קיבלתי עוד צו, הפעם למרץ. שלושה שבועות. תעסוקה.

ומסביב כולם עם עיניים גדולות, "מה? אתה עושה מילואים?" או "יו... כמה מילואים אתה עושה?"

35 יום בשנה פלוס מינוס. זה כמה שמותר לקרוא לי.

את מה שאני עושה, כולכם יכולים לעשות.

גם אתם שפשוט נורא עסוקים כרגע בבניית הקריירה שלהם.

גם אתם שלא מאמינים בצבא.

גם אתם, "עדיני הנפש" (אם אני יכול...)

גם אתם, שהורדתם פרופיל בגיל 18, אבל רצים כל יום במכון כושר בשביל להיות חתיכים.

גם אתם שאתם נורא שמאלנים. אני כנראה יותר שמאלה מכם. אבל זה באמת לא קשור.

גם אתן. כן, באמת גם אתן.

גם אתם שלאבא שלכם יש קשרים במשרד הביטחון.

גם אתם שלא מוכנים לשרת עד שהחרדים ישרתו. אחלה של אידיאולוגיה.

גם אתם שלא מרגישים חלק מהארץ הזאת, אבל נהנים ממנה בכל זאת.

גם אתם שאני על הזין שלכם.

האמת?

המילואים זה לא דבר כל כך נורא.

יש איתי אחלה אנשים, עובדים קשה אמנם, אבל זו בדרך כלל שבירת שגרה נעימה. נכון, זה מסוכן, אבל האמת היא שאני כבר לא יודע איפה לא מסוכן.

אז אני לא מתלונן ולא רוצה שתרחמו עלי.

רק אל תגידו, בנוןסף לכל, שאני פראיייר, זה ממש מרגיז.