אתמול צלצל הטלפון בביתנו. אשתי ענתה ואחרי זמן קצר ראיתי שהיא דומעת ומתרגשת. היא סמנה לי בידיה: "לא לדאוג" והשיבה בכמה מילים של תודה ואמרה שלנו אין צורך.

מסתבר שהתקשרה חיילת מהצבא והציעה לאשתי עזרה בניקיון הבית או דבר אחר שאנחנו צריכים. השתי השיבה לה בתודה גדולה ואמרה לה שאין לנו צורך בעזרה כלשהי.

הבנו שהרמטכ"ל השיג כנראה את מספרי הטלפון של ניצולי השואה ויזם מפעל עזרה על ידי חיילים לצרכים הבסיסיים של מבוגרים ניצולי שואה. ידוע שבני גנץ הוא בנם של ניצולי שואה והחליט לעשות מה שבאפשרותו כדי לעזור לניצולי שואה החיים בתוכנו וזקוקים לעזרה. זאת, בניגוד בולט לממשלה, ל"וועידת התביעות" באמריקה ולבנק לאומי בישראל. 

אבל מה שריגש אותנו, את אשתי ואותי, הוא שבני גנץ עושה זאת בצנעה, מבלי הודעות לתקשורת תוך כדי חיפוש קרדיטים כמקובל אצל אנשי הציבור הישראלים. איש מלבד ניצולי השואה עצמם אינו יודע זאת. בני גנץ הגיע לדרגה הגבוהה ביותר שבן אנוש מסוגל לה: הוא מענטש!

כעבור כרבע שעה צלצל הטלפון הנייד שלי  ועל הקו היה תקליט של בנימין (התותח) נתניהו, שבו הוא הסביר לי כיצד הוא הציל את ישראל מגורלם של ספרד ויוון, מבלי להתחשב בכך שהוא ושלוחיו עשו זאת כבר למעלה ממאה פעמים בכל כלי התקשורת. ההשוואה בין שני האישים מתבקשת.