מהומה רבה על לא מאומה.בפרוספקט להצגה "הארדקור"מאת ג'ונתן הול

נכתב"ההצגה כוללת ערום מלא ועלולה לפגוע בחלק מהצופים"ובתמונה בפרוספקט חמישה בחורים חצי ערומים.

בהצגה שראיתי האולם היה מלא מפה לפה עם בחורים רובם צעירים בני 20-25 כולל שתי בחורית.מה ראינו- ארבעה בחורים אמנם נאים בתחתונים ורבע עכוז לשניה בכמעט חושך.משום מה הבחור החמישי המופיע בתמונה נעלם.יתכן והוא היה ה"ערום מלא"ועקב כך היה בלתי נראה.

משחק הבחורים היה טוב מאוד.התרשמתי במיוחד מערן שגיא בתפקיד מרתין עם תנועותיו האפיניות ומשחקו הרב גווני וכן מרועי קקון בתפקיד קווין במשחקו הרגשני והמאופק ספק סטריט ספק גאי.התפאורה היתה קירות שחורים עליהם מוקרנים בתנועה כוכבים גדולים.הכל טוב ויפה אך מה לעשות שהבמאי לא הצליח ליצור מתח וענין על הבמה ועיקר הפעילות של הבחורים היתה להוריד בגדים ללבוש בגדים,להתנשק נשיקות מפה לפה ביניהם ולדבר שפה שלא שומעים ברדיו הממלכתי.

המחזה עוסק בקרייג שזכה בפרס בתעשית הפורנו והוא מדריך שלושה בחורים אחרים הרוצים להשתתף בסרט כזה כל אחד מסיבה אחרת.

המחזה שזכה להצלחה בבריטניה מביא מסר האומר שבחיים של הגאי הכל זיוף,הכל לעשות רושם,הכל שקר,בדידות גדולה .מה אוהבים בסקס- האנרגיה וההתרגשות.

יתכן ובימוי אחר היה מצליח להבהיר את כוונת המחזאי ולא היה גורם לשלושה בחורים מבין הקהל ,שישבו בשורה הראשונה ,כנראה עייפים מיום עבודה קשה, להרדם לפרקי זמן ארוכים משך ההצגה.

לראות או לא לראות:עדיף ללכת לים כדי לראות בחורים בבגדי ים. 

נכתב על ידי elybikoret , 18/4/2007 00:09