כותרות TheMarker >
    ';

    והיה

    והיה - יעקב יצחק הורוביץ.



    והיה בהגיע שעתך ללכת

    עת תיפול ותיבול, כעלה בשלכת

    ואל בית דין של מעלה ,תיקרא להגיע,

    שם לא ישאלוך, אם צברת הון רב

    או אם נפלת כגיבור, בקרב

    אם צדיק או רשע היית

    שאלה אחת ישאלוך בלבד

    אם לפני מותך

    חיית ?

    0

    בבושקה

    68 תגובות   יום שבת, 12/1/13, 18:11

    ''

    לפני כ30 שנה כשהייתי בת 26 בערך,

    בחרתי להכנס עם מי שבעתיד הפך להיות אבי-ילדיי,

    לתוך בבושקה קטנה.

    בנינו בתוכה את ביתנו החם והנעים.

    כעבור שנה, בחרנו לעטוף את ההבבושקה הקטנה הזו באחת גדולה יותר

    וגידלנו בה את שלושת ילדינו.

    במשך כל הזמן הזה, אבי-ילדיי, רצה כלבה.

    והנה נמצאה הזדמנות פז , הגיעה לכלבייה שלנו,

    כלבה בדיוק כפי שהיתה מושא חלומו. יפה מתוקה ונהדרת.

    קראנו לה ציפ

    http://cafe.themarker.com/post/2788165

    כך נוספה לה עוד בבושקה, שלישית, גדולה יותר.

    עברו שנים.

    בתוך הבבושקה הקטנה, נעשה מחניק. כבר לא נעים וגם לא חמים.

    הרגשתי שכבר לא מתאים לי להשאר בה איתו.

    יחד שברנו וריסקנו אותה.

    (הוא הצליח לחמוק החוצה דרך שתי הבבושקות שנותרו כמעטפת סביבנו)

    הרגשת שחרור ראשונה, הגיעה,

    המקום נעשה רחב יותר,

    עכשיו יכולתי להקדיש לילדים, יותר מעצמי.

    לפני שבועיים וחצי, כשצעיר בניי התגייס,

    נפתחה הבבושקה האמצעית, ונהייתי עוד יותר חופשיה

    המקום נעשה גדול ומרווח עוד יותר.

    אך נשארה הבבושקה השלישית

    שאותה ניפצתי היום.

    כאשר לקחתי את ציפ לחיפה, לזוג צעיר

    שיהיה לה כמשפחת אומנה.

     

    מוסר השכל:

    בבושקות הן ברות ניפוץ

    או

    בבושקות הן זמניות

    דרג את התוכן:

      תגובות (68)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        19/2/13 06:16:

      צטט: חדוה ברנר 2013-02-18 19:08:18

      אני מאד מבינה אותך.

      ישנו שלב בחיים שאנחנו רוצים את הזמן לעצמנו.

      פרגני לעצמך.

      תודה לך חדוה ♥

        18/2/13 19:08:

      אני מאד מבינה אותך.

      ישנו שלב בחיים שאנחנו רוצים את הזמן לעצמנו.

      פרגני לעצמך.

        21/1/13 20:06:

      צטט: המספרית 2013-01-21 18:41:59

      צטט: שלויימה 2013-01-12 18:28:40

      מתחשק לי להדביק פה את השיר של קיית בוש - "בבושקה". יש כאלו שעוטפים את החיים שלהם בבושקה על מנת ליצור תחושת שייכות, יש כאלו שדווקא השבירה שלהן נותנת את השחרור המיוחל, כל הכבוד.

      גם לי קפץ לראש השיר הזה!!! כל הכבוד לך,וכמובן גם לתגובה החכמה לפוסט המקסים הזה!

      חן חן אלומה

       

        21/1/13 18:41:

      צטט: שלויימה 2013-01-12 18:28:40

      מתחשק לי להדביק פה את השיר של קיית בוש - "בבושקה". יש כאלו שעוטפים את החיים שלהם בבושקה על מנת ליצור תחושת שייכות, יש כאלו שדווקא השבירה שלהן נותנת את השחרור המיוחל, כל הכבוד.

      גם לי קפץ לראש השיר הזה!!! כל הכבוד לך,וכמובן גם לתגובה החכמה לפוסט המקסים הזה!

        21/1/13 07:50:

      צטט: נענע שדה 2013-01-18 15:10:28

      צטט: מרב 1956 2013-01-18 05:47:55

      צטט: נענע שדה 2013-01-18 05:34:38

      מרבי, ציפ מתוקה מתוקה, והפוסט הזה נוסך עלי עצב, עצב של בדידות. הוא מזכיר לי את מותו של זכרצ'יק, החתול שהיה לי כילד במשך קרוב ל-10 שנים. את צודקת, בעולם שלנו הכל, הכל הוא זמני, כולל אנחנו. "אנחנו פה אורחים לרגע". יקרה, אינני יכולה להיות איתך ב"מציאות", אבל נכנסת לי ללב. עמוק עמוק.  תודה לך איה יקרה על התגובה. צר לי וחבל לי, על תחושת הבדידות שלך. בדידות הוא רגש קשה.והוא לגמרי שלך. הלוואי ויכולתי לעזור לך  לצאת ממנה. קבלי חיבוק של אהדה ותמיכה.

       

       

      תודה גם לך על דברים אלו. את אישה נבונה ורגישה, ואני מניחה שחלק מזה יש לזקוף גם לזכות עבודתך עם נפגעי הנפש. את בטח כבר ראית את זה לא רק עלי - הרבה פעמים מחלת הנפש מביאה איתה בדידות נוראית, בין אם מהמחלה עצמה, ובין אם מהסטיגמה הקשה, שעדיין קיימת בחברה, למרות שאני מרגישה שב-20 שנה האחרונות בכל זאת עשינו איזושהי כברת דרך.

      וכן, תחושת הבדידות אצלי, באופן אישי, היא סובייקטיבית, כי תמיד, גם בזמנים הקשים, היו לי חברים, ולו רק חברה טובה ונאמנה אחת.  תודה על הפירגון איה . הוא תמיד מתקבל באהבה ובכייף.

        19/1/13 17:45:

      צטט: חנה וייס 2013-01-19 14:10:12

      אהבה אינסופית לכל זולת היא מקור בלתי נדלה של אושר. מסכימה איתך חנה. אפשר לאהוב ביתר קלות כאשר תחושת החופש קיימת.

       

        19/1/13 17:43:

      צטט: fox angel 2013-01-19 10:20:25

      האמת לא התחברתי לדימוי הבבושקה, אך נראה לי שבסוף הבנתי את כוונתך. בכל מקרה , לתת לילדים לעוף זה מעשה אהבה וגם למצוא בית חם ואוהב אחר לצ'יפ זה מעשה אהבה. עכשיו יש לך פנאי וזמן לעצמך, להעניק ולאהוב את עצמך וככל שיהיה לך יותר טוב, כך הסביבה כולה תהנה מכך :)

      לפי דברייך נראה לי כי כן הצלחת להבין את כוונתי בדימוי חיי בתוך המטריושקה (שזו המילה הנכונה). תודה לך סוזן

        19/1/13 14:10:

      אהבה אינסופית לכל זולת היא מקור בלתי נדלה של אושר.

        19/1/13 10:20:
      האמת לא התחברתי לדימוי הבבושקה, אך נראה לי שבסוף הבנתי את כוונתך. בכל מקרה , לתת לילדים לעוף זה מעשה אהבה וגם למצוא בית חם ואוהב אחר לצ'יפ זה מעשה אהבה. עכשיו יש לך פנאי וזמן לעצמך, להעניק ולאהוב את עצמך וככל שיהיה לך יותר טוב, כך הסביבה כולה תהנה מכך :)
        19/1/13 06:40:

      צטט: ליריתוש 2013-01-19 02:36:05

      מרב יקרה, לא היה לי קל לקרוא בזמנו שהכלבה הפכה לעול עלייך, אף שניתן היה להבין מדוע. לכן, אני שמחה שזכתה לקבל בית חם שיאהב אותה בשארית חייה. בסופו של יום נמצא הפתרון שיהיה משביע רצון לכל הצדדים, טוב הדבר. שבת שלום!

      תודה לך ליריתוש על השיתוף. לך לא היה קל לקרוא, תארי לך שלי לא היה קל לגדל ולטפל. ... הקריאה אורכת מקסימום 2 דקות? הגידול והטיפול,,,,  כמה זמן?

        19/1/13 06:35:

      צטט: קביאר 2013-01-19 01:15:48

      את ממש מוציאה עז אחרי עז מחייך. כל הכבוד על האמץ תהני מכל רגע   תודה לך על הפירגון, ♥

       

        19/1/13 02:36:
      מרב יקרה, לא היה לי קל לקרוא בזמנו שהכלבה הפכה לעול עלייך, אף שניתן היה להבין מדוע. לכן, אני שמחה שזכתה לקבל בית חם שיאהב אותה בשארית חייה. בסופו של יום נמצא הפתרון שיהיה משביע רצון לכל הצדדים, טוב הדבר. שבת שלום!
        19/1/13 01:15:
      את ממש מוציאה עז אחרי עז מחייך. כל הכבוד על האמץ תהני מכל רגע
        18/1/13 17:06:

      צטט: מורנינג. 2013-01-18 16:46:52

      עצוב ושמח. כן, אפשר למצוא גם קצת עצב בתוך השמחה והאופוריה שלי.  תודה לך.
        18/1/13 16:46:
      עצוב ושמח.
        18/1/13 16:40:

      צטט: אוריתדוד 2013-01-18 15:20:29

      כל טוב מרב, וחופש.....  חן חן אורית.
        18/1/13 15:20:
      כל טוב מרב, וחופש.....
        18/1/13 15:10:

      צטט: מרב 1956 2013-01-18 05:47:55

      צטט: נענע שדה 2013-01-18 05:34:38

      מרבי, ציפ מתוקה מתוקה, והפוסט הזה נוסך עלי עצב, עצב של בדידות. הוא מזכיר לי את מותו של זכרצ'יק, החתול שהיה לי כילד במשך קרוב ל-10 שנים. את צודקת, בעולם שלנו הכל, הכל הוא זמני, כולל אנחנו. "אנחנו פה אורחים לרגע". יקרה, אינני יכולה להיות איתך ב"מציאות", אבל נכנסת לי ללב. עמוק עמוק.  תודה לך איה יקרה על התגובה. צר לי וחבל לי, על תחושת הבדידות שלך. בדידות הוא רגש קשה.והוא לגמרי שלך. הלוואי ויכולתי לעזור לך  לצאת ממנה. קבלי חיבוק של אהדה ותמיכה.

       

       

      תודה גם לך על דברים אלו. את אישה נבונה ורגישה, ואני מניחה שחלק מזה יש לזקוף גם לזכות עבודתך עם נפגעי הנפש. את בטח כבר ראית את זה לא רק עלי - הרבה פעמים מחלת הנפש מביאה איתה בדידות נוראית, בין אם מהמחלה עצמה, ובין אם מהסטיגמה הקשה, שעדיין קיימת בחברה, למרות שאני מרגישה שב-20 שנה האחרונות בכל זאת עשינו איזושהי כברת דרך.

      וכן, תחושת הבדידות אצלי, באופן אישי, היא סובייקטיבית, כי תמיד, גם בזמנים הקשים, היו לי חברים, ולו רק חברה טובה ונאמנה אחת.

        18/1/13 11:54:

      צטט: א ח א ב 2013-01-18 11:32:11

      לחופש נולדה :-) ממש כך. תודה אחאב ♥
        18/1/13 11:32:
      לחופש נולדה :-)
        18/1/13 05:47:

      צטט: נענע שדה 2013-01-18 05:34:38

      מרבי, ציפ מתוקה מתוקה, והפוסט הזה נוסך עלי עצב, עצב של בדידות. הוא מזכיר לי את מותו של זכרצ'יק, החתול שהיה לי כילד במשך קרוב ל-10 שנים. את צודקת, בעולם שלנו הכל, הכל הוא זמני, כולל אנחנו. "אנחנו פה אורחים לרגע". יקרה, אינני יכולה להיות איתך ב"מציאות", אבל נכנסת לי ללב. עמוק עמוק.  תודה לך איה יקרה על התגובה. צר לי וחבל לי, על תחושת הבדידות שלך. בדידות הוא רגש קשה.והוא לגמרי שלך. הלוואי ויכולתי לעזור לך  לצאת ממנה. קבלי חיבוק של אהדה ותמיכה.

        18/1/13 05:34:

      מרבי, ציפ מתוקה מתוקה, והפוסט הזה נוסך עלי עצב, עצב של בדידות. הוא מזכיר לי את מותו של זכרצ'יק, החתול שהיה לי כילד במשך קרוב ל-10 שנים. את צודקת, בעולם שלנו הכל, הכל הוא זמני, כולל אנחנו. "אנחנו פה אורחים לרגע". יקרה, אינני יכולה להיות איתך ב"מציאות", אבל נכנסת לי ללב. עמוק עמוק.

        17/1/13 19:54:

      צטט: עופר לבבי 2013-01-17 19:42:45

      מזל טוב לחופש המוחלט

      תודה לך חבר, היה פעם סרט "לחופש נולדה". המשפט שלך הזכיר לי את השם.

        17/1/13 19:42:
      מזל טוב לחופש המוחלט
        17/1/13 17:14:

      צטט: ואלי ♥ 2013-01-17 16:22:09

      מאחלת שהכל יהיה לטובה. אי אפשר להישאר תמיד במקום, באותה בבושקה. סוף שבוע נעים וחמים :)  תודה ואלי,  כאשר נעים וטוב בתוך הבבושקה/בית, אין בעיה להשאר בפנים ואף להנות מהכל. רק כאשר רע ואין שביעות רצון, יש לאזור כוחות וצאת מהן.

       

        17/1/13 16:22:
      מאחלת שהכל יהיה לטובה. אי אפשר להישאר תמיד במקום, באותה בבושקה. סוף שבוע נעים וחמים :)
        17/1/13 08:02:

      צטט: כותבת אותי 2013-01-17 00:35:29

      רואה שהתגובה שלי לא נרשמה .מעצבן לכתוב שוב הכל מההתחלה .ואתחיל מהסוף 1 מוחה על תגובתו של יאיר שמיצג את האנשים ששחרור האשה מחובותיה המוכתבים על ידי החברה מעורר ביקורת בעיניהם. 2 חיי האשה מונעים מהורמונים ,בחירת בן הזוג ,הטיפול האימהי ולקיחת אחריות על בחירותיהם של אחרים.3 הגיע הרגע שבו האשה רוצה להיות מי שהיא במהות לא בתפקיד לא בת זוג ,לא אמא ,לא מטפלת ,לא מרכז הבית 4עכשיו את חופשיה להיות יותר מירב ומותר לך להיות פחות תפקיד  מירי אוהבת אותך ♥ .  תגובתו של יאיר מעידה על עצמו. משהו במה שכתבתי מרגיז אותו כנראה.  בכל יום מאז שציפ איננה איתי, וסידרתי את הסלון קצת אחרת, אני מאושרת כל הזמן בידיעה שאני שבה הביתה, לבית שהוא רק שלי, לי לעצמי. החופש והשחרור במלוא מובן המילה. מאז גיל 18 כשקיבלתי חדר לבד בקיבוץ, לא חוויתי הרגשה כזו, אך אז כן רציתי להכנס לתוך בבושקה=משפחה. "זמן לכל עת ועת לכל חפץ"

       

        17/1/13 00:35:
      רואה שהתגובה שלי לא נרשמה .מעצבן לכתוב שוב הכל מההתחלה .ואתחיל מהסוף 1 מוחה על תגובתו של יאיר שמיצג את האנשים ששחרור האשה מחובותיה המוכתבים על ידי החברה מעורר ביקורת בעיניהם. 2 חיי האשה מונעים מהורמונים ,בחירת בן הזוג ,הטיפול האימהי ולקיחת אחריות על בחירותיהם של אחרים.3 הגיע הרגע שבו האשה רוצה להיות מי שהיא במהות לא בתפקיד לא בת זוג ,לא אמא ,לא מטפלת ,לא מרכז הבית 4עכשיו את חופשיה להיות יותר מירב ומותר לך להיות פחות תפקיד
        16/1/13 21:19:

      צטט: אילנה ינובסקי 2013-01-16 20:52:54

      המטאפורה של הבבושקה מיטיבה לתאר את המשפחה. קדה לה. למה צריך לנפץ. בספור הבובשקה פשוט מסירים אחת מהשניה וזהו  תודה על התגובה אילנה.  לאחר ניפוץ אין חזרה. אי אפשר לסגור שוב כמו לאחר פתיחה.

       

        16/1/13 20:52:
      המטאפורה של הבבושקה מיטיבה לתאר את המשפחה. קדה לה. למה צריך לנפץ. בספור הבובשקה פשוט מסירים אחת מהשניה וזהו
        16/1/13 05:59:

      צטט: חנה וייס 2013-01-16 03:02:18

      להרחיב את מעגל חמלתנו (קישור) רוב תודות  לך חנה יקרה. שמחה שהגעת אלי לביקור.

       

        16/1/13 05:58:

      צטט: טלוני 2013-01-15 22:51:01

      מרב, אהבתי את הדימוי של הבבושקות,
      פעמים רבות כאנו משחררים מישהו או משהו, אנו מרגישים את החופש, והתחושה נהדרת.
      אך כפי שכתבה כאן אחת הקוראות, רוב עבודת השחרור היא פנימית ולא חיצונית.
      יחד עם כל זאת אני גם קצת מקנאה בך....קריצה  תודה רוני. אכן מירה כתבה על שחרור פנימי. אינני מרגישה כי משהו כובל, סוגר, אוטם, חוסם אותי מבפנים שמפריע לתחושת החופש שלי.

       

        15/1/13 22:51:

      מרב, אהבתי את הדימוי של הבבושקות,
      פעמים רבות כאנו משחררים מישהו או משהו, אנו מרגישים את החופש, והתחושה נהדרת.
      אך כפי שכתבה כאן אחת הקוראות, רוב עבודת השחרור היא פנימית ולא חיצונית.
      יחד עם כל זאת אני גם קצת מקנאה בך....קריצה

        15/1/13 22:37:

      צטט: קלועת צמה 2013-01-15 20:24:17

      דימוי הבבושקה מבהיר את תחושת הסגירות, החוסר-חופש, כי הן סגורות (כל זמן שלא נפרדו לשני חלקיהן) והן נתונות זו בתוך זו.  זה הדימוי שעלה בראשי,  בדרכי מיסעור לחיפה כשציפ איתי. בדרכי חזרה מחיפה הביתה, כבר נכתב הפוסט הזה בראשי. תודה לך מירה.
        15/1/13 22:35:

      צטט: רחלי45 2013-01-14 18:08:43

      גם אני עברתי את אותו התהליך ואני ממש מזדהה עם הרגשת השחרור שלך,

      כאילו חזרת להיות מרב של פעם,חזרת לעצמך.
      אפילו בענין הכלב חשבתי כמוך,וכמה שהלב שלי נשבר בפרידה,
      לא הצטערתי לרגע. קבלי את החיים עכשיו, את אדון לעצמך,ודעי לנצל את הזמן...  צרור תודות לך רחלי. המעשה הנכון בזמן הנכון

       

        15/1/13 20:24:
      דימוי הבבושקה מבהיר את תחושת הסגירות, החוסר-חופש, כי הן סגורות (כל זמן שלא נפרדו לשני חלקיהן) והן נתונות זו בתוך זו.
        14/1/13 18:08:

      גם אני עברתי את אותו התהליך ואני ממש מזדהה עם הרגשת השחרור שלך,

      כאילו חזרת להיות מרב של פעם,חזרת לעצמך.
      אפילו בענין הכלב חשבתי כמוך,וכמה שהלב שלי נשבר בפרידה,
      לא הצטערתי לרגע. קבלי את החיים עכשיו, את אדון לעצמך,ודעי לנצל את הזמן...

        14/1/13 17:49:

      צטט: *ענת* 2013-01-14 11:24:58

      בעיני מרב,

      אם זה היה ככה זה היה קל אבל המצב הרבה יותר מורכב

      כי הכבלים  שעוצרים אותנו  מתחושת חופש אמיתי

      אינם כלב חולה וזקן, לא הילדים  בשנות ההיזדקקות שלהם, אפילו לא הבעל (תתפלאי:)
      הכבלים הם פנימיים ואותם יש לשחרר בשאיפה לחופש (חשיבה שלילית למשל, פחדים, כעסים..)

      שיהיה יום נעים ומשוחרר

      ענת

       ענת יקרה.  אין אצלי, כבר, כבלים פנימיים . היום זה הערב השלישי שאני נכנסת הביתה . ציפ לא מחכה לי.

      גם השתן שלה לא. שני הלילות שעברו היו שקטים ללא יקיצות לקול נביחותיה=בקשתה לצאת.

        14/1/13 17:42:

      צטט: פנתרהורודה 2013-01-14 10:08:12

      מרגש כל כך .. נכון ואמיתי ... כמעט כמו כל דבר בחיינו שנפיץ שביר ומשנה צורה ומקום .. חיבוק אוהב חברה .. בתקווה שהבבושקות החדשות שיצטרפו למשפחה יהיו מדהימות לא פחות מאלה שעיצבת במו ידייך לאורך השנים    נראה לי, פנתרה, שהבבושקות (מטריושקות, לפי קצ'ינסקי) הבאות בחיי, תהיינה כמו אלה שאצל אמא של איציק (תגובה כאן מתחת).

       

        14/1/13 17:39:

      צטט: איציק אביב 2013-01-14 07:53:58

      לאמא שלי יש מתחת לטלוויזיה סדרה של בבושקות, ולאחד הבנים שלי יש 2 כלבים שהוא לוקח אותם כל שני וחמישי לרופא. כך שהפוסט שלך נגע לי מאוד.  תודה איציק, מצאת שני חיבורים.
        14/1/13 11:24:

      בעיני מרב,

      אם זה היה ככה זה היה קל אבל המצב הרבה יותר מורכב

      כי הכבלים  שעוצרים אותנו  מתחושת חופש אמיתי

      אינם כלב חולה וזקן, לא הילדים  בשנות ההיזדקקות שלהם, אפילו לא הבעל (תתפלאי:)
      הכבלים הם פנימיים ואותם יש לשחרר בשאיפה לחופש (חשיבה שלילית למשל, פחדים, כעסים..)

      שיהיה יום נעים ומשוחרר

      ענת

        14/1/13 10:08:
      מרגש כל כך .. נכון ואמיתי ... כמעט כמו כל דבר בחיינו שנפיץ שביר ומשנה צורה ומקום .. חיבוק אוהב חברה .. בתקווה שהבבושקות החדשות שיצטרפו למשפחה יהיו מדהימות לא פחות מאלה שעיצבת במו ידייך לאורך השנים
        14/1/13 07:53:
      לאמא שלי יש מתחת לטלוויזיה סדרה של בבושקות, ולאחד הבנים שלי יש 2 כלבים שהוא לוקח אותם כל שני וחמישי לרופא. כך שהפוסט שלך נגע לי מאוד.
        13/1/13 17:17:

      צטט: . ארז . 2013-01-13 08:10:39

      קראתי אותך, קראתי גם מה שענית לשרי, ונראה לי שירדתי לסוף דעתך.
      ובתור אחד שמגדל את בנותיו לבד כבר יותר משמונה עשרה שנה ולמרות שהן הדבר החשוב ביותר והמשמעותי ביותר בחיי.... 
      יכול להבין אותך. החיים קצרים.  עשית לי את הרגע  השעה ,היום וכן הלאה, ארז . נעים להרגיש אהדה. תודה לך.  זה שאני שמחה שהילדים עזבו את הבית, לא מפחית את אהבתי אליהם,  אפילו ההפך. כמו זה שאין לי כלב הקשור אלי (תרתי משמע) לא הופך אותי ללא אוהבת כלבים. דווקא אהבתי לציפ וידיעתי שאיני מסוגלת לתת לה בכייף את מה שצריך, גרמה לי לחפש לה בית חם. 

       

        13/1/13 16:23:

      צטט: לכלילדמגיע 2013-01-13 13:34:52

      לפעמים צריך לנפץ כדי לשרוד... מאחלת לך הרבה אור במרחב שיצרת לעצמך:-)  תודה לך פנינה יקרה. אני חושבת שההפך, הישרדות היתה בתוך המעטפת,.

       

        13/1/13 16:18:

      צטט: יאיר ברטשפיז 2013-01-13 13:29:45

      האדם נולד חופשי, ובכל מקום אסור הוא באזיקים

      לא יודע ולא רוצה להיות ביקורתי אבל כל מה שכתבת לא גרם לי לגלות סימפטיה כלפיך.

      נהפוכו   תודה על התגובה הכנה, יאיר..  

        13/1/13 16:15:

      צטט: ההלך 2013-01-13 13:25:53

      סוף טוב ולטובת כולם. תהני מהחופש המלא שלך! תודה מיכלי. אני באופוריה .

       

        13/1/13 16:14:

      צטט: qi 2013-01-13 12:55:41

      שמחה בשבילך שאת מצליחה להשיל כבלים מכל הסוגים,

      ולהרגיש חופשייה ושמחה...

       תודה לך אתי.....  מסתבר שבכלל  לא ידעתי עד כמה החופש יקר לי .

        13/1/13 16:12:

      צטט: יובלש 2013-01-13 08:14:38

      הזכרת לי את השיר-

      לא טוב היות האדם לבדו

      אבל הוא לבדו בין כה וכה.  חן חן יובלש.  אני לא לבד ממש. יש חתול שבא לבקר, יש ציפורים על העץ,  יש  לפעמים נמלים על השיש ועכבר מסתובב (עד שהחתול תופס'תו) ומחשב עם דוא"ל,  "קפה"  פייסבוק וגוגל.......

       

        13/1/13 16:08:

      צטט: אביה אחת 2013-01-13 08:11:36

      מרב אם כייף לך כך אז זה בסדר לי קשה כך - :) תודה על השיתוף שבוע נפלא ואוהב  תודה אביה. טוב לי. לאחר מעשה אני מרגישה שזה הדבר הנכון שעשיתי.

       

        13/1/13 16:06:

      צטט: אורנה ע 2013-01-13 08:11:03

      שמחה בשבילך שמצאת פתרון כל כך טוב.נדמה לי שכשאנחנו מפסיקים לחשוב לפי מה ש"מקובל" או "רצוי" אנחנו מגלים שאפשר אחרת וזה שלא רע בכלל או אפילו יותר טוב.הצלחה בדרכך החדשה.

       תודה לך אורנה על תגובה אוהדת.

        13/1/13 13:34:
      לפעמים צריך לנפץ כדי לשרוד... מאחלת לך הרבה אור במרחב שיצרת לעצמך:-)
        13/1/13 13:29:

      האדם נולד חופשי, ובכל מקום אסור הוא באזיקים

      לא יודע ולא רוצה להיות ביקורתי אבל כל מה שכתבת לא גרם לי לגלות סימפטיה כלפיך.

      נהפוכו

        13/1/13 13:25:
      סוף טוב ולטובת כולם. תהני מהחופש המלא שלך!
        13/1/13 12:55:

      שמחה בשבילך שאת מצליחה להשיל כבלים מכל הסוגים,

      ולהרגיש חופשייה ושמחה...

        13/1/13 08:14:

      הזכרת לי את השיר-

      לא טוב היות האדם לבדו

      אבל הוא לבדו בין כה וכה.

        13/1/13 08:11:
      מרב אם כייף לך כך אז זה בסדר לי קשה כך - :) תודה על השיתוף שבוע נפלא ואוהב
        13/1/13 08:11:
      שמחה בשבילך שמצאת פתרון כל כך טוב.נדמה לי שכשאנחנו מפסיקים לחשוב לפי מה ש"מקובל" או "רצוי" אנחנו מגלים שאפשר אחרת וזה שלא רע בכלל או אפילו יותר טוב.הצלחה בדרכך החדשה.
        13/1/13 08:10:

      צטט: קצ'ינסקי 2013-01-13 07:30:26

      ולי יש הרגשה שאת מתכוונת ל"מטריושקה" - סדרה של בובות חלולות שנמצאות זו בתוך זו. המטריושקה החיצונית היא הבובה הגדולה ביותר, ובתוכה בובה נוספת, קטנה ממנה במעט כך שתוכל להיכנס בתוך הבובה הגדולה. בתוך המטריושקה הקטנה יותר נמצאת בובה קטנה קצת יותר, וכן הלאה. במטריושקה טיפוסית יש בין ארבע לשבע בובות הנמצאות זו בתוך זו. הבובה הפנימית ביותר (שהיא גם הקטנה ביותר) איננה חלולה. המטריושקה, שמקורה ברוסיה, נחשבת לסמל בעיני העם הרוסי. למרות זאת, הבובה יוצרה לראשונה ביפן, ורק בשלהי המאה ה-19 החלו לייצר אותה גם ברוסיה. בתערוכה עולמית שהתקיימה בפריז בשנת 1900 מטריושקה הוצגה לראשונה. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 התגבש עיצובה הנוכחי. בעברית היא מכונה בטעות גם בבושקה, מרוסית: Бабушка, סבתא). תודה לך קצ'ינסקי.
      צודק בהחלט, כוונתי למטריושקה. ואם כך לפי הסברייך, אז הקטנה ביותר הלא חלולה היא אני. והיום לאחר שכל שאר הבובות נפתחו נותרתי בחוץ, חופשיה לאור, ולאויר(חום וקור) ללא כל מעטפת הסוגרת עלי.

       

        13/1/13 08:10:

      קראתי אותך, קראתי גם מה שענית לשרי, ונראה לי שירדתי לסוף דעתך.
      ובתור אחד שמגדל את בנותיו לבד כבר יותר משמונה עשרה שנה ולמרות שהן הדבר החשוב ביותר והמשמעותי ביותר בחיי.... 
      יכול להבין אותך. החיים קצרים.

        13/1/13 07:30:
      ולי יש הרגשה שאת מתכוונת ל"מטריושקה" - סדרה של בובות חלולות שנמצאות זו בתוך זו. המטריושקה החיצונית היא הבובה הגדולה ביותר, ובתוכה בובה נוספת, קטנה ממנה במעט כך שתוכל להיכנס בתוך הבובה הגדולה. בתוך המטריושקה הקטנה יותר נמצאת בובה קטנה קצת יותר, וכן הלאה. במטריושקה טיפוסית יש בין ארבע לשבע בובות הנמצאות זו בתוך זו. הבובה הפנימית ביותר (שהיא גם הקטנה ביותר) איננה חלולה. המטריושקה, שמקורה ברוסיה, נחשבת לסמל בעיני העם הרוסי. למרות זאת, הבובה יוצרה לראשונה ביפן, ורק בשלהי המאה ה-19 החלו לייצר אותה גם ברוסיה. בתערוכה עולמית שהתקיימה בפריז בשנת 1900 מטריושקה הוצגה לראשונה. במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20 התגבש עיצובה הנוכחי. בעברית היא מכונה בטעות גם בבושקה, מרוסית: Бабушка, סבתא).
        12/1/13 21:39:

      צטט: sari10 2013-01-12 21:26:56

      מרב . . .

      קצת קשה לי לעיכול כל זה, מודה . . .

      אני רואה את החיים, הקשר עם בן הזוג, הילדים והכלב אחרת.

      אבל אנחנו בני אדם שונים.

      לי נשרט משהו בלב כשאני קוראת את הדימויים שלך . . .

      אבל,

      את ואני שונות.

      אני שמחה בשבילך שאת חשה שחרור,

      ומאחלת לך אושר ושמחה.  באמת מזל שבני אדם שונים זה מזה. תודה לך על התגובה הכנה. את מדברת על קשר.(המילה קשר יכולה להתפרש לחיוב ולשלילה) אני רוצה להיות חופשיה ללא שום חוט/חבל הקושר אותי, המגביל אותי.

       

        12/1/13 21:27:

      צטט: ורד אוריאל 2013-01-12 21:19:00

      אני זוכרת את הפוסט על ציפ והיה ברור שגידולה הפך לעול עליך. לפחות מצאת לה משפחה שתטפל בה וכעת את חופשיה מהעול שלא רצית בו.  תודה ורד. הרגשת השחרור נעימה מאוד.
        12/1/13 21:26:

      מרב . . .

      קצת קשה לי לעיכול כל זה, מודה . . .

      אני רואה את החיים, הקשר עם בן הזוג, הילדים והכלב אחרת.

      אבל אנחנו בני אדם שונים.

      לי נשרט משהו בלב כשאני קוראת את הדימויים שלך . . .

      אבל,

      את ואני שונות.

      אני שמחה בשבילך שאת חשה שחרור,

      ומאחלת לך אושר ושמחה.

        12/1/13 21:19:
      אני זוכרת את הפוסט על ציפ והיה ברור שגידולה הפך לעול עליך. לפחות מצאת לה משפחה שתטפל בה וכעת את חופשיה מהעול שלא רצית בו.
        12/1/13 20:15:

      צטט: שלויימה 2013-01-12 18:28:40

      מתחשק לי להדביק פה את השיר של קיית בוש - "בבושקה". יש כאלו שעוטפים את החיים שלהם בבושקה על מנת ליצור תחושת שייכות, יש כאלו שדווקא השבירה שלהן נותנת את השחרור המיוחל, כל הכבוד.  תודה לך שלויימה הרגיש כל כך
      ''

        12/1/13 18:28:
      מתחשק לי להדביק פה את השיר של קיית בוש - "בבושקה". יש כאלו שעוטפים את החיים שלהם בבושקה על מנת ליצור תחושת שייכות, יש כאלו שדווקא השבירה שלהן נותנת את השחרור המיוחל, כל הכבוד.

      תגיות

      ארכיון

      פרופיל

      מרב 1956
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין