חשבתי שזה רק חור. קיוויתי.

למרות שאני מקפידה על הייגנה אז ידעתי שיש לזה סיכוי נמוך.

בטי אמרה שהיא לא רואה כלום, כדי לוודא שהיא לא טועה היא צילמה את האיזור.

"לא, יקירתי. אין לך שום חור!".

היא שלחה אותי מייד לצילום פנורמי.

הלב שלי התחיל להאיץ.

ליד הדלפק של מכון הרנטגן היו תלויות כל מיני ססמאות יפות כמו:

"איכות חייך נקבעת על פי מחשבותייך. חשוב חיובי" 

נראה אותכם חושבים בכלל עם כאלה כאבי שיניים!!!

הרנטגן הוכיח את זה. זהו זה, זה סופי.

בטי צעקה עלי :"למה הזנחת את זה? מתי הוצאת את השן האחרונה?"

לפני שלוש שנים עניתי בלחש...

למה באמת?

אולי כי בפעם הראשונה שהוציאו לי שן בינה הרופא היה צריך להניח את רגלו על המשענת של הכסא שלי כדי לתת קונטרה ולנתק את השן מהלסת?

אולי בגלל שבאותה פעם אני לא יודעת מי בכה יותר – אני או רופא השיניים...

אולי כי בפעם השנייה הרגשתי את הלסת שלי נחתכת ע"י הסכין ואת תלישת שורשי השן שלא לדבר על כאבי ההחלמה... 

למה באמת?

אולי כי הן נקראות שיני בינה!!! הרי אדם חכם הוא אדם שלא חוזר על אותה טעות פעמיים. אז לחזור על אותה טעות עוד 3 פעמים? זה לא בינה!!!!! 

יש אימרה – "אלוהים מחלק אגוזים למי שאין שיניים".

למה הוא מחלק שיניים למי שאין לו מקום בפה?! 

עוד לא דיברתי על הכאב של הנזק הכספי... אני מעדיפה להשקיע את הכסף בחופשה – חופשת סקי, ביקור מולדת ובכלל יש המון ארצות שעוד לא ביקרתי... או לקנות אופניים שוות אפילו שתי זוגות אופניים שוות!!!

כמה זוגות נעליים או מגפיים אני יכולה לקנות בכסף הזה?!? (אחיות שלי - אתן מבינות אותי...)
 

הכירורגית הסתכלה אתמול על הצילום הפנורמי ואז היא הסתכלה עלי.

היא שאלה אותי – "זו את?"אז שאלתי אותה – "מה? לא רואים?!" 

פעם הריאות היו האיבר הכי פופולרי שלי, עד היום מסתובבים צילומי רנטגן של הריאות שלי בבתי חולים להדגים את השינויים שהן עברו.

עכשיו הפה שלי מדגמן. יש לי כבר בוק שלם. 

עצוב לי. בדרך כלל אני משתדלת לסיים פוסטים באופטימיות.

אאממממממממממממממממממממממממממממממממממממ 

לפחות אני מוציאה שתיים בבת אחת, אז  במקום 4 טראומות הסתפקתי ב 3.

אופטימי?