נדמה כי בימים האחרונים קיימת תמימות דעים בקרב הפרשנים הפוליטיים בישראל כי בנימין נתניהו הוא שירכיב את הממשלה הבאה. בנוסף, הפרשנים גורסים כי בפני נתניהו ניצבות שתי אפשרויות. האחת הקמת ממשלה עם שותפיו "הטבעיים", גוש הימין והחרדים, והשנייה הקמת ממשלת אחדות לאומית עם מפלגות מרכז-שמאל כגון מפלגת "העבודה", "יש עתיד" של יאיר לפיד ו"התנועה" בראשות ציפי לבני.

דרך המלך של ראשי ממשלה ישראלים, הקמת ממשלת אחדות, כביכול חסומה בפני נתניהו נוכח העובדה שמפלגות המרכז-שמאל הכריזו כולן, בדרך זו או אחרת, כי לא יהוו עלה תאנה לממשלת ימין חרדים.  אלא שההיסטוריה הישראלית לימדה אותנו כי אין כל חשיבות להתחייבויות של מפלגות שמאל שלא להצטרף לממשלות ימין, קיצוניות כלל שיהיו.

מפלגת "העבודה" למשל מדגימה מדי כמה שנים משמעת קואליציונית מרשימה שכן היא תמיד נשמעת לקריאת ראש ממשלה חדש להצטרף לקואליציה בראשותו. עם חתימת הסכם קואליציוני מביש, נשלחים חכ"ים וותיקים כגון פואד בן אליעזר ובוז'י הרצוג אל אולפני הטלוויזיה כדי לקבל את מנת יומם ממנחי מהדורת החדשות. אז משננים החכ"ים הממושמעים את המילים "צו השעה מחייב הקמת ממשלת חירום לאומית", "ישראל ניצבת בפני אתגרים רבים" ומעל לכל "לעבודה תהיה השפעה גדולה יותר מתוך הממשלה מאשר באופוזיציה".

אך נשאלת השאלה האם בנימין נתניהו באמת יוכל להקים ממשלת ימין חרדים? האם קואליציה בראשות הליכוד-ישראל ביתנו שתכלול את המפלגות החרדיות וה"הבית הלאומי", הינה אופציה ברת קיימא או שמא מדובר בבלוף? באיום ריק מתוכן שתפקידו לסלול את אותה דרך המלך ולאפשר למפלגות המרכז-שמאל להצטרף לממשלתו?

(כל הזכויות שמורות ל themarker)

בקואליצית ימין חרדים יקדיש ראש הממשלה את כל זמנו לריסון חברי הממשלה ולכיבוי שריפות. כפי שהשריפה בכרמל לימדה אותנו, לשכת ראש הממשלה אינה יודעת כיצד לכבות שריפות ענק. נתניהו יצטרך להתמודד עם משה פייגלין שיעשה שימוש בחסינותו כח"כ כדי להתפלל בהר הבית מצאת החמה ועד צאת הנשמה. חברי ממשלה יקראו מעל כל במה להתנגד ל "סרבן השלום" אבו מאזן ולתת לצה"ל לנצח באינתיפאדה הבאה. ח"כים ממפלגת השלטון כגון דני דנון ומירי רגב ינצלו את מעמדם החדש כדי לבחון מקרוב את פעולותיהן של עמותות "שמאלניות" הפועלות בישראל, אריה אלדד ומיכאל בן ארי יזכו למטריית הגנה ממפלגת ה"בית היהודי" כדי להילחם באקטיביזם השיפוטי של בית המשפט העליון וסגנית השר החדשה אורית שטרוק תפעל לסיפוח חלקים מן הגדה המערבית.

בנוסף, ממשלה של "המחנה הלאומי" תמשוך את תשומת הלב של העולם כולו. הניו יורק טיימס יכריז "ישראל שברה ימינה", לה-מונד יכתוב "ממשלת ימין קיצוני בישראל" והגרדיאן יסתפק בכותרת "אין חדש תחת השמש". נתניהו אמנם מזכיר לכל שהוא אינו רוקד לחליל של הקהילה הבין לאומית אך יש לזכור כי זו הקהילה שהובילה אותו לנאום בר אילן, להקפאת הבניה בהתנחלויות, להבהרה כי ההחלטה לבנות באזור E1 היא רק החלטה להחליט ולא החלטה של ממש ולסיים את מבצע "עמוד ענן" בהכרה דה-פקטו בשטלון החמאס ברצועת עזה. והיה ויאלץ ראש הממשלה נתניהו לקבל תכתיבים מן הקהילה הבין לאומית, והעומדת בראשה- ארה"ב, אזי יאבד מייד את אחת ממפלגות הימין שתפרוש במחאה מן הקואליציה הרעועה.

ממשלת ימין לאומית הנה ממשלה שעתידה ליפול בתוך חודשים ספורים מיום הקמתה. זו ממשלה שתחשק את בנימין נתניהו אך גם תשתק אותו. כל שעל מפלגות המרכז-שמאל לעשות הוא  להקים אופוזוציה קולנית אשר תחשוף את הבלוף של נתניהו. אלא שהפיתוי לשבת סביב שלחן הממשלה ביום א' בבוקר משבש לא פעם את דעתם של מנהיגי השמאל והמרכז בישראל.

החשוד המיידי בשבירת השורות של גוש המרכז-שמאל הנו איש הטלוויזיה לשעבר יאיר לפיד. קשה להאמין כי מר.לפיד הצטרף לפוליטיקה רק כדי לשבת בספסלים האחוריים של האופוזיציה, מילת גנאי בפוליטיקה הישראלית. לפיד אמנם הצהיר כי לא יכנס לבד לממשלת ימין חרדים, וכי אינו חשש ללכת למדבר האופוזיציוני, אך קשה לראות אותו יושב כח"כ מן המניין באיזה וועדה פרלמנטרית שכוחת אל.

קיימת גם סבירות גבוהה כי יושבת ראש "העבודה" שלי יחימוביץ' אינה מספיק חזקה כדי לעמוד בפרץ, גם לאחר שאמיר פרץ נטש את מפלגתה. ביום שלאחר הבחירות יחלו ההכנות להדחתה מתפקיד היושב ראש לצד לחצים מחברי כנסת שונים להיכנס לממשלה בראשות בנימין נתניהו. במצב שכזה קל לדמיין את יושבת הראש פונה למצלמות ומעידה כי ראש הממשלה נתניהו הבטיח לה בארבע עיניים כי בכוונתו להביא לפריצת דרך מדינית וכי ללא העבודה תקום בישראל ממשלת ימין קיצוני מסוכנת שתבודד את ישראל ותערער על יסודותיה הדמוקרטיים. "צו השעה" יחייב זחילה נוספת אל עבר ממשלה ימנית.

הצטרפות לממשלת נתניהו הבאה תהווה מכה נוספת לשמאל הישראלי, שמאל שגם כך נדמה כי איבד את דרכו ומשוטט הלום קרב בין מסדרונות הכנסת. דווקא מן האופוזוציה יוכל גוש המרכז-שמאל לגבש מחדש סדר יום משותף אשר יעלה אותו חזרה לשלטון לאחר ארבע עשרה שנים בגלות. ראוי גם לציין כי בקרב שותפיו "הטבעיים" של נתניהו קיימים גורמים  קיצוניים אשר אין בינם לבין הימין המסורתי הישראלי ולו דבר. אלו הם אנשי ציבור אשר חרטו על דגלם את שנאת הזרים והמיעוטים ושבזים לערכים הדמוקרטים עליהם הוקמה המדינה. על גוש המרכז-שמאל להבין כי חבירה אל גורמים אלו רק תעצים את כוחם ותהפוך אותם לחלק לגיטימי מן השיח הישראלי. וזה יהיה חטאם הגדול ביותר.  

אילן מנור