לפני הסערה,

באת אלי בין טיפות הגשם,

מנווטת בזהירות ומשמרת את עורך,

אט אט גולשת על עלה מצהיב

ואת כפות ידיך מניפה אל על.

מבקשת עוד רגע של מעוף,

דוהה כציפור במסילות הרוח

ואינך תוהה בדרכך.

אחרי הסערה

כשהלכה העננה

והרוח נדם

עוד גדר עץ 

נטוע בגני,

מגונן על חלוני הפרוץ,

ועל מפתן ביתי אני עומד

ומחכה ללקט את מעופך,

אחרי הסערה

רגע לפני שהרוח נדם,

את עוד מתאבקת

במשב  אחרון

ואת השמים הקודרים

מוהלת בלובן 

וגונחת בנחת

ובסוף מעופך שוב באה השמש,

רק אז אולי תעיזי

לשבת במערומך

ותבואי אל הגדר

ותביטי נבושה אל ביתי הפרוץ 

ותברכי במירמה,

ותבכי את דמעות הגשם.