מילים
האבסורד הגדול ביותר חשבה שמעולם לא היה לה קר באמת שהמילים עטפו אותה כאדרת קטיפה הפכו אותה אצילה ויפה והכי מחוממת יכולה היתה לחשוב צלול מעל כולם ללא רסיס של בלבול מלכת העולם ודווקא עכשיו כשצג המחשב מהבהב כשניסתה להוציא מהלב הרגישה כאילו שולטות בה רודות בה נכתבות כאילו לא שלה יותר כועסת פחות צלולה ודווקא אלה שהיו אמורות לרפא כוויות קור להשאיר את כל הכאב מאחור ולהתמסר להתמכר ולסמוך על מאות שנים על עידן ארוך ובטוח לא להיסחף עם הרוח חזקה ויציבה נושמת אהבה ומנשימה אותו בשפתיים רכות דקות ארוכות מילים מזיקות שלא הצליחה אפילו לזהות כאילו לא היא הטירוף הרגעי במקום הכי לא נכון רוגע כזה מלא ביטחון שלכאורה נעלם התאדה במלל אויר חם וסתמי זה כנראה קיומי היא הבינה כמה לא יעיל ומופרך לעולם לא תוכל באמת לתקשר איתו דרך מסך כל מילה אמיתית שיצרו ביקום כל אות וכל רווח ביניים לא יוכלו להיאמר אלא אם תביט לו ישר אל תוך העיניים כי אז יתחברו הצלולות חומות וגדולות וכל דרך אחרת נראית מיותרת תשליך את שניהם אל הכפור הכיסוי מהקור ההגנה מהצללים יתכנו רק כששניהם מעורסלים מביטים בעינים יודעים שאין אתמול או עכשיו או מחר אישונים רחבים הכל ברור ומוכר כל מילה שתיאמר כל פיסת לב שתישבר אינה ראויה מיותרת אהבה של ימים קדמונים תיאמר פנים מול פנים חסרת זמנים וגבולות הציפיות הגדולות יתגמדו אל מול האמת השקופה עדות השנים והלבנה הכסופה שהכל נאמר נכון בין השניים ועתה מדברות העיניים....
|