0

סתיו שפיר מדווחת איך אנשים הפריעו לה באירוע - עדכון מהפייסבוק

0 תגובות   יום רביעי, 9/1/13, 17:43

 

 

פעם ראשונה שעזבתי פאנל באמצע. ודווקא בנתניה - עיר הולדתי והמקום שבו למדתי להגות לראשונה את המילה, "דמוקרטיה". היום ניסו לעשות לי שם חינוך מחדש. זה התחיל כפאנל בחירות. לכל אחד מהנציגים חמש דקות לדבר. כשהגיע תורה של נציגת בל"ד, יעל לרר, היא הספיקה להשתמש בשתי דקות לפני שהקהל השתיק אותה. "מה עם המרמרה?", תקף מישהו. "אני גאה על שהיינו שם", היא ענתה. בום. הקהל קם על רגליו. 
סטודנטים שולפים פלאפונים, לתעד את הקרקס. אופיר אקוניס (ליכוד) צועד לקדמת הבמה ופוקד עלינו: "כל נציגי המפלגות הציוניות מוכרחים עכשיו לרדת מיד מהבמה ולא להקשיב לתועבה הזו!". 

הבית היהודי וקדימה מתחילים לצעוד, בשורה. יואל חסון (התנועה) נעמד ומבקש מיעל לחזור בה מטענתה על המרמרה, מסתובב, עולה ויורד, חסר סבלנות. אריה אלדד (עצמה לישראל), ממתין בסבלנות, בטח רוצה להגיד ליעל מילה טובה בערבית שלמד לאחרונה, לטובת סרטון הבחירות הגזעני שלו. שלח (יש עתיד), מוסי (מרצ) ואני נשארים לשבת לצד הדמוקרטיה.

יעל מתעקשת לדבר, הקהל צועק בתגובה. פתאום הם נעמדים כאיש אחד ושרים את התקווה. מהר, חזק, חזק יותר. חבורה מגודלת צועדת לכיוון הבמה וצועקת על יעל, "החברים שלנו נהרגו פה במלחמות, מי נתן לך בכלל רשות לדבר כאן?!", אקוניס עומד בצד ומגרגר בהנאה. 

מנחה הפאנל, סטודנט בעצמו, לא יודע איך להגיב. לרגע מבקש מיעל לרדת מהבמה, אחר כך מתחנן שפשוט תשתוק. אני מסתכלת עליו ואומרת לו שאם לא תינתן לה זכות הדיבור כפי שניתנה לכולנו, גם אני לא אשב על הבמה הזו. 
הוא משיב לי מבט מתנצל.

ואז נשיא המכללה עולה לבמה. אדם מבוגר, חובש כיפה. כולנו משוועים לשקט. הוא נעמד שם ומספר שהוא גאה בכך שהמכללה קיבלה היום החלטה שאתיופים ילמדו בה בחינם. הקהל מוחא כפיים בשמחה. הוא יורד, ומבקש מהמזכירה שלו שתוציא אותו משם, "מהר", הוא מצווה עליה, "אני חייב ללכת".

רונית תירוש (קדימה), מעודדת את הקהל לצעוק, ומסבירה ליעל שהנוכחים קבעו בצעקותיהם באופן דמוקרטי שבל"ד לא מתאימים ויעל מתבקשת להתחשב ולרדת מהבמה. אלדד (עצמה לישראל) נעמד אחריה ומטיף שאנחנו מדינה יהודית ולא נזוז מכאן ולא יזיזו אותנו.

כפיים.

וכשקולו השונא, הגזען, מתערבב במחיאות הכפיים האלה, אני מאבדת את כושר האיפוק שלי, נעמדת וקוטעת אותו. "אני לא מסכימה עם דעותיה של מפלגת בל"ד", אני אומרת לקהל, "אבל עוד יותר לא מסכימה עם הפגיעה האנושה בדמוקרטיה שמפלגות אחרות שנמצאות כאן על הבמה מציעות במקום". 

הקהל מוחה כפיים, מבולבל קצת. יוליה שמאלוב (כלכלה) מנסה לעצור אותי וממלמלת משהו על הקרן החדשה. 
אני ממשיכה. "עומדות כאן מפלגות קיצוניות וגזעניות שמאיימות להרוס את הקיום שלנו כמדינה דמוקרטית. אפשר לא להסכים גם איתן, אני לא מסכימה איתן, אבל אשב פה ואשמע בדיוק כפי שאקשיב לנציגת בל"ד, כי יותר מכל אני אוהבת את הדמוקרטיה שלנו. אם לא נקשיב גם לדעות שקשה לנו לשמוע, לאף אחד מאיתנו אין כאן מקום". 

חמש דקות אחר כך, ואלדד חוזר להתלהם. על עצמה, על יהדות, על טוהר. נואם כמו מנצח, כמו מי שהמדינה הזו, על כל ערכיה ואמונותיה, שייכת לו. אני מחליטה לרדת מהבמה. יואל חסון ומוסי רז מצטרפים ויורדים גם הם. חבורה של פעילי מפלגת העבודה יוצאים החוצה לחבק ולתמוך. "אנחנו באמת בסכנה", אומר לי אחד, ומעיף מבט בפעילי הבית היהודי ששואגים באולם. הוא לא מדבר על מנדטים, הוא חושב על התהום העמוקה שהיסודות שעליהם נבנתה המדינה הזו קורסים בתוכה, אל עבר קרקע אפלה.

כבר יותר מדי שנים שאקוניס וחבריו מחנכים את ילדנו. הם מגדירים מחדש את הציונות, את הדמוקרטיה, את התקווה (לא ההמנון, התחושה) - וחוטפים אותן מהציבור השפוי, שמתחיל לבלבל ציונות עם גזענות, דמוקרטיה עם ריסון התקשורת וחופש הביטוי, מנהיגות ראויה - עם ביטול כוחם של בתי המשפט, של מערכת הצדק והחוק. 

להרבה אנשים מערכת הבחירות הזו נראית מנומנמת. אבל סכנה גדולה מרחפת מעליה. אם אתם רוצים שאקוניס ימשיך לחנך את הילדים שלנו, תישארו בבית, קראו ספר טוב ותדברו על שלג. ואם אתם מודאגים, כמוני - אני מצפה לראות אתכם איתנו, ברחובות, בבתי הספר, במטות המפלגות. חברים, בעוד שבועיים נבחר לא רק במפלגה - אלא בחופש שלנו, בדמוקרטיה, בשפיות.

 

פוסט מקורי בקישור המקוצר  הזה  on.fb.me/VGKZ2r 

 

 

דרג את התוכן: