כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (2)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      9/1/13 09:43:

    צטט: leagat - lily 2013-01-09 09:17:46

    מה אומר ומה אגיד (אומר אהוד בנאי)? דמותה של הילה אינה מעוררת אמפטיה, נראה שהיא אדם דורס בריש גלי, ומנווטת את הדברים כרצונה. קשה לחיות עם אישה מסוג זה אלא באם אתה מזוכיסט. קריצה

    http://youtu.be/KePCIzWLHdI

    .

    ייתכן שהקטע הקצרצר הזה מציג את הילה באור שלילי מעט (תלוי למי), ביריעה המלאה תכונות אופיה מתקבלות באור חיובי יותר. מלבד זאת, מניסיוני בשנות שירותי במזרח ומערב אפריקה, פגשתי בהרבה מקרים של הקצנת תכונות אופי עקב השינוי הקיצוני בתנאי החיים והקשרים החברתיים, בפרט כאשר היה מדובר בתנאי בידוד בסביבה זרה.

    תודה לאה עבור ההתרשמות והתגובה המפורטת, כולל ההערה האירונית.

      9/1/13 09:17:

    מה אומר ומה אגיד (אומר אהוד בנאי)? דמותה של הילה אינה מעוררת אמפטיה, נראה שהיא אדם דורס בריש גלי, ומנווטת את הדברים כרצונה. קשה לחיות עם אישה מסוג זה אלא באם אתה מזוכיסט. קריצה

    http://youtu.be/KePCIzWLHdI

    0

    COINTREAU

    2 תגובות   יום שלישי, 8/1/13, 21:26

     

    http://cafe.themarker.com/image/1746495/

     

    http://cafe.themarker.com/music/2188448/

    'תפסיק להיות ילד!' גערה בו הודפת את ידיו המושטות. 'היה לי חשבון קטן לסגור ואין זה אומר שחדלתי לאהוב אותו! אינך חש מרומה או מנוצל אני מקווה?' הוסיפה בלגלוג. 'לא, אני לא חושבת שגברים עשויים לחוש תחושות כאלה.'

    'מה?!?' נדהם שץ שנית. 'לא בהחלט לא! בואי אליי…' ניסה שוב לשדלה. 'אני אוהב אותך, אינך מאמינה לי? אותך בלבד!' הוסיף כלאחר יאוש.

    'בוא נחזור לטרקלין,' צוותה, 'בעוד שבוע אני מניחה לא תזכור שהייתי אי-פעם קיימת.' השיבה לו בנחישות וחשה אל דלת הסבכה לשחרר את הסגר.

    שץ חזר לכורסתו בה ישב מתחילת הערב, לא נטש את פניה ולא את גופה – כרוך אחריה כבן בקר שטרם נגמל. טעם גופה החטוב עומד היה עדיין על קצה לשונו.

    הילה ניגשה אל הבר, פתחה דלתותיו והוציאה בקבוק ליקר מלבני, שני גביעים מאורכים – ונשאה אותם עמה אל השולחן. לאחר שהתיישבה במקומה, מזגה לשני הגביעים את המשקה השקוף והצלול שהדיף ניחוח לימון מתקתק.

    'אני לא שותה משקאות חריפים בדרך כלל, גם לא בשלוש השנים שאנו כבר מצויים כאן. אך לפעמים די נדירות, כשהייתי מאוד מדוכדכת – כמה טיפות מהמשקה הזה שפרו לי תמיד את מצב הרוח. שתה והתאושש.' פקדה עליו קמה ממקומה ומגישה לו את גביעו. 'אתה נראה חיוור ומשה עלול לחזור בכל רגע. אתה היית זה שאמור היה להשגיח עלי, זוכר? לא, לא רק אל תתחיל בזאת שוב!' מיהרה לומר כשאך פתח שץ את פיו. 'אנחנו צריכים לחיות פה יחד כמעט שבוע ימים תמים, וזו עלולה להיות חוויה קשה מאוד! אלא אם תתייחס אליי נאמר באדישות-מה, כמו אל מכרה וותיקה שלך. איני זקוקה למבטי ההערצה שלך ולא להצהרות רומנטיות – והואיל לזכור שלמקומיים יש אבחנה דקה מאוד ביחסי אנוש, הבעיה אינה מתמקדת במשה בלבד!'

    'בסדר הבנתי, ואשתדל למלאות את רצונך.' נאנח שץ בעל כורחו.

    'מחר אני לא מרגישה טוב ואין לי שום כוונה לעזוב את חדרי לפני הצהרים.'

    היא נזהרת שלא לציין את מיטתה…' הרהר שץ באכזבה הולכת וגוברת. כמו אינה זוכרת שרק לפני דקות אחדות עוד התפתלה בלהט על מותניי 

    'תצטרך לבלות עם משה את כל הבוקר ולעזור לו באריזה. כך שהייתי מציעה שתצאו ראשית לסיור בחווה, לפני שחומה של השמש יתחיל לעלות. הוא איש מקצוע גאה ולא תתקשה לדובבו. מכאן שתוכל להסתפק בהאזנה ברוב הזמן – וזה יקל עליך מאוד אני סבורה.' סיכמה את דבריה ושניהם הוסיפו לשבת בדממה, גומעים מדי פעם מהמשקה שנועד לאוששם – מנועים אף מהחלפת מבט חטוף ביניהם.

     ©חיים קדמן 1989 – כל הזכויות שמרוות.

    דרג את התוכן: