. . . כולם מדברים יחד, עיתונאים ופוליטיקאים מרואיינים, אבל איש איננו מקשיב. יש שם הכל: התרברבות וגזענות, יהירות והעמדת פנים, שקרים וחוצפה, התנשאות וחמלה מזויפת והבטחות שווא המעוררות סלידה. מאחר וכולם מדברים יחד - בו זמנית, הצופים והמאזינים אינם יכולים להבין דבר. על כן כל הקרקס הזה שעולה עשרות מיליונים, חלקם על חשבון משלם המסים, הם מיותרים, לא מעלים ולא מורידים. 

מעניין להתבונן כיצד הגדיר את מושג ההקשבה, פסיכולוג בן המאה הקודמת ושמו קרל רוג'רס.

כשאתה מבקש להקשיב לי 

ואתה מתחיל לייעץ לי

לא את שבקשתיך עשית.

כשאני מבקש ממך להקשיב

ואתה מנסה להשיב

איך אני צריך להרגיש?

כשאני מבקשך להקשיב לי

ואתה חושב שעליך לפתור את בעייתי

אתה מאכזב אותי.

הקשב: כל שבקשתיך הוא להקשיב

לא לפעול, לא לדבר

רק לשמוע בלי להגיב.

אני יכול לדאוג לעצמי

אינני חסר ישע, אולי חסר ביטחון והססני

אך לא חסר אונים.

כשאתה עושה משהו למעני

שיכולתי לעשות בעצמי

אתה מגביר את חששותיי, 

מצית את מבוכתי.

אולם כשאתה מקבל כעובדה פשוטה 

שאני מרגיש את שאני מרגיש

אז אינני צריך לשכנע אותך

ומתפנה להבין את המתרחש בתוכי.

אז צצות מאליהן התשובות

ברורות ונהירות ואינני זקוק כלל 

כי אני - אני.

גם רגשות לא הגיוניים

הופכים למשמעותיים

כשמבינים את שהם טומנים

המקור ממנו הם נובעים.

יתכן שלכן תפילות עוזרות לאנשים

משום שאלוהים מחריש, אינו מייעץ

אינו מארגן

הוא רק מקשיב-

נותן לך לחשוב לבד את הדברים.

לכן, אנא, רק הקשב

עת תרצה לדבר, בקש

חכה לתורך,

ואזי גם אני אקשיב לך.