לצוף זאת תופעה פיזיקאלית המוכרת בחיינו.

מאוד נפוצה ואינה משום חידוש במחוזותינו  .

הפיזיקאים, כולם, יאמרו שזו תופעה טבעית

ובכלל, אינה המצאה, בוודאי שלא ישראלית.

מקורה מעצם היעדר השויון במרכיבי הטבע,

כלומר, חוסר השוויון בסגוליות, בגודל ובצבע.

אם להסביר על רגל אחת, ואף לעשות חרוז,

הרי שזה קשור להרכב החומר ובאיזה אחוז.     

כי לכל המוצק והנוזל הרי יש ערך סגולי קבוע,

כזה שאינו משתנה, כמו בסקרי סופי השבוע.

לכן, חומר בעל ערך סגולי הנמוך משל המים,

יצוף מעליהם, סליחה, כהפרשה מהאחוריים. 

ומבלי לפגוע בקול-צף, המוערך כקול הקובע ,

קיים קשר האסוציאטיבי אפילו אם הוא פוגע-

דומה למי שטובל בים בעלות ביוב על גדותיו,

שם גם ח-ָא, צף עם כל ניחוחותיו ומרכיביו.  

כי כל ח-ָא צף, אומרים בשוק בעגת הרחוב

על מי שצף עם הזרם ומתאונן שאינו חי טוב.

אכן! כל קול-צף, כמי שחי שמתנהל עם זרם,

אינו תומך, אינו מתנגד, אדיש ולא יטה שכם.

עומד בצד ומהנהן בחשיבות וכמומחה בוחן.

יהנהן, ומבלי להביע דעתו, יכפיש ועצות  יתן.

לקראת בחירות, לסוקרים ימתין במצב הכן

אנוכי עדיין צף, בדכדוך מחושב יענה כמסכן.

תוחלת חשיבות ציפה כתוחלת הח-ָא במים.      

מה זו מתפרקת ונמוגה מתחת לפני השמים,

ככה נמוג קול צף, שהריהו קולו של הבינתיים-

כמו ח-ָא הנפלט מביב השופכין אל פני מים,

שמה מפיץ ניחוחותיו לארבע רוחות השמים, 

מחייך לכל העברים בחשיבות כהוגה מבריק  

מסביר לכל מזדמן, שדווקא להצביע זה מזיק

וכך מעוות מצב ויוצר ספקולציות עולות הון,

מסיט ומדיח ללא מצע וגם ללא דרך ועיקרון.

יוצר אווירה מדכדכת, מייאשת ו-או אדישות.

מטעה דעת הקהל ובכך מעודד הוא לפרישות.

אינו עובר על החוק, בדמוקרטיה לצוף מותר,

אך משול לח-ָא שלאחריו רק  סירחון  נותר.

נכתב ע"י  אברהם רותם ערב בחירות 2001