משהו לשבת, למי שאין לו דברים יותר מעניינים לעשות:
ארוחת בוקר מלכותית:
אתמול בבוקר התעוררנו למזג אוויר קר, עגמומי משהו וגשום מאד. היה ברור לי שצריך לפעול בנחישות ובדחיפות לשיפור המצב.
שאלתי את רעייתי שֱתִחֱיֵה הלוא היא דליה, מה דעתה על כך שאני אכין לנו ארוחת בוקר מלכותית, כמו זו שמלכת אנגליה נוהגת לאכול אחרי שהיא מתעוררת משנת הלילה.
"ואיך אתה יודע מה אוכלת המלכה בארוחת הבוקר שלה?" שאלה שֱתִחֱיֵה בספקנות מסויימת.
"מה ז'תומרת איך אני יודע? בדיוק בשביל זה יש גוגל", השבתי בפסקנות.
זו היתה הצעה שאי אפשר לסרב לה, ושתִחֱיֵה – איך לא? אכן הסכימה בשמחה.
יצאתי מהמיטה, ת'רחצתי, ת'לבשתי והפעלתי את המחשב. לחצתי בגוגל על "ארוחת הבוקר של המלכה אליזבת השניה", וכעבור שניות מעטות עלה המתכון על המסך. לאחר מכן ניגשתי להכנת הארוחה.
למדתי מן הגוגל שהמלכה נוהגת לאכול כמנה ראשונה בארוחת הבוקר שלה חביתה עשוייה משתי ביצי פסיון טריות, אשר נשלחות אליה מדי יום ברכבת מיוחדת על ידי מגדל הפסיונים המלכותי, השוכן ביורקשייר.
טוב, אתם בטח מבינים שאצלנו בכפר לא ניתן להשיג ביצי פסיונים, אז הנחתי ששֱתִחֱיֵה ממילא אינה יודעת לזהות את טעמן של ביצי הפסיון, והחלטתי להשתמש בביצי "תנובה" רגילות. ביצה זה ביצה והטעם מן הסתם הוא אותו הטעם.
עוד ראיתי בגוגל, שהטבח של המלכה מוסיף לחביתה המלכותית עשבי תיבול מיוחדים, הנשלחים לארמון מהודו הרחוקה. אני אין לי שום קשר להודו, ועל כן הוספתי לחביתה עשבי תיבול ישראליים, יעני פטרוזיליה, זעתר וכמובן גם בצל ירוק. מי שלא אוהב חביתות ירק – שיקום!
בהמשך היה כתוב בגוגל שהמלכה אוכלת בארוחת הבוקר גם טוסט מלחם שהאופה המלכותי אופה מדי בוקר, לפי מתכון סודי, העובר בארמון המלכותי מדור לדור עוד מתקופת המלך הנרי השמיני. על הטוסט היא נוהגת להניח פרוסה דקיקה של גבינה מובחרת אשר נשלחת אליה במיוחד אחת לשבוע מבלגיה. גבינה זו נשמרת בטמפרטורה קבועה במרתפי היצרן אשר נמצאים בעומק של מאה שלושים ושבעה מטרים מתחת לאדמה, במשך שלוש מאות שנים רצופות, עד שהיא מבשילה דיה, והופכת להיות מעדן הראוי לעלות על שולחן המלכה.
בהעדר קשרים עם האופה המלכותי, נאלצתי להתפשר על חלה שהוצאתי מהפריזר ושמתי אותה למספר דקות במיקרוגל לשם הפשרה. באשר לגבינה, הקורא הנבון יכול לנחש שלא ניתן להשיג בצרכניה של הכפר שלנו את הגבינה המיוחדת הזו, ועל כן הסתפקתי בגבינת "עמק" דלת שומן, שמונחת דרך קבע במקום של כבוד במקרר שלנו. אגב, שמעתי פעם שהגבינה הבלגית הזו טעימה במיוחד כאשר מניחים אותה על קרקר, ואוכלים אותה ביחד עם כוס גדולה של ויסקי ותוך כדי עישון סיגרים יקרים, ועל כן אני משער שאולי ניתן להשיגה גם בארמון המלכות שלנו.
עוד למדתי מהגוגל, שהמלכה נוהגת לסיים את ארוחתה בשתיית כוס תה, שאותו מכין לה הטבח המלכותי מעלי תה שנקטפו יום קודם לכן במטעי התה בסרי לנקה. כאן כבר איבדתי מעט את סבלנותי, והחלטתי שבעניין של התה, שֱתִחֱיֵה לא תבחין אם אשתמש בשקיות של חצי גרם, מתוצרתה הידועה של חב' ויסוצקי, וכן עשיתי.
לאחר שסיימתי להכין את הארוחה המלכותית, הודעתי על כך על ידי צלצול בפעמון הכסף המונח על שולחן האוכל שלנו, וישבנו לאכול.
בעת ששֱתִחֱיֵה אכלה את ארוחתה, ישבתי דומם, והמתנתי בלב הולם לתגובתה על הארוחה המלכותית שהכנתי. היא ישבה ללא אומר ואכלה את ארוחתה בריכוז רב. היה ברור שזה רגע של מבחן לארוחה וגם לי. חשתי שהיא בוחנת את הארוחה בשבע עיניים ונותנת בלבה ציון לכל פרור שהיא מכניסה לפיה. משסיימה לאכול וגם שתתה את התה, קינחה את פיה עם מגבת נייר שתלשה מן הגליל התלוי על הקיר, ושקעה בהרהורים למשך דקה ארוכה. לאחר מכן הביטה בי במבט אוהב ואמרה: "תודה מחמל נפשי. ארוחה ממש מצויינת. אנחנו ידועים כעם שאוהב להתלונן, אבל הנה הבאת היום הוכחה מצויינת לכך שגם ארוחות הבוקר של המלכה אינן יותר טובות מארוחות הבוקר הרגילות שלנו"....
עודד אל-יגון |