דרייב אין – זכרונות.

אני ובן זוגי הטרי החלטנו לא להסתגר בבית

ביום סוער וגשום  שכזה , יצאנו להשתעשע

יום רומנטי שכזה,

ועל מה חושבים?

החלקה על הקרח
החנינו את הרכב במגרש שהיה פעם הדרייב אין
(לקחו 25 שקל הבניזונות).
והזיכרונות הציפו...

אז התחלפנו במקומות..
והיו מלא רעשים משונים מאחורה...

יותר מאוחר,

 אנחנו בני עשרים...
 על פסי הרכבת שממערב לדרייב אין...
 יושבים רכונים בצד, בתוך המכוניות המעפנות שהיו אז,
סרטי חצות,
סרטי חוצות,

איבר מין, המשתרע על פני חמישה מטרים,
רודף אחר פרח'ה גונחת:
יוווווו, דאעס איז  גועטעאן!!!

התעשתתי באחת!

 
עשבים שוטים עלו במגרש המבוקע....
הפסים הלבנים נותרו כעדות אילמת למכוניות השוקקות שחנו שם.
ובמרכז, המבנה המתפורר ששימש תחנת האכלה לצופים.

בזירת ההחלקה, אגב, אין כל חדש:
התימהוני התורן עדיין

 מקיף בגמלוניות את הרחבה

מאז היה עוד נער,

 ועם השנים תפס וותק מכובד...
ואלופת רומניה במיל עדיין  חגה בהתנשאות...
למגינת ליבם של ציבור המקרטעים,
המפלל לנפילתה הכואבת.