כותרות TheMarker >
    ';

    המקום של bonbonyetta

    דאגה לסביבה בעיני זה גם אכפתיות ל"שקופים" חסרי הישע שאתנו על הכדור הזה, ומי שבסוף סולם העדיפויות - בעלי החיים. כאן לשם שינוי, אני מנסה לשים אותם בפוקוס קדימה.
    למה? כי רק מי שאוהב רואה את המצוקה, הסבל, וחוסר ההגינות ביחס כלפיהם.
    תמונת הבלוג מהספר "כלבי המגפה", ריצ'רד אדמס, שנתן בי אותותיו וחותמו לנצח.

    0

    מומחיות אפסון הרגשות

    55 תגובות   יום ראשון, 13/1/13, 22:38

    ''

    מומחיות אפסון הרגשות

    זה לא דבר פשוט כלל וכלל, ולא כל אחד מסוגל ויכול לעשות זאת – לאפסן רגשות. המומחיות המיוחדת "נפלאה ורב שימושית" כי ניתן לעשות שימוש בשטחים כה רבים בחיים, שזה בלתי ייאמן. יש לה עם זאת דרישות רבות: רקע מתאים, השקעה ומיומנות, רצוי אימון מגיל צעיר.....

     

    המקצועות בהם עושים שימוש במומחיות זו בצורה חזקה ובולטת, שכמעט בלתי אפשרי לעבוד בהם בלעדיה הם בין היתר: עובדי בתי מטבחיים (הארץ מוסף "בחזרה לאדום אדום || איפה עובדי המשחטות מאפסנים את הרגשות" (4.1.13) נטע אחיטוב), ויויסקטורים (מבצעי ניסויים בבעלי חיים), ועוד כמה.

    '' 

    לבד מאלה אפשר לעשות בה שימוש בשטחים רבים אחרים בחיים, כמעט בכל דבר: יחסים עם בן זוג שאינו מתאים ונמשכים איכשהו, שכול ואובדן, עבודה מונוטונית ואוטומטית שאיננו אוהבים, ועוד.

     

    האמת שיש מי שיש לו יכולות מיוחדות מבחינה זו והוא מצליח "לאפסן רגשות" בצורה יוצאת דופן, ללא קשר לעיסוק או כל דבר אחר.

    תחילה עולות וצפות דוגמאות פגיעה והתעללות בחסרי ישע באשר הם: ילדים (רוז פיזם, "פירקתי אותה כמו שקית חלב"), התעללות בבעלי חיים (הדוגמאות רבות מדי כל יום יש חדשות לצערי), התעמרות ופגיעה בקשישים, ועוד.

     

    יש הנוקטים בגישה סלחנית לגבי עברייני האלימות השונים. לדעתם ראוי לזכור את הרקע (ילדות קשה) (שלרוב יש לו חלק במומחיותם זו), ולא רק לענוש אותם בהתאם לחוק אלא גם לטפל בהם, כי הם ראויים גם לרחמים.

    גישה כזו אינה לרוחי, כי לדעתי סלחנות והבנה גדולים מדי עלולים להוביל להתרופפות החוק והאכיפה, ולזלזול בהם. עברייני אלימות אינם באים על עונשם, ואם וכשמגיעים לערכאות יוצאים בעונשים מגוחכים. בסופו של דבר אזרחים ישרים שומרי החוק נענשים ע"י המציאות, במקום הפושעים שבתי המשפט "שומרים על זכויותיהם" בקנאות רבה מזו שעל הקורבנות.

     

    אצל העוסקים בניסויים בבעלי חיים אלה סיבות ונסיבות שונות, והעניין מורכב יותר. אלה בדרך כלל אנשים ממשפחות אמידות וטובות, משכילים, שלמדו והשקיעו רבות. כאן זו דוגמא לדרך שונה לחתולין בה הגיעו אנשים ל"מומחיות" הזו, ואחת ההשערות לנתק הזה אצלם בין הראש (ההגיון) לבטן (לרגש, לחמלה):

     

    הארץ "מה שמפעיל את המוח אוטם את הלב" (1.11.2012) ליטל לוי (מחקר אמריקאי מראה כי חשיבה אנליטית וחשיבה אמפתית מוציאות זו את זו. עורך המחקר: "מיקוד בחשיבה אנליטית עלול להוביל לאיבוד המצפן המוסרי")

     

    בספר ה"טאו של פו "המלומדים עשויים להיות מאד נחוצים ויעילים בדרכם המשעממת והמשמימה. הם מספקים אינפורמציה רבה, אלא שיש דברים שהם מעבר לאינפורמציה, והדברים האלה הם הם החיים";

     עמ' 32: "בעוד האינטלקט המלומד עשוי להיות מאוד שימושי לניתוחם של דברים מסוימים, עניינים רחבים ועמוקים יותר הם מעבר להשגתו"

     

    ''

    בספר "הנסיך הקטן" : 

    "והנה הסוד שלי. הוא פשוט מאוד: רק בלב אפשר לראות היטב. מה שחשוב באמת, נסתר מן העין." עמ' 63 ;

    "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין." עמ' 72

     

    '' 

    האמת, כל אחד ואחד מאתנו במידה זו או אחרת, לפעמים, "מאפסן רגשות". כשהוא מסב ראש למראה חסר בית במצוקה, יללת חתול רחוב או ציפור פצועה, אם בשל אילוצי מציאות שונים, או קושי בהתמודדות. לפעמים גם לי כמו לכולם קורה שאני מוצאת את עצמי עושה מעשה ולא יכולה להמשיך הלאה.

     

    אני מאמינה שלפחות אצל רוב הקוראים אותי כאן (כתבתי על אספקט שונה: המוח והלב כמו השמש והירח), קיים "פגם יצור", או מה שמכנים אצלנו "שריטה בדיסק" והם השלימו עם מר גורלם והעובדה שהם – לא ירכשו כבר את המומחיות הנכספת הזו.....

     

    עבורי היא כנראה אבדה לנצח. אין בי שום יכולת  what so ever ולא ידע בדבר "אפסון רגשות", אני עושה בהם שימוש גם כשאני ישנה וטוחנת אותם "עד דק" שלב ה"כתישה".

    הם תמיד מתרוצצים אצלי הלוך ושוב על פני השטח ומתחתיו, ועושים בי שמות. אם אני מצליחה לאפסן אותם, גם אז הם פורצים החוצה אח"כ בצורה זו או אחרת, בשצף קצף כאילו לפצות את עצמם על הזמן האבוד.

    '' 

    מי שכנראה קלט אותי טוב מ כ ו ל ם הוא כלבי החדש "בובי". כל פעם שאני נוזפת בו הוא מוריד מבט ויודע, המאנייק יודע שלא אעשה לו כלום, ובסוף אלטף ואנשק אותו.

    לעזאזל. מישהו יודע איפה קונים קצת מהמומחיות הזו? לא הרבה, קצת כזה שיהיה, לפעמים צריך את זה, לא מזיק....נכון?!

     

    ''

    דרג את התוכן:

      תגובות (55)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        23/12/14 09:47:
      פוסט מעניין וצודק מאוד
        25/1/13 12:52:
      מענין
        21/1/13 18:52:

      אני בוחרת להגיב דווקא בנושא העבריינים האלימים שאני כן בעד הענישה ויחד איתה , רואה בהם קורבנות של עצמם ונסיבות חייהם על כן מאד חשוב , כן, לדאוג במקביל לענישה גם לשיקום שלהם.

      אין אני מדברת על סליחה , אין מקום לסליחה , לפחות לא בעולמי כלפי עבריינים אלימים מכל סוג שהוא , אבל בהחלט יש לראות כיצד ניתן לשקם אותם. 

      זו לפחות דעתי... 

       

        19/1/13 00:25:
      פוסט מצוין! טוב לזכור זאת בימים טרופים אלו. אם קצת יותר אנשים היו קצת פחות מאפסנים את רגשותיהם, היינו כולנו זוכים לחיות בעולם יפה יותר. כל כך יפה כתבת את זה בונבונייטה, שאפו! שבת שלום, שירלי
        18/1/13 17:55:
      הדברים שמעבר לאינפורמציה הם החיים עצמם! גאוני.
        17/1/13 22:52:
      יחי בובי
        17/1/13 21:25:

      צטט: (דורון גראור) 2013-01-17 12:16:30

      את ענקית. נהניתי מהסקירה. מאיפה בא הרעיון לכתוב על זה בימים של בחירות ורעב עולמי לצד שפע... *****

      תודה, אך אני אשה למעשה די קטנה   קריצה

        17/1/13 21:24:

      צטט: סירפד מתוק 2013-01-16 13:30:57

      כתבת בכשרון רב ונתת חומר למחשבה... מה שכן, כדאי להיות הכלב שלך...

       

      מסכימה בהחלט  מגניב

        17/1/13 21:22:

      צטט: Da Vinci 2013-01-14 12:34:23

      לא הבנתי ממה את מתרגשת כל כך?!

      מי שיגע בך אני אאנוס אותו!


      נ. אלפרון.

       

      כפרע עליך   נשיקה

       

       

        17/1/13 12:16:
      את ענקית. נהניתי מהסקירה. מאיפה בא הרעיון לכתוב על זה בימים של בחירות ורעב עולמי לצד שפע... *****
        17/1/13 01:28:

      צטט: bonbonyetta 2013-01-16 20:00:47

      צטט: itzikyy 2013-01-14 11:27:30

      לדעתי בבסיס, האיפסון רגשות (או רגישות) הזה הוא מנגנון הגנה הכרחי. רק שבני אדם מוציאים אותו מפרופורציה ומשתמשים בו להתנהגות אכזרית, גם כלפי בני מינם.
      בקשר ל- קנייה מהמומחיות הזו, למה לשלם? יש בחינם. אפילו בלי לצאת מהבית, רק תפתחי את הטלויזיה..(אבל אני מוכן לקבל המחאה בנקאית על העצה המופלאה..:)

      * * *

      אתה סתם מטעה, ולא שולחת לך שום צ'יק והעצה לא מופלאה, והאינפורמציה לא נכונה.

      אם אני פותחת את הטלוויזיה אני רק מתרגזת ומקבלת שאט נפש, כנ"ל לגבי הרדיו, במיוחד בעונה הזו.... 

      אבל שמחתי מאד לראות שהגבת.

      אין צ'יק צ'טערת, אשלח כשתתן לי כתובת ממשית שם אפשר לרכוש את המוצר הזה.

      ''

       

      לפי כמות הזהב בשיניים שלה...זה מה שנקרא חיוך מליון דולר...

        16/1/13 20:00:

      צטט: itzikyy 2013-01-14 11:27:30

      לדעתי בבסיס, האיפסון רגשות (או רגישות) הזה הוא מנגנון הגנה הכרחי. רק שבני אדם מוציאים אותו מפרופורציה ומשתמשים בו להתנהגות אכזרית, גם כלפי בני מינם.
      בקשר ל- קנייה מהמומחיות הזו, למה לשלם? יש בחינם. אפילו בלי לצאת מהבית, רק תפתחי את הטלויזיה..(אבל אני מוכן לקבל המחאה בנקאית על העצה המופלאה..:)

      * * *

      אתה סתם מטעה, ולא שולחת לך שום צ'יק והעצה לא מופלאה, והאינפורמציה לא נכונה.

      אם אני פותחת את הטלוויזיה אני רק מתרגזת ומקבלת שאט נפש, כנ"ל לגבי הרדיו, במיוחד בעונה הזו.... 

      אבל שמחתי מאד לראות שהגבת.

      אין צ'יק צ'טערת, אשלח כשתתן לי כתובת ממשית שם אפשר לרכוש את המוצר הזה.

      ''

        16/1/13 19:58:

      צטט: sbhsport 2013-01-14 10:47:56

      זווית מעניינת בונבוניטה. היכולת שלנו לנתק את המוח מהרגש היא אחת המטרות של כל כוח מיליטרי. הרי לחייל המסתער מתוך השוחה אסור לחשוב ואסור לפחד. רק אם הוא יצליח לחזור הביתה בשלום יהיה לו זמן להתחיל ולנתח את מה שעבר עליו. תמשיכי להרגיש, ממש כמו הנסיך הקטן.

      מקווה שמצליחה גם לגרום לך להרגיש..... 

      ''

        16/1/13 19:55:

      צטט: אריאל, חיפה 2013-01-14 07:57:08

      עונש, גם הוא אמצעי חינוכי.

      ראוי על כן להשתמש בו, הן כדי להרתיע את העבריין מכאן ואילך, והן כדי להרתיע את מי שיתפתה לפעול כמוהו.
      אבל אם כבר שמים אדם בבית סוהר - ראוי לנצל את זמן המאסר כדי לגרום לו להבין מדוע נאסר (ומפליא שרוב הנענשים מעדיפים לחשוב כי נענשו מסיבות לא ענייניות או רק משום שנתפסו. דרעי כדוגמא מייצגת), ולהציג בפניהם אלטרנטיבה לא עבריינית לחייהם אחרי העונש.

      ההצלחה אינה מובטחת, אבל מי שלא מנסה - וודאי שלא יצליח.

      לצערי, בישראל ובעוד מדינות, השיקום כמעט ואינו קיים.

      * * *

      תודה רבה אריאל על תגובתך זו, אני כמובן מסכימה אתך. בעניין הכל. לצערנו אצלנו כמו אצל עוד מדינות העניינים אינם מתנהלים "איך שצריך וראוי", וחבל.

      '' 

        16/1/13 19:52:

      צטט: קוביקוב 2013-01-14 07:52:22

      מזיק מזיק... השארי עם הלב. בסופו של יום זה עדיף.

       

      כן, חבל רק שלוקח כל כך הרבה זמן והרבה כאב ותסכול להגיע לזה, הא?הסנני  מזעיף את הפה  רגל בפה  אטום  נשיקה

        16/1/13 19:49:

      צטט: מרב 1956 2013-01-14 06:32:03

      אוהבת את מה שכתבת.

      כל דבר יכול להיות טוב במינון הנכון.

       

      אני בעד חינוך, לא עונש.


      ******

      תודה. אבל לא כל דבר בחיים בא בדיוק במינון המדויק הנכון, אי אפשר כל הזמן לחיות לפי מינונים נכונים.

      אני בהחלט מאד בעד חינוך, תמיד. אבל לא רק, בהחלט לא רק, אם צריך גם עונש, וכזה שירתיע, לא יעשה צחוק מהחוק. 

      המצב הזה שאזרחים ונפגעי אלימות הם אלה שפוחדים וסובלים והעבריינים מסתובבים בראש כל חוצות ממשיכים לזלזל ויוצאים עקב נסיבות מקלות בעונשים מצחיקים אבסורד.הסנני

      את מדהימה, כתבת מקסים פוסט נהדר. אהבתי מאוד! :)
        16/1/13 13:30:

      כתבת בכשרון רב ונתת חומר למחשבה... מה שכן, כדאי להיות הכלב שלך...

        16/1/13 07:25:
      אני מבינה אותך מאוד.מבינה את המאבק הפנימי .גם אצלי הוא היה קיים ,בעיקר כשהייתי ילדה.כשאנחנו ילדים מנגנוני ה"איפסון" (כמו שאת קוראת לזה) לא קיימים.הם מתווספים כשאנחנו נתקלים בחוקים של המבוגרים.המאבק קיים.הוא ישאר תמיד ,גם אם הבנתי עם השנים שצריך לדעת לאזן.איזון - לא איפסון.
        16/1/13 04:26:
      פוסט מעולה, יקירה, כתוב מצויין ומעניין לקריאה. אני חושבת שהצלחת להעביר היטב את המסר שרצית להעביר. המשיכי בעבודת הקודש שאת עושה.
        16/1/13 01:03:
      חייב להיות איזון בין הרגש לבין ההגיון. אדם בעל הגיון מופרז, מאפסן רגשות והופך אטום לרגשות. הוא יתפקד כמו מכונה, ללא רגשות, ללא כאב, דמעות או שמחה. לעמות זאת, גם עודף רגשות אינו בריא. הרגשנות מונעת מאיתנו לתפקד ולשאת באחריות , לפתור בעיות בצורה הגיונית וקרה. חייבים לאזן לבריאות הנפשית והפיסית.
        15/1/13 22:51:

      בונבוניטה יקרה לליבי נשיקה

      לשמחתי אין לי מקום לאחסן רגשות, הכל פורץ החוצה

      לפעמים כשמשהו נגע בליבי והעציב אותי (חתול שנידרס.....ועוד מיליון דברים)

      קשה לי להירדם בלילה ומהרהרת בעצב על אותו דבר

      לצערי, בבתי החולים לפעמים הצוות הרפואי מאפסנים את הרגשות שלהם

      עד שהם הופכים לאטומים, הם איבדו את הרגישות שיכלה לחולל פלאים

      לאותם חולים ( מניסיון מר כשאימי הייתה מאושפזת)

      * וחיבוקים אוהבים לליבך המיוחד והרגיש

      ****** אינני יודעת אם הייתי רוצה להיות שונה ולאפסן רגשות......

       

      כן...יש לנו שריטה וטוב שכך...לדעתי עדיף בלי לאפסן..
        15/1/13 22:21:
      פוסט מעניין , תודה
        15/1/13 22:01:
      שיתפתי...*
        15/1/13 21:59:
      תעלי בפייסבוק שאעשה שיתוף. תודה מראש.
        15/1/13 19:55:

      צטט: Perfect-Beat 2013-01-13 23:36:35

       

      אף פעם אל תשני את מי שאת על מנת שאחרים יחבבו אותך.

      היי את והאנשים הנכונים יואהבו אותך בעבור מי שהינך

      וראי כמה נכון. כמה אהובה את בזכות את עצמך!!!!

       

      את מבטיחה ?

      ''

        15/1/13 14:12:
      מאד נכון. אחד הדברים שזעזעו אותי בספר "יומני האומנת" הוא ההדגמה איך מתחנכים המנהיגים הבאים של ארה"ב- בדרך שמתעלמת מרגשותיהם ומחסלת אותם.
        15/1/13 10:16:
      כל כך מזדהה....
        15/1/13 09:51:

      אגירת הרשמים באמצעות החושים אינה בשליטתנו. מה שאנחנו יכולים לשפר זה את העיבוד המנטלי לאותם רגשות שאופסנו. הם שם. הם לא נעלמו. השאלה היא מה עושים עם זה. כדי שלא ישארו קבורים לנצח לחינם.

        15/1/13 08:34:
      מצד שני אי אפשר לחיות בלי "אחסון רגשות" אן "אפסון רגשות" כפי שאת קוראת לזה. זו אחת הדרכים שמגינות עלינו. שום רופא, שום אחות לא היו יכולים לתפקד ללא מננון הגנה הזה, וזו רק דוגמא אחת.. אזון הוא שם המשחק!
        15/1/13 08:12:
      תודה על הפוסט המקסים בונבונייטה.
        14/1/13 23:23:
      ציינת ""מיקוד בחשיבה אנליטית עלול להוביל לאיבוד המצפן המוסרי" זה קרה לחברות רבות שאבדו את המצפון והמוסר האנושי. השכל לבדו אינו ערובה ליציבות החברה והאנושות, חז"ל אמרו: "כי ללא ה' אלוהים כי אם חיים בלעו" מוסר חברתי ומצפון , משתנה לאדם לאדם. סוגיה לא קלה.
        14/1/13 23:15:
      לא הייתי מוותרת על הרגשות החיוביים והשליליים כי כך אני מרגישה שאני חיה. אז איני מאפסנת רגשות ולא מחפשת איך לאפסנם
        14/1/13 22:04:
      כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין." עמ' 72
        14/1/13 22:00:
      גם לא טובה בזה, ולפעמים זה קשה מאוד. צריך כנראה למצוא את הדרך גם להרגיש וגם לתפקד טוב, כי בדרך כלל קשה עם שני הדברים ביחד
        14/1/13 20:27:

      יקרה, אני לא מאפסנת רגשות.

      רוצה להרגיש.. כל הז\מן.

      אבל נכון, זה קורה .

      כאשר נפרדים לתמיד

      מאדם אהוב, הורה שהלך לעולמו,

       חיית מחמד שמתה. זו דרכנו לשרוד את

      המכאובים הגדולים של החיים.

        14/1/13 20:11:

      צריך ללמוד מהפרחים
      לא לקמץ בחיוכים
      והעולם יהיה פתאום כה טוב....
      ויש ללמוד מבעלי החיים לקרב לבבותחיוך
      ובקשר לעיקר-האיפסון...לא מומחית גדולה בלתת כאן עיצה

      אני עצמי זקוקה לאחתנבוך

        14/1/13 19:17:
      לא פשוט...פוסט מעורר הרבה מחשבות...יש שאלות לבעיות שונות...שאי אפשר לשים אותם באותו משקל... אמשיך לחשוב....
        14/1/13 15:08:
      האשה, בחברה בת זמננו, יש לה, לוח פעילות מלא וגדוש. כל דבר (כמעט) שהיא עושה הוא על חשבון דבר אחר. אם היא טורחת הרבה על תבשילים ברמה גבוהה, משהו מוזנח בבית, בחינוך ילדים, בסיוע לשכנים ועוד. במיוחד אם היא עובדת משקיעה זמן בפיתוח קריירה תיבת האיפסון שלה חייבת להיות מלאה, ותהווה מטרד על עצמה. היא חייבת לבחור, לא תמיד זו בחירה חכמה, ועל זה היא תשלם מחיר, לפעמים מחיר כואב מאד.
        14/1/13 15:01:
      את מאד צודקת. אלימות נובעת כמעט תמיד מחוסר היכולת (או הרצון) של הצד האלים לשים עצמו בנעלי הצד השני. במקרה של מחקר רפואי לעומת זאת המצב שונה כי החוקר דווקא מרגיש שהסבל שהוא גורם עכשיו ימנע סבל גדול בהרבה בעתיד. זו סוגיה אתית לא פשוטה אבל שונה בעיני ממי שמרביץ או מתעלל בחלש ממנו.
        14/1/13 13:35:
      יחידות סגולה
        14/1/13 12:50:
      מתרגלים.
        14/1/13 12:41:
      את מעלה דילמה בין שיפוט מוסרי לידיעת מהו הטוב. אציין רק שכל ניתוח מחייב לראות את הנסיבות ואת התוצאות.
        14/1/13 12:34:

      לא הבנתי ממה את מתרגשת כל כך?!

      מי שיגע בך אני אאנוס אותו!


      נ. אלפרון.

       

       


        14/1/13 12:10:
      העונש הוא חינוכי כל עוד הוא בגד הרתעה ... *
        14/1/13 11:38:
      את שואלת איפה קונים את המומחיות לאפסן רגשות כשתהיה לך את הכתובת אנא שלחי לי אותה ומהר
        14/1/13 11:37:
      כעיקרון אני לא בעד עונשים אצלינו בבית מחנכים לכבוד, הערכה ולאהבה של "חיות" על שתיים וחיות על ארבע..
        14/1/13 11:27:

      לדעתי בבסיס, האיפסון רגשות (או רגישות) הזה הוא מנגנון הגנה הכרחי. רק שבני אדם מוציאים אותו מפרופורציה ומשתמשים בו להתנהגות אכזרית, גם כלפי בני מינם.
      בקשר ל- קנייה מהמומחיות הזו, למה לשלם? יש בחינם. אפילו בלי לצאת מהבית, רק תפתחי את הטלויזיה..(אבל אני מוכן לקבל המחאה בנקאית על העצה המופלאה..:)

        14/1/13 10:47:
      זווית מעניינת בונבוניטה. היכולת שלנו לנתק את המוח מהרגש היא אחת המטרות של כל כוח מיליטרי. הרי לחייל המסתער מתוך השוחה אסור לחשוב ואסור לפחד. רק אם הוא יצליח לחזור הביתה בשלום יהיה לו זמן להתחיל ולנתח את מה שעבר עליו. תמשיכי להרגיש, ממש כמו הנסיך הקטן.
        14/1/13 07:57:

      עונש, גם הוא אמצעי חינוכי.

      ראוי על כן להשתמש בו, הן כדי להרתיע את העבריין מכאן ואילך, והן כדי להרתיע את מי שיתפתה לפעול כמוהו.
      אבל אם כבר שמים אדם בבית סוהר - ראוי לנצל את זמן המאסר כדי לגרום לו להבין מדוע נאסר (ומפליא שרוב הנענשים מעדיפים לחשוב כי נענשו מסיבות לא ענייניות או רק משום שנתפסו. דרעי כדוגמא מייצגת), ולהציג בפניהם אלטרנטיבה לא עבריינית לחייהם אחרי העונש.

      ההצלחה אינה מובטחת, אבל מי שלא מנסה - וודאי שלא יצליח.

      לצערי, בישראל ובעוד מדינות, השיקום כמעט ואינו קיים.

        14/1/13 07:52:
      מזיק מזיק... השארי עם הלב. בסופו של יום זה עדיף.
        14/1/13 07:28:
      לא, לא מזיק..., אבל..., זאת הדחקה שסופה לצוף מתי-שהוא לטוב ולרע, והרוב לרע... (-:
        14/1/13 06:32:

      אוהבת את מה שכתבת.

      כל דבר יכול להיות טוב במינון הנכון.

       

      אני בעד חינוך, לא עונש.

        13/1/13 23:36:

      ''

       

      אף פעם אל תשני את מי שאת על מנת שאחרים יחבבו אותך.

       

      היי את והאנשים הנכונים יואהבו אותך בעבור מי שהינך

       

      וראי כמה נכון. כמה אהובה את בזכות את עצמך!!!!

      ארכיון

      פרופיל

      bonbonyetta
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין