ומה אם היא תבוא לפני הסערה,

תתגנב בין טיפות הגשם

ותגלוש על עלה מצהיב

אט אט תרחף בין הצמרות

ואת ידיה תניף אל על.

עוד רגע של מעוף

עוד שניה של כוח

ואין עוד ענן

ואין עוד רוח

רק גדר לבנבנה

עדיין נטוע בגנו

שומרת על ביתו

מגוננת על החלון הפרוץ

והדלת אינה עוד נצורה

חורקת בציריה

כאם המקוננת על אובדנה

הודפת את משב הרוח

מוהלת את האפרורי בלבן

אורגת לאור המסנוור

מוסיפה עוד גוון

וגונחת בנחת

וכשתשכח את מעופה

ותבוא אל השמש

תסיר את מלבושיה ותשב במערומיה

תבוא אל הגדר

ותביט נבושה אל ביתו הפרוץ 

תברך במירמה,

ותבקש את הגשם