כותרות TheMarker >
    מעבר ל-
    cafe is going down
    ';
    TheMarker Cafeאלו-נהמהלב, מהבטן ושאר ירקותהפגיעות היא כח

    מהלב, מהבטן ושאר ירקות

    פוסטים פופולאריים

    פוסטים אחרונים

    הפגיעות היא כח

    הפגיעות היא כח

    ‎42

    Café  שיר, מוסיקה, עצמי, חיבור, פנימי, חוץ, עולם, משוגע

    21 תגובות   יום שלישי, 8/1/13, 14:13

    שמה אוזניות על האוזניים ולוחצת פליי. הווליום גבוה ואני מגבירה יותר. זה קצת גבוה מידי ואני מגבירה עוד קצת. האוזניות באוזניים שלי, אף אחד מלבדי לא שומע את המנגינה שלי, וזה יוצר לי מעין עולם.

    מאפשרת לצלילים להיות חלק ממני. לווליום לשטוף אותי לקצב שלו.

    הורידים שלי קופצים עם הבסים, הלב שלי פועם עם התופים, הדם שלי זורם בקצב הצלילים.

    מקשיבה.

    נוכחת.

    המוסיקה הופכת לחלק ממני.

    פתאום שמה לב שאני שרה. כנראה בקול רם, לא ממש שומעת את עצמי.

     

     

    אני נזכרת בבחור הג'ינג'י, שליווה את ילדותי ברחובות ראשון לציון.

    בדרך לביה"ס, כשהייתי צריכה לעבור אוטובוסים. מהאוטובוס הראשון שלקח אותי מהבית לתחנה המרכזית. לאוטובוס שלקח אותי מרחוב שקרוב לתחנה המרכזית, היישר לביה"ס.

    שם, בתחנת הזמן הזו, בין שני האוטובוסים, במשך 3 שנים, כל יום, ליד התחנה, עבר שם הבחור הג'ינג'י, עם אוזניות באוזניים, רץ, ושר בקול רם כל כך את מה ששמעו אוזניו.

     

    הידיים התנופפו לצדדים, הפרצוף הכתום האדים, הקול נישא אל על והוא רץ את עצמו בשירה גדולה, מול צחוקם של כל העוברים ושבים.

    אני נזכרת בו המשוגע ובנו, הילדים והאנשים המחייכים. חלקם צוחקים.

     

    האיש הכתום המשוגע.

    הג'ינג'י עם האוזניות ששר. רוב התושבים בראשון הכירו אותו. אני מניחה שיש מי שזוכר גם את שמו. 

     

     

    האוזניות מפרידות אותי מהעולם. שרה לעצמי על הספה בבית. מחייכת. נזכרת בבחור הג'ינג'י וחיוך ממלא אותי. איזה כיף שיש מי שרץ ברחובות בשירה ומזכיר לנו שזה בסדר להיות עצמנו. מול כל העולם :)

     

    כשהצרות מתגבשות ליופי 


    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        16/9/13 20:30:

      זה יותר מבסדר 

        15/2/13 19:56:

      צטט: יוסף זיתוני 2013-02-15 05:36:40

      דומני שבפסט הזה תמצאי בין היתר גם התייחסות לקביעותייך בעינין החולשה והרפיון http://cafe.themarker.com/post/2543665/

       

      קראתי.

      לא מצאתי אצלי חולשה ורפיון. אפילו השיר שצירפתי, בעיניי הוא אופטימיות.

      לך תדע, אולי אני לא אובייקטיבית (:

       

        15/2/13 05:36:
      דומני שבפסט הזה תמצאי בין היתר גם התייחסות לקביעותייך בעינין החולשה והרפיון http://cafe.themarker.com/post/2543665/
        28/1/13 22:11:
      כתיבה מקסימה! מאחל לך שבוע טוב
        20/1/13 14:36:
      צלילים בנפש.
        19/1/13 12:09:
      המשוגעים האלה ששרים, שרוצים לעשות את העולם יפה יותר, הם כנראה היחידים שיש להם סיכוי לעשות את זה :) אהבתי
        19/1/13 00:19:

      צטט: עצבן 2013-01-18 19:36:38

      ''
      הוספת תגובה

       

      :)

      עשה לי עצוב השיר, ובכלל לא הייתי עצובה כשכתבתי. גם הג'ינג'י לא נראה לי עצוב מידי מעולם. לך תדע

       

        18/1/13 19:36:

      ''
      הוספת תגובה

        18/1/13 17:17:

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-08 17:16:21

      וזה מזכיר לי סיפור על איש שלא זכיתי להכיר. באחד הימים ישב עם חבריו בחדר, באיזה בסיס צבאי. לפתע קם אל החלון המסורג, נתלה על סורגיו, הוציא את ראשו דרך הסורגים ושאג לעבר החבר'ה בחוץ: אתם האסירים, לא אני!!!

       

      בינגו :)

        14/1/13 07:21:
      יפה הטריפ הזה
        10/1/13 23:18:
      ה"משוגעים" מאפשרים לנו הרגילים להשתגע לפעמים
        10/1/13 00:09:
      מקסים...אני אוהב את זה ...
        8/1/13 23:46:

      צטט: דוקטורלאה 2013-01-08 23:39:09

      האוזניות התקועות באזניים, מזכירות לי את דרך הלימוד של בניי. הם הצטיידו בקטעים מוסיקליים מתאימים, שמו אוזניות והחלו ללמוד. כך עשו תואר ראשון, ושני ושלישי. אני שנולדתי לפי תקופת האזניות לא הבנתי איך אפשר לקלוט משפט אחד כשהן מחוברות לאזניים.

       

      אני איתך בעניין הזה :)

       

        8/1/13 23:39:
      האוזניות התקועות באזניים, מזכירות לי את דרך הלימוד של בניי. הם הצטיידו בקטעים מוסיקליים מתאימים, שמו אוזניות והחלו ללמוד. כך עשו תואר ראשון, ושני ושלישי. אני שנולדתי לפי תקופת האזניות לא הבנתי איך אפשר לקלוט משפט אחד כשהן מחוברות לאזניים.
        8/1/13 23:22:

      צטט: אלו-נה 2013-01-08 23:21:20

      צטט: גילעד שי 2013-01-08 22:55:36

      פוסט נהדר.

      קצת חורקת לי הכותרת.

      בעיני אולי לא הפגיעות, אלא היכולת לפעול בהעדר פגיעות.

      לא חשוב.

      מכבסת מילים.

      הטקסט שלך נהדר.

       

      הפגיעות. אחרת איך תרגיש? :)

      ותודה כמובן :)

       

       

        8/1/13 23:21:

      צטט: גילעד שי 2013-01-08 22:55:36

      פוסט נהדר.

      קצת חורקת לי הכותרת.

      בעיני אולי לא הפגיעות, אלא היכולת לפעול בהעדר פגיעות.

      לא חשוב.

      מכבסת מילים.

      הטקסט שלך נהדר.

       

      הפגיעות. אחרת איך תרגיש? :)

       

        8/1/13 22:55:

      פוסט נהדר.

      קצת חורקת לי הכותרת.

      בעיני אולי לא הפגיעות, אלא היכולת לפעול בהעדר פגיעות.

      לא חשוב.

      מכבסת מילים.

      הטקסט שלך נהדר.

        8/1/13 19:03:

      צטט: קוביקוב 2013-01-08 14:51:59

      ''

      מוזיקה עושה לך כנפיים...!

       

      מה יש לו על האזניים?

       

        8/1/13 19:02:

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-08 17:16:21

      וזה מזכיר לי סיפור על איש שלא זכיתי להכיר. באחד הימים ישב עם חבריו בחדר, באיזה בסיס צבאי. לפתע קם אל החלון המסורג, נתלה על סורגיו, הוציא את ראשו דרך הסורגים ושאג לעבר החבר'ה בחוץ: אתם האסירים, לא אני!!!

       

      הפוך על הפוך

      הכל תלוי במי מסתכל

       

        8/1/13 17:16:
      וזה מזכיר לי סיפור על איש שלא זכיתי להכיר. באחד הימים ישב עם חבריו בחדר, באיזה בסיס צבאי. לפתע קם אל החלון המסורג, נתלה על סורגיו, הוציא את ראשו דרך הסורגים ושאג לעבר החבר'ה בחוץ: אתם האסירים, לא אני!!!
        8/1/13 14:51:

      ''

      מוזיקה עושה לך כנפיים...!

      • Technology by

      לחץ כאן כדי להוסיף דף זה למועדפים

      המועדפים שלי