0
"יופי אמריקאי", הינריך קימרלינג
לא מעטים הם האנשים שחיים חיי אומללות איומה. אנשים אלו נלכדים בתוך מערבולת של כאב, כשהם מנסים שוב ושוב למצוא את הדרך החוצה. ובשביל רבים, הדרך החוצה עוברת דרך הקניון הקרוב; הם נכנסים לקניון, שולפים את כרטיס האשראי, ובפרץ קניות אחד משפרים את חייהם. או לפחות בפרץ בזבזני אחד הם חושבים שהם משפרים את חייהם. כמובן שלמחרת הם באותו מקום ואותו מצב, והשינוי היחיד שחל בהם הוא אובדן כספם למערכת מכירות משומנת היטב. אל תבוזו להם, זאת לא אשמתם. אנחנו חיים בעולם שמלמד אותנו מגיל צעיר לחשוב בחומר, ולא ברוח. העולם, דרך שלטים ופרסומות, דרך תקשורת מקוונת ורכילות, דרך מבטים תהמים ברחוב מספר לנו שכדי להיות מאושרים עלינו לקנות את הדברים הנכונים. ללבוש את הבגדים הנכונים, לאכול את האוכל הנכון, לשתות את המשקה המוגז הרעיל הנכון, וכו'. וככל שאנחנו קונים יותר את האשליה הזאת שמוכרים לנו, ככה יותר אנחנו נעשים אומללים. ככל שאנחנו משקיעים יותר זמן בלרדוף אחרי דברים מיותרים, אחרי עוד חולצה ועוד זוג נעליים, אחרי שחנבון חדיש יותר עם מסך חד יותר, אחרי עוד מסעדת יוקרה, אנחנו מגלים שבסופו של דבר אין לנו כלום. שאנחנו ריקים לחלוטין, גם בנשמה וגם בארנק, והאושר איננו בנמצא. וזה לא במקרה! הרי אם נהיה מאושרים פתאום, נפסיק לקנות דברים, ואז כל המערכת שנבנתה כדי להחזיק אותנו צרכנים טובים וממושמעים תקרוס. וכשאנחנו יודעים את זה, כשאנחנו מזהים את הבעיה, אנחנו יכולים לפתור אותה. כשאנחנו מסתכלים פנימה אנחנו יכולים לראות את הצורך הזה, הריק הזה, שדוחף אותנו לקנות, ואז, כשאנחנו מסתכלים לו בעיניים אנחנו יכולים להבין מאיפה הוא נובע, ואיך להרגיע אותו – וזה אף פעם לא באמצעות עוד קניה, או עוד רכישה. |