פווו. אני לא בטוח כמה פעמים השמעתי קולות לא ברורים במהלך הדקות הבודדות בהן חשפו סת' מקפרלן ואמה סטון את המועמדים לאוסקר 2012, או 2013. באמת הגיע הזמן שיחליטו אחת ולתמיד אם הטקס נקרא על שם השנה בה יצאו הסרטים המועמדים, או השנה בה הוא נערך. האקדמיה הפגינה חוש לדרמתיות כאשר גם הציגה את המועמדים ללא סדר מסוים, אפילו לא אלפביתי, כך שעד הרגע האחרון, אי אפשר לדעת אם יש הפתעה גדולה או לא. הם גם הפתיעו את סת מקפרלן, לו נודע בשידור חי כי הוא מועמד לפרס השיר הטוב ביותר. יש לי הרגשה שנשמע לא מעט התייחסויות לזה במהלך הטקס עצמו. בהתחשב בכך שאת המועמדות של "אהבה" האוסטרי הוא קדם בבדיחה על היטלר, זה כנראה הולך להיות טקס מעניין. תמיד יש הפתעות, אבל השנה יש הפתעות עצומות. בערך. יותר משהרשימה כוללת כמה שמות לא צפויים, נעדרים ממנה כמה שנחשבו למתמודדים חזקים על הפרס. זה יכול להיות ההעדרות המוחלטת של "עלייתו של האביר האפל" מרשימת המועמדים, כולל בקטגוריות הטכניות, או החיבה המפתיעה ל"שלגיה והצייד" שמועמד במפתיע על האפקטים החזותיים. "לינקולן" מוביל, כצפוי, את הרשימה עם 12 מועמדויות, אבל את זה שמיד אחריו נמצא "חיי פיי" עם 11, היה קשה לצפות. היו שאף שקלו למחוק את חיי פיי מההימור, מאחר ולא נראה שהסרט זוכה לקידום רציני לקראת האוסקר. מתברר שהאקדמיה, כמו תמיד, לא שואלת אף אחד למי להצביע. היא פשוט עושה מה שבא לה וזה מה שכל כך כיף בעסק הזה. כמה שהימור מסוים נראה בטוח, כך גדולה ההפתעה כאשר הוא מחוץ לרשימה. הנה פרוט לגבי הקטגוריות היותר מושכות:
רשימת המועמדים המלאה, כולל שני סרטים תעודיים ישראלים.
סרט הסימנים מצביעים על כך שלינקולן הוא הפייבוריט לזכיה. ארגו, כוננות עם שחר ועלובי החיים, שלושת הסרטים האחרים שהוזכרו במהלך החודש האחרון כתחרות העיקרית של אייב הישר, אינם מועמדים על בימוי וזה מפחית משמעותית את סיכויי הזכיה שלהם. חיי פיי אמנם מפתיע לטובה, אבל קשה לראות אותו אוסף פרס מחוץ לקטגוריות כמו אפקטים, צילום ועריכת סאונד. לא שזה לא יכול לקרות, אבל באחד על אחד, לינקולן פשוט נראה גדול על הנער ההודי עם הטיגריס. מצד שני, אופטימיות היא שם המשחק מתגלה במלוא אונו. הוא מועמד על סרט, בימוי, תסריט, עריכה ובכל קטגוריות המשחק, השג שלא היה מאז "אדומים" ב-1981. אם יש סרט שמסוגל לקרוא תיגר על לינקולן, זה דווקא אופטימיות, ממנו נטו מהמרים רבים להתעלם. ובכן, שאר הפייבוריטים פחות או יותר הוסרו מהתחרות, אז זה אופטימיות נגד לינקולן. מאניה-דפרסיה נגד ביטול העבדות. פילדלפיה איגלז נגד מלחמת האזרחים. ריקוד נגד נאומים בקונגרס. אני יודע שזה לא נשמע כמו קרב הוגן, אבל כשסרט צנוע יחסית זוכה לכזה פירגון מצד האקדמיה, זה לא בכדי. בעוד לינקולן בכל אופן יצא עם כמה אוסקרים, אופטימיות היא שם המשחק נמצא במצב של הכל או כלום. או שהוא סוחף את הטקס, או מסתפק בפרס ניחומים ומאפשר לאקדמיה לחזור לעידן האפוסים ההיסטוריים של שנות התשעים. זו תחרות יותר צמודה מכפי שנדמה ולמרות שתמיד יתכן שמועמד שלישי יהנה מפיצול הקולות, לא נראה שזה יקרה הפעם. במקום תחרות רבת משתתפים, עומדים בפנינו שני מתחרים מאוד שונים זה מזה, שרק אחד מהם יצא מנצח. אם לא יהיה תיקו.
בימוי המשותף לבן אפלק, קתרין ביגלו וטום הופר, הוא ששלושתם לא מועמדים לאוסקר השנה. נכון שעוד רבים וטובים לא זכו למועמדות, אבל אלה השלושה שנחשבו לתחרות הגדולה מול סטיבן ספילברג ולינקולן שלו. בלעדיהם, כמו בקטגוריית הסרט, זה ספילברג נגד דיוויד או. ראסל. מצד אחד, במאי שהוא שם נרדף לזוכה אוסקר נתון ומצד שני, אדם שסרטו הראשון נקרא Spanking the Monkey. נהוג שהאוסקר על בימוי הולך יד ביד עם האוסקר לסרט הטוב ביותר, כך שהציפיה היא שקטגוריה זו תבשר גם על הזוכה בפרס הגדול. למרות זאת, ספילברג זכה באוסקר השני שלו על "להציל את טוראי ראיין" שלא זכה בפרס הסרט. קשה לי לראות את זה קורה גם הפעם. אם לינקולן זוכה, גם ספילברג זוכה וכנ"ל לגבי אופטימיות היא שם המשחק וראסל. לרעתו של ספילברג עומדת העובדה שהאקדמיה לא מרבה להעניק את האוסקר בקטגוריה זו פעמים רבות לאותו אדם. הוא כבר עכשיו אחד מארבעת האנשים החיים היחידים שזכו יותר מפעם אחת באוסקר על בימוי. האחרון שזכה בפעם השלישית היה ויליאם ויילר, על "בן חור", לפני 53 שנה. אמנם אם יש מישהו שיכול לקחת אוסקר שלישי, זה סטיבן ספילברג, אבל רק אם חברי האקדמיה לא יתחילו לעשות חשבונות. דיוויד או. ראסל לא זכה מעולם, זו הזדמנות לתת את הפרס לפנים חדשות יחסית. לא חדשות מדי, כי בן זייטלין אמנם הפתיע עם מועמדות על "חיות הדרום הפראי", אבל לא נראה שיהפוך לזוכה הצעיר ביותר אי פעם (הוא בן 30 והשיא עומד על גיל 32). אנג לי ישמח לאוסקר שני ומיכאל הנקה יביע סיפוק מהול בציניות מזכיה על מועמדותו הראשונה. בכל מקרה, הקרב הגדול על ראשות הבית הצטמצם לשני מועמדים מאוד שונים זה מזה. בגלל העדרם של מרבית התותחים הכבדים, התחרות הפכה לדו-קרב וזה שוב ספילברג נגד ראסל. כל זוכה אחר, יהיה הפתעה גדולה.
שחקן ראשי דניאל דיי לואיס אמור לקחת את הפרס בהליכה. הוא זכה לשבחים מכל עבר על הופעתו כנשיא אברהם לינקולן ושני האוסקרים בהם זכה בעבר, הם הוכחה מספקת לכך שהאקדמיה אוהבת אותו. רגע, שני אוסקרים? אה, כן. כמו עם קטגוריית הבימוי, גם על משחק האקדמיה לא ממהרת לחלק אוסקר לכל דורש. ג'ק ניקולסון ומריל סטריפ הם האנשים החיים היחידים שזכו יותר מפעמיים באוסקר על משחק ושניהם עשו זאת עם מספר דו ספרתי של מועמדויות. למעשה, כל אחד מהם הוא שיאן המועמדויות למין שלו. דניאל דיי לואיס שחקן מוערך, אבל בגיל 56, זוהי בסכך הכל המועמדות החמישית שלו לפרס. זה לא פוסל אותו מזכיה, אבל כמו במקרה של ספילברג, נשאלת השאלה האם האקדמיה באמת עושה חשבונות כאלה כשמדובר בהופעה מרשימה בהחלט. זה בוודאי ישפיע על בחירתם של חלק מהמצביעים, אבל דיי לואיס נמצא כרגע בהפרש גדול מאוד משאר המתחרים ולא מדובר בתחרות קלה בכלל. זה תלוי בחברי האקדמיה, האם הם מוכנים להשוות אותו לניקולסון וסטריפ והאם לא מדברים עליו כבר יותר מדי זמן בתור זוכה בטוח, שאחוז נכבד יצביעו למועמדים אחרים בשביל הרעננות? יש גם את עניין "קללת ספילברג", המתייחסת לכך שאף שחקן לא זכה באוסקר על הופעה בסרט של ספילברג. בהתחשב בנוכחות של הבמאי בטקסי האוסקר, זה אכן נתון שבולט לעין. האפקט הפסיכולוגי שלו עשוי להיות דומה לשתי הזכיות הקודמות של דיי לואיס ועדיין, אם חייבים להמר על מישהו, הוא הבחירה הבטוחה ביותר. במקרה ואיכשהו, הקולות מתחלקים כך ששם אחר נמצא במעטפה, שני שמות בולטים לטובה. בראדלי קופר, שהתגלה מחדש כשחקן דרמתי, עוד עשוי להנות מהתחרות בין לינקולן לאופטימיות היא שם המשחק. למרות שאני חוזה לאופטימיות תסריט של הכל או כלום, זה לא ימנע מהכלום להיות פרס דווקא לבראדלי קופר, דווקא איפה שלינקולן הכי פייבוריט. חוץ מזה, ארבע מועמדויות על משחק לאותו סרט, מישהו כנראה יצא עם פרס. חואקין פניקס היה פייבוריט לזמן קצר, אבל נעלם אחרי ש"המאסטר" לא הצליח לתפוס גובה. אני שמח שהוא מועמד כי למרות שלא התלהבתי מהסרט, אני חושב שפניקס נתן את מתצוגות המשחק הגדולות של השנה. במצב הנוכחי, זכיה שלו תהיה מאוד מפתיעה, אבל לא בלתי אפשרית. היה והתחרות בין דיי לואיס וקופר צמודה מהצפוי, פניקס יכול להרוויח ולהשיג בדיוק את הכמות הנחוצה בכדי לגנוב נצחון. שוב, הימור בטוח יהיה על דניאל דיי לואיס. הימור קצת פחות בטוח, על בראדלי קופר. הימור מספיק מטורף בכדי להצליח, יהיה חואקין פניקס.
שחקנית ראשית כאן לינקולן לא מועמד. זה לא אומר שאין פה דו-קרב בין אופטימיות היא שם המשחק לסרט אחר. כשכוננות עם שחר נראה כמו מתחרה חזק, גם ג'סיקה צ'סטיין נראתה הפייבוריטית לפרס השחקנית. עם החלשות מעמדו של הסרט, התחרות נפתחה מחדש. ג'ניפר לורנס היא הבולטת מבין מועמדי אופטימיות. בגיל 22, היא צעירה משמעותית מרוב הזוכות בקטגוריה, אבל היא עדיין וטרנית ביחס לקוואבנז'אניי (שיהיה) וואליס בת התשע. וואליס ועמנואל ריבה הם בהתאמה, המועמדת הצעירה והמבוגרת ביותר בקטגוריה זו אי פעם. שתיהן כנראה לא יזכו ונעמי ווטס מצטרפת לחמישיה כי היה מקום פנוי. זה עימות חזיתי בין לורנס וצ'סטיין ועד לחשיפת המועמדויות, צ'סטיין נראתה כבעלת ההובלה. כעת שאופטימיות היא שם המשחק, ג'ניפר לורנס היא שוב המתחרה החזקה.
שחקן משנה דבר אחד בטוח: עדיף להמר על זה שזכה בעבר. יש סיכוי של 100% שהזוכה השנה כבר מחזיק לפחות פסלון אוסקר אחד בבית. רוברט דה נירו זכה כבר פעמיים וזו המועמדות הראשונה שלו מאז תחילת שנות התשעים. זה אומר הרבה על הקריירה שלו בשני העשורים האחרונים. שאר המועמדים זכו פעם אחת כל אחד ונראה שמישהו מהם יהיה הזוכה גם השנה. דה נירו, עם כל הכבוד, לא יזכה בדיוק בגלל מה שהזכרתי קודם לגבי זכיה שלישית. אין לגביו את הקונצנזוס שיש לגבי דניאל דיי לואיס, כך שגם אם אופטימיות היא שם המשחק הוא הזוכה הגדול, דה נירו לא צפוי לתרום לחגיגות. פיליפ סימור הופמן הוא הזוכה הסביר ביותר, למרות שהאקדמיה לא השתגעה על המאסטר. כל המועמדויות של הסרט הן על משחק והופמן הוא אחד השמות החביבים על האקדמיה בעשור האחרון. זו המועמדות הרביעית שלו ובחיי שהייתי בטוח שהיו יותר. התפקיד שלו בסרט הוא בעצם ראשי, אבל להוליווד חוקים משלה ואם מספיק אנשים קוראים לו שחקן משנה, כנראה שזה מה שהוא. מבין האחרים, טומי לי ג'ונס אמנם נהנה מהאהדה ללינקולן, אבל המרוץ לא מספיק פתוח בשביל שיקטוף את הפרס. אלן ארקין לא נחשב בשום שלב למועמד חזק, אבל התפקיד שלו ב"ארגו" מספיק מורגש בכדי שיופיע בקביעות בהימורים לכל אורך העונה. כל הזמן הזה גם דברו על מועמדות לשחקן משנה מ"ג'אנגו ללא מעצורים", אבל הרוב המרו על לאונרדו דיקפריו, לא על כריסטוף ואלץ. הרוב טעו ולוולץ יש הזדמנות להפתיע ולקחת אוסקר שני, למרות שעדיין הייתי מהמר על פיליפ סימור הופמן.
שחקנית משנה מהרגע שמישהו ראה לראשונה את "עלובי החיים", אן האת'וויי סומנה כפייבוריטית לזכיה באוסקר. לא ראיתי את הסרט, כך שאין לי דעה לגבי ההופעה שלה. אני רק יכול לשער שהשילוב בין כשרון משחק והיותה אחת השחקניות האהובות והמגוונות בהוליווד, השתלבו סוף סוף למשהו ששווה זהב. איימי אדמס מכילה את אותן התכונות, אבל מצליחה איכשהו לבחור תמיד את התפקיד שיביא לה רק מועמדות ולא את הפרס עצמו. המועמדות שלה על המאסטר היא הרביעית בקריירה של מי שלפני עשור, עוד הייתה די אלמונית. סאלי פילד עם שתי זכיות קודמות והלן האנט עם אוסקר בן 15, כנראה ישבו בצד בקרב הזה. קרב שדי הוכרע, אלא אם תגיע הפתעה דווקא מכיוונה של ג'קי וויבר. המועמדות שלה על אופטימיות היא שם המשחק מפתיעה, אבל בהחלט לא מקרית. גם כאן, במקרה ואופטימיות לוקח את ההובלה, וויבר תתקדם לעבר הפתעה.
תסריט מקורי עד היום בצהרים, "כוננות עם שחר" היה פייבוריט לזכיה. מארק בול, שקבל אוסקר על התסריט הקודם שכתב עבור סרט של קתרין ביגלו, "מטען הכאב", נחשב בשבועות האחרונים לבעל הסיכויים הטובים ביותר לצאת הפרס גם השנה. לאור העדרה של ביגלו מרשימת המועמדים על הבימוי, כל המעורבים ביצירת הסרט לקחו צעד אחורה וזה כולל את בול. זה הופך את התחרות לפתוחה יותר, כאשר שלושה מהתסריטים המועמדים, נכתבו בידי במאי הסרט. וס אנדרסון וקוונטין טרנטינו הם קולנוענים גדולים, אבל האקדמיה דחקה אותם אל מחוץ לקטגוריית הבימוי השנה. לטרנטינו כבר יש אוסקר על כתיבת "ספרות זולה", מה שאולי נותן לו נקודות בעימות, אבל לא נראה לי ש"ג'אנגו ללא מעצורים" יהיה הסרט עליו יקבל את הפרס הבא. "ממלכת אור הירח" לא מועמד באף קטגוריה אחרת וזה מעיד על כך שאין לסרט מספיק אהדה בקרב חברי האקדמיה. מי שכן זוכה להרבה אהדה השנה, הוא מיכאל הנקה, שמועמד גם על בימוי וגם על כתיבת "אהבה". הסרט מועמד לשלושה פרסים נוספים, כולל לסרט הטוב ביותר. לאור איבוד ההובלה של כוננות עם שחר, אני לא רואה שום סיבה שמיכאל הנקה לא יזכה בפרס על התסריט.
תסריט מעובד שוב עולה השאלה, לינקולן או אופטימיות היא שם המשחק? אם ספילברג לוקח את פרס הבימוי, אולי יעניקו לראסל פרס ניחומים בדמות אוסקר על כתיבה. מצד שני, אולי ירצו להעניק ללינקולן כמה שיותר פרסים, מה שיהפוך זכיה של טוני קושנר על התסריט שלו לדבר מובן מאליו. אולי אף אחד מהם לא יזכה. יש בקטגוריה הזו מועמדים מכובדים בהחלט, כולל "חיי פיי" שמתוך 11 קטגוריות, אולי עוד יפתיע. יש גם את "חיות הדרום הפראי" שלצד המועמדות המפתיעה של בן זייטלין על בימויו, אולי יספק לו אוסקר דווקא על כתיבה. לא רע בשביל סרט ביכורים. ישנו גם "ארגו", שכמו "כוננות עם שחר" בקטגוריית התסריט המקורי, נראה כמו פייבוריט, עד שהבמאי שלו נותר מחוץ לחמישיה. במצב הנוכחי, לא בטוח אם ארגו יזכה אפילו בפרס אחד. מבין הקטגוריות המסוקרות כאן, זו אולי הקשה ביותר לניבוי. נדמה שהזוכה כאן יקבע בהתאם לדפוס ההצבעה בשאר הקטגוריות. הבחירות יתחלקו לשלושה סוגים: בחירה בתסריט של הסרט הטוב ביותר, בחירה בתסריט של סרט אחר כפרס ניחומים, בחירה בתסריט הטוב ביותר. אני לא יודע איזה משקל יש לכל סוג, אבל הקטגוריה הזו פתוחה לרווחה. על כל מקרה, אזרוק הימור לטובת אופטימיות היא שם המשחק, מכיוון שעושה רושם שהוא מרוויח בין אם הוא זוכה בפרס הסרט ובין אם לינקולן הוא המנצח הגדול.
סרט אנימציה עוד קטגוריה קשה לניבוי, אבל לפחות כאן יש סרט אחד שאפשר לנפות ממפת הזכיה. "פיראטים", הסרט הסימפתי של אולפני אארדמן (והיחיד מבין המועמדים שלא ראיתי), הוא המועמד שנכנס למקום הפנוי. ארבעת המועמדים האחרים היו צפויים והתגובות המעורבות ל"שומרי האגדות", השאירו מסתורין סביב זהות המועמד החמישי. אם להסתמך על פרסי המבקרים, "פרנקנוויני" אמור להיות הפייבוריט. מצד שני, אם למבקרים היה משקל כלשהו בבחירות האקדמיה, קתרין ביגלו הייתה בדרך לאוסקר שני. איך שלא יהיה, חברת וולט דיסני היא המנצחת הגדולה, עם שלושה מועמדים מתוצרתה. הדבר היחיד שיכול לקלקל את החגיגה, תהיה זכיה מפתיעה יחסית של "פראנורמן". אני מדגיש את המילה "יחסית", כי חוץ מפיראטים, כל המועמדים פה הם סרטים חזקים שיכולים למשוך מספיק קולות בכדי לנצח. פראנורמן חלש מבחינת העדר תקציב יחסי הציבור של סרטי דיסני. הוא גם היחיד שלא עומד מאחוריו שם גדול. "ראלף ההורס" הוא הסרט הטוב ביותר שיצרה מחלקת האנימציה הוותיקה של דיסני מאז הקמת הקטגוריה. "אמיצה" הוא הסרט השנתי של פיקסאר, שעד לפני שנה, היו מחסלים את המתחרים כמו בוטנים. ל"פרנקנוויני" יש את טים ברטון מאחוריו ואני באמת תוהה האם מספיק חברי אקדמיה התחלפו בכדי שהשם הזה יגיד להם משהו. זה הסרט הכי ברטוני שעשה מזה זמן רב ובהחלט מוצלח יותר משני הסרטים הלא מונפשים האחרונים שיצר. הוא גם מלא במחוות לסרטים ישנים, כמו פראנורמן, רק עם יותר רגש ועלילה. "ראלף ההורס" הוא הסרט הטוב מבין המועמדים לטעמי, אבל יכול להיות שהעיסוק שלו במשחקי ארקייד לא ידבר אל מרבית חברי האקדמיה, שמבינים יותר בקולנוע חובבני ובסרטי אימה. "אמיצה" יכול לזכות אם יהיה פיצות מספיק רחב של הקולות, אבל לא בטוח שתהיה לו מספיק תמיכה בשביל לזכות בתחרות פחות פתוחה. קשה להאמין שהמשפט האחרון התייחס לסרט של פיקסאר, אבל הדומיננטיות שלהם הייתה צריכה להיגמר במוקדם או במאוחר.
סרט בשפה זרה זה דבר אחד כשמספר מתחרים חזקים לא מועמדים בקטגוריה שהייתה צמודה גם ככה. זה דבר אחר כשהסרט היחיד שמהמרים עליו ברצינות, לא מועמד. למען האמת, היו כמה שהמרו על "אהבה", אבל בעיקר כזוכה מפתיע במקרה ואיכשהו, "מחוברים לחיים" לא קוטף את הפרס בהליכה (או ישיבה). הפלא ופלא, מחוברים לחיים כלל לא מועמד. "אהבה", עם חמש מועמדויות בסך הכל, נראה כעת כמו הסרט היחיד שיכול לזכות, כפי שהיה עם "החיים יפים" ו"נמר דרקון" שלקחו את האוסקר לסרט בשפה זרה, לצד זכיות בקטגוריות נוספות. מצד שני, היו סרטים כמו "אמלי" ו"המבוך של פאן", שלמרות ריבוי מועמדויות, כולל על התסריט, הפסידו את הפרס הספציפי הזה לסרט שלא היה מועמד באף קטגוריה אחרת. סביר להניח שאהבה ילך לפי התרחיש הראשון ויזכה בפרס, לצד אולי אוסקר נוסף על התסריט. המכשול היחיד שלו הוא הבמאי שלו. מיאל הנקה הוא לא בדיוק קולנוען ידידותי למשתמש. הוא נוהג להתייחס לסרטיו כאל ניסוי חברתי, או כאל אלגוריה למושג מאוד מופשט, כמו שנאה או במקרה הנוכחיף אהבה. למרות שמדובר בסרטו הנגיש ביותר לקהל הרחב, מדובר פה בקהל מצומצם יחסית שרואה את המועמדים בהתנדבות. להוציא את "סיפור מלכותי" הדני, אף אחד מהמועמדים האחרים לא עשה רעש יוצא דופן וזה מה שהופך אותו לבעל הסיכוי הגבוה ביותר להפתיע. הקטגוריה הזו ידעה לא מעט הפתעות, אבל ברוב המקרים, עדיין זכה הסרט המוכר ביותר. השנה, זה "אהבה", כאשר "סיפור מלכותי" מוכן לגשת בכל רגע ולגנוב את ההצגה. |