא חלפו לעולם, לא יחלפו לעולם

וזו, מ..מד"א " 17 שנים של התנדבות ועשייה

בהרבה אהבה, שמחה וחיוך שנמשך עד היום

"זכיתי בפרס עובדת מצטיינת וטיול לארה"ב

ועליתי ברגל לפסל החרות, ו... כל הטיול, לא עצמתי עין

כמו היום אהוד, מה אתה צוחק?"

מבט פולני של נתינה מייצרת מוסר כליות.

"אני סובלת, סובלת, ואתה..."

"לא, לא צוחק אמא... נהנה"

"אכלת?? שמרתי לך משהו במקרר"

"אמא אכלתי, אכלתי, אכלתי!!!

....נו טוב. כן, טעים, טעים"

היום

בסיעודית

בעיניים עצומות, פקוחות, עצומות

מטיילת,

בחדרי ליבה

בחלון

גשם מרווה ניצני חיים

חדשים

חדשים