Dulce Et Decorum Est (Wilfred Owen) כפופים, כמו אביונים נושאי משא נוקשי ברכיים ומשתעלים, בים בוצה דידינו הפננו גב עייף עלי פצצות התאורה אל מחוזות המנוחה הרחוקים רצינו. מתוך שינה צעדנו, רבים בלי מגפיים, בדם הסוליות פסענו, באפילה סומים, שתויים מעייפות, טרוטי עיניים לנפילות פגזי גז החרדל - חירשים. גז, גז! - קדימה, בחורים - שיכרון חושים והמולה לגרוב את נטל מסיכת הגז בזמן אך מישהו מעד, כשל - צעק בבהלה רקד כמו בוער באש או בחומצה שוקע. מתוך המסיכה, מאחורי מסך אדים, אור שמש ירוקה כמו במי הים - ראיתיו טובע. וכך, בחלומות בלהותיי, הוא בא אלי צולל, נשנק, נחנק, טובע. לו, בחלום אימה מחניק, תלכו אתם אחרי האלונקה אליה הוא הושלך תיבהו בלובן גלגולי עינו המעונה; פניו, כפני שטן, שמלחטוא עייף, לו רק שמעתם את פכפוכי הדם הלח, המשקשק בריאותיו מוכות הקצף מר כסרטן, כגרא על לשון תמימה. הו, ידידי, אזי לא תספרו ברוממות הרוח לילדים צמאי סיפור גבורה נבוב, נפוח את שקר הבדיה הישנה מדי - דיינו! טוב ויפה למות בעד ארצנו. |