צטט: אמיר יובל 2013-01-10 00:58:11
ימין בשמאל
קול צף ניכנס לחנות עתיקות ושאל: מה חדש? ובכן, יש עתיקות חדשות; המסכה נפלה: "עבדתי על העובדים ועל 'העבודה', התחפשתי, הייתי שתול של הימין בשמאל, שמי האמיתי: עמיר פרס".
כדאי לספר את הסיפור מראשיתו
במפלגת - העבודה תמיד היו נציגי ימין דומיננטיים; בן-גוריון היה נץ שהרחיב את הגבולות וגם סלד ממפלגות שמאל, מיצחק שדה, ממשה שרת, מפנחס לבון ומההסתדרות. אשכול היה ראש - הממשלה שיזם את 'המיתון' ואת החלשת ההסתדרות; תחת מנהיגותו נכבשו סיני, עזה, הגולן ויהודה ושומרון. הוא ופנחס ספיר המיתולוגי נדחקו ע"י הרוב הניצי במפלגתם. על הניציות של גולדה כבר נאמר הכול.
משה דיין ושמעון פרס, שרי "המערך", ניהלו פילרט פוליטי עם מנחם בגין
דיין חבר לבגין ב – 1977, עשר שנים לאחר שבגין תבע את מינוי של דיין לשר ביטחון ערב מלחמת ששת - הימים. הפזילה של דיין ופרס לעבר בגין, בעודם שרים מטעם המערך, לא נעלמה מעיתוני התקופה.
פרס שהוביל את מפלגתו לחברות ברוב ממשלות הליכוד, חבר לשרון ב - 2005. אבא שמעון ואמא שרון עברו לגור בבית משותף כשהתברר שילדיהם החוקיים – המתנחלים – קמים על הוריהם. אתם "משיחיים" אמרה האם. אמא ואבא לא מסתכלים אחורה בזעם, הם מביטים 'קדימה'! "אהיה נשיא" אמר שמעון, "עוד תקבור את כולנו", ענה שרון בפרס צחוק.
התוכנית שהפכה את המפעל הציוני למפעל עסקי
'תוכנית חירום לייצוב המשק' (1985). האמא: שר האוצר יצחק מודעי, האבא: ראש - הממשלה, שמעון פרס. התוצאה: כלכלה ימנית שחיסלה את מדינת- הרווחה - כך החל העידן הנאו-ליברלי בישראל. נתניהו הוא רק בן ממשיך. ושאר הילדים: יוסי, חיים, אברום, חגי ויעל, (ביילין, רמון, בורג, מרום, דיין) שברו ימינה שברו שמאלה וממדינת-הרווחה לא נשאר דבר. קודם שערקו, שיברו את ביתם הפוליטי, ולאחר שערקו פנו "לעשות לביתם" – משמשים בבתי אוליגרכים.
זהו הימין בשמאל: מנהיגי שמאל שהנהיגו מדיניות כלכלית ימנית. עמיר פרץ היה חלק מאותה חבורה עד 1995. באותה שנה הוא קיבל מחיים רמון את ראשות ההסתדרות המפורקת ונדמה היה שהוא הפך את המגמה, (אם שוכחים לו את מתפרת 'העצמאות' במצפה-רמון ואת השביתה ב'חיפה כימיקלים דרום').
עמיר פרץ: ריח מהפך באוויר
ב 2005 העז להתמודד על ראשות 'העבודה' והביס את מי שהחזירו למפלגה: שמעון פרס שערק למקום ה - 2 ב'קדימה', (כנהוג).
בבחירות 2006, זכתה מפלגת העבודה בראשות פרץ ב 19 מנדטים! הישג מרשים לאחר שרבים מתומכי ה"ימין בשמאל" עברו ל'קדימה'.
ההישג של עמיר פרץ ניזקף לשלושה גורמים עיקריים:
1) פנייה לתומכי ימין מסורתיים.
2) הדגשת המצע החברתי-כלכלי: חינוך ושכר מינימום.
3) עמידה על אינטרסים בטחוניים שהופיעה בפרסום חוצות: "נלחמים בטרור מנצחים בחינוך", תוך דחיקת הדיון המדיני לשוליים, מבלי להתנער ממחויבותו לפשרות כואבות.
כלומר, עמיר פרץ ניסה לקדם מדיניות יונית באמצעות השילוב המרתק של מדיניות - רווחה ואקטיביזם בטחוני - כמו כל ראשי המפלגה לפניו: בן-גוריון, אשכול, גולדה, רבין פרס ברק ופואד.
ראו למשל את מדיניות החיסולים בעזה וההפגזות בלבנון (כפר כנא) שהוביל פרס בבחירות 1996, או חיסולים וההפגזות על עזה וביירות בתקופת עמיר פרץ. אלא, שבניגוד לבן-גוריון, אשכול ורבין, לא ניתן להצביע על אף הישג סוציאל – דמוקרטי שהשיגו פרס או פרץ. מלבד נסיגה במצב – העובדים, גם לא זכור שהובילו לנסיגה משטחים; כאמור, הימין בשמאל.
שלי - זאת שעמיר הביא ששמעון הביא – משתמשת בטקטיקות שהפעילו קודמיה - שמעון ועמיר פרס - אלא שבניגוד אליהם על שמה רשומים הישגים וחקיקה סוציאל-דמוקרטית.
העבודה החזיקה בשלטון רק כששמרה על רצף בין מדיניות הפנים למדיניות החוץ[1].
איך אפשר לשכנע את תושבי הפריפריה להאמין שהם יהנו מפירות השלום אם 'השבעים אינם מוכנים לשלם את מחיר מדיניות-הרווחה אפילו כדי לגייס את תמיכתם בתוכניתם המדינית?[2] גברת דהן[3] מבינה, מי יהנה מפירות השלום - כשהפריפריה תהפוך למיותרת במונחים של כוח-אדם וכוח לוחם.
כדי שהרוב יתמוך במתווה קלינטון, דרושה מדיניות רחבה - המכלילה את החרדים, המזרחיים והמתנחלים – זה מה שעושה סוציאל-דמוקרטיה החותרת לגיבוש סולידאריות ולביטול המגזרים – באמצעות מדינת הרווחה האוניברסאלית שנשכחה![4]
הדרת המתנחלים או החרדים, מעוררת ניכור מצד ציבור מצביעים מתון שמתנגד למדיניות מסכסכת מימין או משמאל. הסוציאל – דמוקרטיה מטפחת סולידאריות - מכלילה ויוצרת תשתית לשלום בין עמים שאינו רק שלום חוזי בין מנהיגים ובין מדינות.[5]
שותפם של חיים כץ מהליכוד ושל דוד טל מש"ס
הסרת המסכה הסוציאל-דמוקרטית והעריקה נעשו, ללא ספק, על רקע אידיאולוגי: שותפם של חיים כץ מהליכוד ושל דוד טל מש"ס (במפלגת 'עם-אחד') – עמיר פרץ נחרד כשגילה ששלי יחימוביץ' באמת מתכוונת להילחם בכלכלת הגזל ולהנהיג מדינת רווחה: המשטר כלכלי הנפוץ ביותר בעולם הדמוקרטי. זהו הרקע האידיאולוגי להצטרפותו של עמיר פרץ לציפי לבני - יריבה גלויה של מדינת – הרווחה, בתיווכו של חיים רמון - על פיו יישק דבר – בכל הנוגע לחיסול הסוציאל-דמוקרטיה: מעשה מגונה ללא ספק. שלי - זאת שעמיר הביא ששמעון הביא, באמת יריבה אידיאולוגית שלהם.
חד-גדיא!
שלי יחימוביץ' יודעת את מה שיודעים כולם
מפלגת העבודה ניצחה רק כשמועמדה לראשות - הממשלה ביטא עמדות ניציות והתנער הלכה למעשה מתנועות השלום. (אגב, כך גם, בין היתר, דה-גול לפני הנסיגה מאלג'יר, בגין לפני הנסיגה מסיני, ושרון לפני ההתכנסות בדומה לרבין לפני אוסלו).
שלי יחימוביץ' מחזיקה קלף מנצח, היא גילתה מנהיגות ויוזמה, ונהנת ממומנטום בדרך למהפך - עתה או בבחירות הבאות – הסיכוי הזה התברר כבלתי ניסבל ע"י אנשי "הימין בשמאל": הם אינם מוכנים לתמוך במדיניות רווחה אפילו כדי לגייס תמיכה בתוכניתם המדינית.
הצטרפות של לפיד, לבני ופרץ לרשימה בראשות שלי יחימוביץ', לא רק הייתה מצילה את ישראל משלטון נתניהו אלא גם חוסכת מהם את מלכודת הישיבה בקואליציה אלימה, שובניסטית וסמי-פאשיסטית.
רוב פרלמנטארי נגד המשטר הדמוקרטי?
בכנסת הבאה ישבו למעלה מ 30 ח"כ דתיים ולמעלה מ 30 ח"כ מהליכוד – ביתנו; רבים מהם - בשום אופן לא כולם - מנהלים מאבק מתמשך נגד המשטר הדמוקרטי: כ - 70 חברי - כנסת. יתכן שגורל המשטר הדמוקרטי יהיה תלוי בעריקה של ח"כים מהימין לגוש הציוני-דמוקרטי-ליברלי.
אולי אלו בחירות על הבחירות הבאות?
- חוק העמותות, החוק להגדלת הפיצוי על לשון הרע, חוקי נאמנות – אזרחות.
- התיאוקרטיה בצבא ובתחבורה הציבורית.
- הדרת נשים מטקסים ממלכתיים ומהמרחב הציבורי.
- פגיעה בבית המשפט העליון.
- מאבק בתקשורת החופשית והשתררות "ישראל – היום".
- "הימין יחסל את הדמוקרטיה" (זאב שטרנהל, 'הארץ' 17/11/2012)
- הסתה נגד מסתתננים ופליטים.
- לימודי אזרחות מקוצצים, חבוטים, רדודים ומנותקים מהקשרם.
- אלימות נגד תלמידים ונגד מורים בבתי-ספר.
- שיעור הילדים הבורים והילדים העניים הגבוה בעולם המערבי.
- פרקטיקות צבאיות פושות במשטרה.
- מחבלים פורצים למחנות צה"ל פוצעים קצינים וחוטפים נשק – הם מכונים "נוער הגבעות" –ויש להם נציגים בכנסת. זוהי תופעה שאינה מקרה חד – פעמי: ה'עשבים שוטים' מאורגנים בהסעות.
- אוליגרכים מממנים ח"כ, שלטון-ההון, פשיזם, ריכוזיות: שגרה שאינה מעוררת עניין.
- יאיר לפיד – שר הפלוטוקרטיה בממשלה הבאה, דווקא כן מעורר עניין.
- מספר 2 בליכוד – ביתנו נעלם למחרת הבחירות אחרונות. היכן היה, עם מי נפגש? אין לציבור זכות לדעת.
- ירידה המתמשכת בשיעור המצביעים מבטאת ייאוש מהדמוקרטיה. מדוע ראש השרותים החשאיים בדימוס מעודד הצבעה בפתק לבן? פתק לבן הרי מחליש את המשטר הדמוקרטי ומחזק את נתניהו.
- עלייה בשיעור השוקלים ירידה. 'התנועה' מגונה אבל זה הפך לתנועה – טרנד.
- פולחן אישיות מזדחל: "זה היה ערב צפון קוריאני" אמר אחד השרים על ארוע השקת הבחירות של הליכוד (יוסי ורטר, 'הארץ' 28/12/2012) - לפיד בדרך להצטרף.
- רק 17% סבורים שהגדרת המדינה כדמוקרטית חשובה מהגדרתה כיהודית. כשליש מהיהודים תומכים בהכנסת האזרחים הערבים למחנות מעצר בעת מלחמה. (המכון הישראלי לדמוקרטיה).
משפט ההיסטוריה
אם נכונות תחזיות הסקרים[6], לאחר הבחירות יעקוב נאמן ואריה דרעי ירקמו עיסקה למינוי שופטים ל'בית הדין של ההיסטוריה' – או אז, במשפט ההיסטוריה, לפיד, לבני מצנע ופרץ יזוכו: הם ישוחררו מהחובה להסביר מדוע פיצלו את הגוש ומנעו מהפך.
לא מאוחר לעצור את הנחשול
מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ' היא ה י ח י ד ה בעלת הסכוי להרכיב ממשלה אלטרנטיבית. ככל שתזכה ליותר קולות גוש המרכז – שמאל יהיה מפוצל פחות. כל קול לשלי מקרב את המהפך.
היא גם מהווה מופת אישי באורחות חייה הפשוטים - היחידה מזה דור.
ב 1931, בעוד הפשיזם שולח זרועות באירופה, התקיים בבאזל הקונגרס הציוני ה – 17 ממנו פרשו הרוויזיוניסטים, אבותיהם הרוחניים של לבני ולפיד[7]. חיים נחמן ביאליק שהשתתף בקונגרס כתב את רְאִיתִיכֶם שׁוּב בְּקוצֶר יֶדְכֶם:
עֲדַת נְגוּעֵי אֱלוהִים, אֲכוּלֵי מַשְׂטֵמָה וּמְזֵי קִנְאָה, לְסַכְסֵךְ אֶתְכֶם אִישׁ בְּאָחִיו וּלְהַאֲכִילְכֶם אֶת-בְּשַׂרְכֶם ... מִי הִתִּיר אֲגֻדַּתְכֶם וַיֶּחֱצֶנָּה בֵּין נְעָרִים אֱוִילִים?
אמיר יובל
[1] כדי להבין את הכוח הפוליטי שבשילוב זה כדאי, בין היתר, לעיין בספרו של שרגא נצר – רשימות מפנקסי. ההשמצות של אותם ימים נגד שיתוף הפעולה בין בן-גוריון לשרגא נצר "והגוש" מהווים הוכחה נוספת לכוחו.
[2] בדיוק על זה יצאו לפיד, לבני, פרץ, מצנע יולי תמיר ועיתון 'הארץ' – למסע נגד יחימוביץ. עתה כבר ברור שזהו מסע לשום מקום.
[3] http://cafe.themarker.com/post/2781246/
[4] אחת ההצלחות הגדולות של הנאו - ליברליזם היא מחיקה כמעט מלאה, בכל שדרות הציבור, של הבנת המנגנון האוניברסאלי של מדיניות הרווחה וטישטוש הניגוד בינו לבין מדיניות סעד וחמלה. הסוציאל - דמוקרטיה ניגפה במאבק על התודעה מפני שהתודעה הייתה נקודת תורפה מהותית של מדינת הרווחה האוניברסאלית. זהו כר המשווע לבדיקה מעמיקה. חובה לחזור ולעיין ולהפנות למחקריו הקלאסיים של אברהם דורון. לא למותר לציין שאי ההבנה של המנגנון האוניברסאלי נפוצה גם בקרב קובעי מדיניות וגם בקרב אליטות אינטלקטואליות.
[5] כלומר ההליכה בנתיב ההיסטורי של שילוב רווחה וביטחון – איננה טקטיקת בחירות – היא לא נועדה לאחז את עיני הציבור – זוהי אסטרטגיה המכוננת תשתית סוציו-אקונומית לפתרון המדיני.
[6] נראה שצפויות הפתעות. ההפתעה של הבחירות תהיה אם לא תהיה הפתעה.
[7] ז'בוטינסקי תבע שהקונגרס יצהיר כי מטרת הציונות היא הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, השמאל התנגד והעדיף להתקדם בהדרגה וללא הצהרות לעבר המטרה של הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.