כותרות TheMarker >
    ';
    0

    סיפור קצר

    25 תגובות   יום ראשון, 13/1/13, 01:47
    מי שעוקב אחרי הבלוג באופן קבוע (כולכם. מה לא? מהר להשלים פערים!) יודע ודאי על הקושי הנפשי שלי בכל הנוגע לקיצוץ שערי. כבר נתתי לכם טעימה מהעניין באחד הפוסטים בעבר - #אץ קוצץ בן קוצץ#
     
    אין מדובר בחשש מאיבוד כוח כשמשון. לא ולא. מדובר בפחד קמאי, בלתי רציונלי בעליל, מכל הקשור בסלוני יופי, בוטיקי שיער ובני משפחותיהם. 
     
    לכל אחד מאיתנו יש את הרגע הזה שבו אנו מחליטים שזהו, אין ברירה, צריך להסתפר. אצלי הרגע הזה מגיע פשוט בעיכוב קל בהשוואה לאדם הסביר. בדרך כלל אני מחליט להסתפר רק כשאני מגלה שאם נופלת לי שערה למרק הוא הופך להיות ספגטי עם רוטב. 
     
    חלק מידידי וקרובי נטלו גורלם בידם, אימצו לעצמם מראה קליינשטייני טיפוסי והם מגלחים במו ידם את תלתליהם העבותים, או מה שנשאר מהם. להם אני אומר- חיסכו לעצמכם זמן. אל תנסו אפילו להמליץ לי על תספורת עצמית. מזה אני משקשק אפילו יותר מאשר ללכת אל הקצב השכונתי. ספר! התכוונתי ספר! פרויד הזה, אינעל אביו...
     
    מעולם לא הצלחתי להסביר לאף ספר מה באמת אני רוצה ממנו. אני שואל אתכם, מה כל כך קשה להבין ב-״שייראה נורמלי ושלא אצטרך להסתרק או להסתפר או לשים קרמים או באופן כללי להסתכל במראה בחודשיים הקרובים״? מסתבר שלא מלמדים תספורת כזו בשום חוג לספרות, בין אם ספרות עברית או אנגלית. מאז יפה זצ״ל, הספרית המיתולוגית שלי מרחוב ברגסון, לא מצאתי עוד את הגלב שיבין מה שצריך לעשות גם בלי הסברים ובלי שאלות.
     
    ובכן בחודשים הספורים שלנו כאן נאלצתי להסתפר שלוש פעמים בשלוש מספרות שונות ולזכות בחוויות שונות ומרתקות.   
     
    בפעם הראשונה התכסחתי יחד עם ילדיי ברשת המספרות הנודעת סופר קאטס. הספרית, נערה בגיל העשרה, כנראה השלימה את שלב א׳ בבית הספר לספרות (״כדי לגזוז שיער יש להשתמש במספריים״) אך דילגה על כל השאר (לרבות השלבים ״אם מושכים בשיער הקליינט הוא עלול לחוש כאב״, ו-״האוזניים אינן זקוקות לגיזום״). כיוון שכך עם סיום התספורת (כעבור 120 שניות ארוכות ומייסרות) חשתי רענן וטרי כדשא לאחר שעברה עליו המכסחה. אוזני המרוטות והאדומות ושערי הקצוץ עד לשורשיו חיזקו בי את התחושה שזהו, הפכתי לראש דשא.
     
    לאחר הטראומה החלטתי שוב החלטה סופית ומוחלטת בהחלט שאני עם תספורות גמרתי. דא עקא, למחלפותי רצון משלהן וכעבור קצת פחות מחודשיים שוב הגיע שיערי לאורך שבו היה ברור שהולכים לזרוק אותי. השאלה היתה רק מי קודם, הבוס שלי מהעבודה או אשתי מהבית. לפיכך, בפעם השניה החלטתי לגשת למספרה מקצועית יותר. שמתי פעמי אל רחוב סידר ליין שהוא הרחוב הראשי בעיירתו הקטנה והוא עתיר חנויות רבות ומגוונות ביותר: מספרות, מכוני מניקור, מכוני הסרת שיער. ממש גן עדן (אם אתה קוסמטיקאית) או גיהנום (אם אתה כותב שורות אלה. ואני, מה לעשות, לא קוסמטיקאית). היה זה יום שישי והשעה היתה סמוכה למדי לכניסת השבת כך שעיתותי לא היו עמדי. בהעדר המלצות מחברים נכנסתי לסלון היופי הראשון שנראה הולם ושאלתי אם אפשר להסתפר. ודאי אדוני, באה התשובה, המחיר הוא 35$ לא כולל שירות. 
     
    תבינו, בישראל הסתפרתי ב-35 ש״ח, כולל שרות, חפיפה ורכילות. מה הם חושבים שאני, פראייר? מנצלים את העובדה שאין לי זמן ואני חייב להסתפר עכשיו? גועל נפש. 
     
    בחמת זעם יצאתי מהסלון וחציתי את הכביש אל סלון התסרוקות ההולם אף יותר שנמצא שם. כששאלתי אם אפשר להסתפר הציץ בי המנהל, הבין מיד עם מי יש לו עסק, ואמר: בשמחה. אנחנו מתמחים באופן מיוחד בחבר׳ה כמוך עם חרדת מספרות. המחיר הוא 40$ אבל הוא יילך ויאמיר ככל שנתקרב לשבת.
     
    או, סוף סוף מישהו שמבין עניין, חשבתי לעצמי והתיישבתי בחדווה בכיסא הרך והענוג. כאן עברה עלי חוויה עילאית של חפיפה, עיסוי רקות עדין, ייבוש השיער ב-3 מגבות שונות, תספורת נעימה ומרגיעה לצלילי מוזיקה שקטה. כל שערה ושערה קיבלה טיפול אישי ומפנק וכל תלתל ותלתל נשען לאחור ונאנח בהנאה של מי שסוף סוף קיבל את תשומת הלב המגיעה לו. כשסיימה איתי הספרית המשכתי לשבת בכיסא, שקוע בחלומי הוורדרד. היא היתה צריכה לנער אותי נמרצות, כדי שאשאל אותה בעיניים מצועפות אם אפשר לבוא שוב מחר. 
     
    רק כשיצאתי מהמספרה ונסעתי הביתה התפקחתי משרעפי, התחלתי לעשות חשבון ולהבין שאם אמשיך להסתפר ב-160 ש״ח ועוד 20 ש״ח שירות אפשר לשכוח מלרשום את הילדים לקמפ בקיץ או מלקנות מילקי בסופר (המחיר של השניים דומה). 
     
    אז שוב החלטתי שיותר לא אסתפר לעולם, אבל הפעם באמת. במוצא״ש יש לנו כרטיסים להופעה של עידן רייכל שאני מעריץ גדול שלו, גם בגלל המוזיקה אבל לא פחות מכך בגלל עיצוב השיער. אז למה הוא יכול להפסיק להתגזז מגיל 5 ולאסוף את הכבודה שעל ראשו בתוך סוג של סמרטוט שנראה כל כך שיקי ועכשווי ואני לא? 
     
    העניין הוא שאם יש דבר אחד שבו אני גרוע יותר מאשר בלהסתפר (ולהתקשר לאמא ואבא, כן כן, אני יודע) זה בלהיות החלטי. אז כשאשתי אמרה לי שאם אני לא מסתפר היא תלך לבד להופעה של עידן וגם תפסיק לקנות מילקי מיד חיפשתי ספר חדש.
     
    והנה השבוע, בדרכי למשרד, נדחף לתוך ידי פמפלט ובו מודעה על מספרה לגברים הסמוכה למקום עבודתי, שמציעה תספורת ב-12 דולר למופ״ז (למוסר פמפלט זה). לכבוד השבת ולכבוד עידן רייכל החלטתי לסור לשם בדרך הביתה. 
     
    רבותי, לא תאמינו. מצאתי את יפה!   
     
    אמנם קוראים לה שמחה, והיא יהודי בוכרי בן 60 שחי כבר 61 שנה מתוכן בניו יורק, אבל הוא הדבר האמיתי! 
     
    בקומה השניה של בניין מידטאון אפרורי, בתוך מספרה שנלקחה היישר מהסבנטיז, הן בעיצוב והן בגיל של הריהוט, הציוד והצוות (אוקיי, חוץ ממכשירי הפן העגולים הענקיים ההם. יש גבול), שוכן לו היהודי היקר הזה שמייד קיבל אותי לכיסאו. שאל מילה אחת: ״קצר?״ ובטרם חיכה לתשובה החל משקשק במספריו ולספר לי על ילדותו בטשקנט. אני מיד הרגשתי בבית. ההיפר ונטילציה נעלמה, עיני נעצמו, התמסרתי לידיו האמונות של שמחה וחזרתי בדמיוני לימים היחפים של רחוב ברגסון. 
    כשסיים לחצתי את ידיו בהתרגשות והבטחתי שאבוא שוב.
     
    הפעם, לשם שינוי, אעמוד בדיבורי.
     
    והנה התוצאה, בצרוף קבוצת הביקורת:
     
    ''

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (25)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/2/13 17:48:

      צטט: גיל שלו 2013-02-03 18:22:58

      איך אומרים אצלנו, היית שם עוד שקל עושה משהו יפה, וברצינות, יצא נהדר, אהבתי את הסמרטוט על ראשך, אבל מי זה לכל הרוחות לידך עם התספורת המכוערת :)

       

      גיל, זה ג'רי סיינפלד! איך לא זיהית?

        4/2/13 17:48:

      צטט: יודסינגפור 2013-01-19 14:08:53

      תבוא לסינגפור בצ׳יינה טאון יש ספר ששם כיסא ברחוב ומספר שם, רוצה?

       

      ברחוב אני מוכן רק לרכוש שירותי עקירת שיניים ועריכת דוחות מס. בשביל להסתפר אני צריך מספרה.

        4/2/13 17:46:

      צטט: ההלך 2013-01-15 18:24:50

      קריאה משעשעת. נהנתי.

       

      חן חן :-)

        3/2/13 18:22:
      איך אומרים אצלנו, היית שם עוד שקל עושה משהו יפה, וברצינות, יצא נהדר, אהבתי את הסמרטוט על ראשך, אבל מי זה לכל הרוחות לידך עם התספורת המכוערת :)
        19/1/13 14:08:
      תבוא לסינגפור בצ׳יינה טאון יש ספר ששם כיסא ברחוב ומספר שם, רוצה?
        15/1/13 18:24:
      קריאה משעשעת. נהנתי.
        15/1/13 17:01:
      מכבית, הסתפרתי אצל אמיר הספר שיש לו מספרה אצלו בבית כדי לחסוך בעלויות. המחיר כולל שיחות נפש עם הילדים שלו על מה חדש בגן.
        15/1/13 16:59:
      תודה sbh. ברוך רופא הפריזורה ונאמר אמן
      אוי ווי כמה קשה בגולה הדוויה! אשמח לשמוע היכן הסתפרת תמורת 35 ש"ח כדי ללכת לשם...
        15/1/13 04:14:
      תתחדש!! איך אמרו חז"ל : יגעת ומצאת תאמין. ובא לציון גואל וישובו בלוריות לגבולן.
        14/1/13 23:01:

      צטט: pro 1984 2013-01-14 22:12:42

      כרגיל, נקרעתי מצחוק. רק הבאסה בכל הסיפור הוא שמצאת ספר בפנסיה אוטוטו. בוא נאחל לו שיתבדל"א בעז"ש בניגוד ליפה זצ"ל.

       

      תודה חמדתי. גם התגובה שלך נקרעה לשניים. ולגבי שמחה - אם יחזיק מעמד עוד שאחזור לארץ בעוד שנתיים בערך, דיינו

        14/1/13 23:00:

      צטט: נוריתלב0 2013-01-14 21:19:29

      לא ידעתי שיש פוביה כזו

       

      בוודאי שיש. קוראים לה ביבליופוביה. פחד מספרים לשון בחוץ

        14/1/13 22:55:

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-14 19:05:05

      ליבי ליבי, איתך..., אך גם איתי...

       

      הגם אתה בועז? ממש אחוות מספרופובים. בוא נפתח קבוצת תמיכה.

        14/1/13 22:53:

      צטט: bonbonyetta 2013-01-14 18:45:04

      *
      וואלה אהבתי את האיך שאתה כותב    לשון בחוץ

      המממ... תודה יקירתי, אבל האם אני צריך להסיק מכך שלא אהבת את המה שאני כותב? 

        14/1/13 22:12:
      כרגיל, נקרעתי מצחוק. רק הבאסה בכל הסיפור הוא שמצאת ספר בפנסיה אוטוטו. בוא נאחל לו שיתבדל"א בעז"ש בניגוד ליפה זצ"ל.
        14/1/13 22:12:
      כרגיל, נקרעתי מצחוק. רק הבאסה בכל הסיפור הוא שמצאת ספר בפנסיה אוטוטו. בוא נאחל לו שיתבדל"א בעז"ש בניגוד ליפה זצ"ל.
        14/1/13 21:33:

      כשהיינו משפחה,

      היתה לנו מכונת תספורת כזו

      אני סיפרתי את אבי-ילדיי ואת הילדים

      והוא אותי.

      מאז שנפרדו דרכינו, יש לי חברה ספרית.

        14/1/13 21:19:
      לא ידעתי שיש פוביה כזו
        14/1/13 19:05:
      ליבי ליבי, איתך..., אך גם איתי...
        14/1/13 18:45:

      *
      וואלה אהבתי את האיך שאתה כותב    לשון בחוץ

        14/1/13 14:43:
      שירולי, אכן ברמת אביב, אבל כדי לנסות את אידה אני צריך לטוס איזה 10,000 ק״מ כך שלא נראה לי...

      וטלי, הסיפור על קוריאה קורע
        14/1/13 14:29:
      ברגסון ברמת אביב? נסה את אידה ממש קרובה לשם והמנטליות נגזרת משמה
        14/1/13 11:46:
      ספרים/ספריות הם אכן בעלי מקצוע עם כוח בידם. במספריהם הם חורצים את גורלנו להיות למושא גיחוך או למושא הערצה...:) גם לי היתה במשך שנים ארוכות ספרית מיתולוגית מימי נעוריי, שנסעתי אליה במיוחד לתל-אביב, כי לא רציתי להפקיד את שיערי בידי ספר/ית אחר/ת עד שמכורח הנסיבות לא היה לי יותר זמן לבזבז על הגעה אליה. התחלתי ללכת למספרה בעיר מגוריי וראיתי שהשד לא נורא כלכך. הספר נחמד ומסביר פנים. הוא אינו מקצץ בשיערי מבלי רחם...:) אבל החוויה הכי הזויה במספרה היתה לי כשהחלטתי להסתפר בעת טיול בקוריאה. יצאתי לחפש Barber Shop בחברת בעלי ובתנו התינוקת. מצאנו כמה מספרות כאלו ברחוב הראשי. נכנסנו לאחת ושאלנו על תספורת עבורי. הביטו בנו במבטים מוזרים וגמגמו משהו לא ברור. עברנו למספרה הבאה בתור והסיפור חזר על עצמו: מבטי תדהמה ותשובה לא מובנת. רק אחרי שחזרנו למלון הסתבר לנו שבקוריאה barber shop הוא מכון עיסוי, וזוג עם תינוקת מתקבל במכון כזה כזוג סוטים...:) טלי*
        13/1/13 14:34:
      תכל׳ס, צודק
        13/1/13 07:12:
      אף אחד/ת לא יגע/תגע בראש שלי חוץ מאביבה המיתולוגית מהרצליה !

      ארכיון

      פרופיל

      יאיר גרוסמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין