כותרות TheMarker >
    ';

    פוסטים אחרונים

    ארכיון

    תגובות (5)

    נא להתחבר כדי להגיב

    התחברות או הרשמה   

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      16/1/13 10:17:

    צטט: הטרמילר 2013-01-16 09:10:14

    :) זוכר.

    .

    אני שמח שאת הזוכר אמיגו, אומרים שלציבור יש זיכרון קצר, והעדות שלך מעודדת. 

      16/1/13 10:15:

    צטט: רפאלה 2013-01-16 06:19:00

    שנון וסוחף. כרגיל.

    .

    תודה עבור המלים החמות רפאלה יקרה, ואני שמח מאוד שנהנית. 

      16/1/13 09:10:
    :) זוכר.
      16/1/13 06:19:
    שנון וסוחף. כרגיל.
      15/1/13 11:11:
    העליתי את הסיפור הקצר שנכתב עוד בשנת 2011, כהתייחסות לדו"ח הרפז שהתפרסם בשבוע שעבר. נכון שדו"ח הרפז מורכב יותר ושונה מהעלילה המתוארת. אולם המניעים כגון חשדנות, אגו מנופח ואיבה תהומית, אינם שונים כלל, וגם השיטות גם אם אינן תואמות במיוחד אך עקרונית לא שונות בהרבה.
    0

    עניין של מה בכך

    5 תגובות   יום שלישי, 15/1/13, 10:39

    http://cafe.themarker.com/image/2019509/

    ''

    כמו בכל שנה קודמת, ללא כל קשר לארגון בראשו הוא עמד, ערך בוריס קוטלניקוב קר הדם, הבוס החדש של ארגון הביון הגדול ביותר במולדתו ה- ק.ג.ב. מסיבה, לכבוד יום המהפכה ה- 17 לאוקטובר. האירוע והיה זה אירוע רציני ביותר, החל בדאצ'ה שלו לא הרחק ממוסקבה. זה היה השלב הראשון של המסיבה. כמאה ועשרים אורחים הוזמנו, כלל הפונקציונרים הבכירים בארגונו ובנות זוגן כמובן.

    השלב הבא אמור היה להיות מסע צייד ביער הסמוך, ציד דובים שחורים המעטים שעדיין נותרו בו; וציד אדם במקביל, ליתר דיוק מדובר בציד בת הזוג של הנתון למרותך, בפרט אם בת הזוג נאה במיוחד והמלווה אותה שיכור כלוט.

    המסיבה עצמה הייתה הצלחה כבירה, לא מדובר היה רק בשפע המזונות והמשקאות, אלא במבחר של משקאות מיובאים ונדירים, החל מוויסקי סקוטי משובח, ג'ין, רום, כל מה שבן תמותה ברחבי אימא רוסיה משתוקק לשתות.

    זו לו המסיבה הראשונה לקוטלניקוב כעומד בראש הארגון רב העוצמה הזה. הוא מונה למשרה המכובדת הזו לפני כתשעה חודשים, כך שניתן היה לומר שהוא עדיין ירוק, גם ברקע בעניינים שהסודיות נאה להם הוא לא התברך; מלבד ניסיון מצומצם לפני מספר שנים במודיעין הצבאי, ב- גא.אר.יו. זה גם לא היה ניסיון שהיה מקום להתגאות בו, אולם תודה לאל חלפו כשני עשורים מאז.

    כחבר מפלגה מסור הוא קודם יחסית מהר למשרת חבר פוליטביורו בכיר, ומשם הוא נבעט מעלה למשרה הנחשקת הזו באופן בלתי צפוי לחלוטין, כל שאר המועמדים וותיקי הארגון נדחקו לשוליים, חלקם פשוט סולקו ואת נאמנות הנותרים הוא לא התקשה להבטיח. לאחר הכל זו הייתה החלטת הפוליטביורו ולא ניתן היה להתנגד לה.

    ווסילי קומארנקו שהיה היורש המיועד על ידי קודמו של קוטלניקוב למשרה המכובדת הזו, היה זה שעשה את מיטב המאמצים לסלול את דרכו של הבוס החדש, והפך להיות יד ימינו. אולם הכניסה לתפקיד והחפיפה מבחינתו של קוטלניקוב היו הרחק מאחוריו, בפרט בבוקר זה לאחר שהערה לקרבו חצי בקבוק וודקה וכמה כוסות סקוטש בנוסף.

    בעודו מוחה דמעות אושר בין פיקודיו הנאמנים בגל פתאומי של רגשות, הבחין קוטלניקוב בתדהמה בחיוך של בוז של שפתיו של קומראד קומארנקו.

    האם אני מטפח נחש בחיקי...? זו הייתה המחשבה הראשונה שחלפה במוחו. למרות זאת קוטלניקוב המשיך לנוע בחיוך מאולץ על שפתיו בין אורחיו החוגגים, מחליף ברכות פה ושם ברוח טובה – אולם בתוכו פנימה בערו החשדות ודחף נוראי אחז בו לשים קץ מהר ככל האפשר לסכנה המרחפת מעל ראשו. כאבחת חרב מונפת העומדת לפגוע בו בכל רגע נתון, כך קוטלניקוב חש, ללא כל יכולת להתנער מהתחושה הזו. קומארנקו חותר תחתיו, מערער את סמכותו בחשאי, מאחורי גבו. ככל שהוא הרבה לדוש בכך, כך הוא שכנע עצמו בסכנה המוחשית הזו יותר ויותר.

    למה לא לירות בו במהלך הצייד, לאדם טעון במשקה עם רובה טעון, כל צללית מטושטשת יכולה להידמות לדוב בעיניו, טעות טרגית ותו לא. אך לא, לא ניתן לעשות זאת. תאונה כזו עלולה הייתה לקרות לפני כמה שנים בעבר, אך לא כיום. אני לא יכול אפילו לעצור אותו נאמר בעוון בגידה, ולגרום לו להודות במיטב השיטות הישנות – עברו הזמנים הטובים לדאבוני.  אך חייבת להיות איזו דרך להיפטר ממנו...הוא הוסיף להרהר מתוסכל.

    במהלך חלקה השני של המסיבה  במסע הצייד ביער, קומארנקו דבק לצידו, הוא לא אחז ברובה בידיו ואף לא בכל כלי נשק אחר, אלא רק במשקפת שדה גדולת ממדים.

    הוא לא נולד אתמול, גם אם היה לי האומץ לירות בו, ההצמדות שלו אליי אינה מאפשרת כל סיכוי. הוא שועל ערמומי הממזר. גם אין לו כל כוונה לרוץ אחרי דובים או טרף הרבה יותר מרגש, ולחשוף את אחוריו לכדור טועה. סיכם לעצמו הבוס מעיף מבט חטוף ביד ימינו. קומארנקו החזיר לו מבט בחיוך של טוב לב, מבטא את רגשותיו החמים, מניח לבוס לדעת עד כמה הוא נהנה ללא ספק. אולם קוטלניקוב היה בטוח שקומארנקו לועג לו. במאמץ רב החזיר קוטלניקוב חיוך מאולץ ליד ימינו לשעבר, שהפך לפתע לאויבו הגרוע ביותר.

    אני חייב להיפטר ממנו בדרך כלשהי... קוטלניקוב הוסיף להרהר בדאגה, נע בקרב פמלייתו עם קומארנקו לצידו.

    שעות אחר הצהרים חלפו לאיטן, היריות, הצעקות הנרגשות, הבדיחות וגלי הצחוק הרועמים, כמעט ולא חדרו להכרתו של קוטלניקוב, הוא היה קבור במחשבותיו. הבזקים של חזיונות דמיוניים מעורבים בהרהורי כפירה וקמצוץ של היגיון, לא חדלו לחלוף במוחו של קוטלניקוב. הוא היה משליך את קומארנקו למרתפי העינויים של לוביאנקה, שוטף את מוחו, סוחט ממנו הודאה וצולב אותו כבוגד, לו הוא רק היה יכול; אולם הזמנים האלה חלפו והשיטות השימושיות והיעילות הללו לא שמשו יותר בודדים או גופים, ואפילו אותו הן אינן מסוגלות לשמש יותר.

    ובכן כיצד אני עומד לפתור את הבעיה שלי? הוא הפך את הדילמה במוחו על כל היבטיה לשווא, הוא לא היה מסוגל למצוא גם תשובה עניינית אחת.

     

    המסיבה המוצלחת הסתיימה מזה שבוע תמים ועדיין לא הייתה לו לבוס תשובה לבעיה האקוטית שעינתה אותו. בבוקר יום שני החל מהשעה עשר, קוטלניקוב ישב בראשה של ישיבה אשר תוכננה מראש בהתאם ללוח זמנים שיגרתי עם כל ראשי האגפים של הארגון – כולל יד ימינו, קומארנקו. דבר לא סוכם ואף החלטה לא התקבלה בתום שלוש שעות של החלפת דעות חסרת תכלית, ככל שהדבר נגע לו. עם תומה הוא שילח את השאר ונותר עם איש אמונו, וולרי סמולניקין, עוזרו האישי ויועצו.

    'דומני כי דבר-מה מטריד אותך, קומראד קוטלניקוב,' העז עוזרו להעיר, מכחכך בגרונו בעצבנות.

    'אוה עניין של מה בכך,' השיב קוטלניקוב לאחר מספר שניות של דומיה. 'שמע וולרי, מתי קומראד קומארנקו צריך לפרוש לגמלאות, אתה יכול למצוא לי את המועד המדויק?'

    'אוה זו בעיה קטנה מאוד, אך הרשה לי להזכירך, כי יש לו גב חזק מאוד לקומארנקו והוא גם מומלץ ל...'

    'כן אני יודע וזה בכלל לא רלוונטי!' קטע אותו קוטלניקוב בחוסר סבלנות ובכעס. 'לולא טרוצקי היינו מלוכה עד עצם היום הזה, עם צאצאיו של צאר ניקולאי בראשה, ואני לא צריך לספר לך מה היה גורלו של טרוצקי!'

    סמולניקין השתעל קלות נד בראשו בהכנעה, קם על רגליו ויצא לדרכו, הוא ידע היטב מה עליו לעשות.

     

    עם ערב הגיע סמולניקין לביקור במעונו של הבוס. לא הייתה לו כל בעיה לחצות את השער למרות שביקוריו במעונו של הבוס היו נדירים למדי. אולם השומרים בחנו אותו במבטים רוויים בבוז, כמו היה איזה שכיר יום זמני לאיזה ג'וב מפוקפק; לא היה לו נהג שיסיע אותו וזו ככל הנראה הסיבה לקבלת הפנים הקרירה הזו. זה לא הדאיגו במיוחד, לא הייתה זו הפעם הראשונה שהוא חצה שער זה או אחר תחת כמה זוגות עיניים חשדניות ומקרינות בוז – הוא פשוט התרגל לכך.

    מיד לאחר שחלף את השער והותיר את ההשפלה מאחוריו, הבחין סמולניקין בחמש לימוזינות שחנו ברחבה לפני המבוא, נהגיהן שתו תה במטבח ככל הנראה. הוא החנה את רכבו הצנוע במרחק מסוים מהן ופנה למבוא. מיד לאחר שחצה את הסף פגש בו הממונה על הביטחון וליווה אותו פנימה, הלז ידע היטב מה רב ערכו של סמולניקין בעיני הבוס.

    חמשת אורחיו של קוטלניקוב כולל קומארנקו התגודדו סביב שולחן רבוע, עסוקים במשחק קלפים כלשהוא. מאחר ולא נכלל בחוג המרומם הזה, הצטרף סמולניקין לקבוצה הנעלה הזו בצניעות רבה; נטל את גביע הוודקה שהוצע על ידי סוכן הבית והתיישב על אחת הספות במרחק מה, מקשיב בתשומת לב וממתין בסבלנות לסיומה של פגישת הרעים הזו.

    מיד לאחר תום הסיבוב האחרון שאל קוטלניקוב את הנתונים למרותו כמה כסף כל אחד מהם הפסיד והחזירו להם במחווה של נדיבות, חיוך של טוב לב עיטר את פניו, לא הייתה לו כל כוונה לרושש אותם הוא ציין בשחוק קליל. הוא לא היה צריך להעמיד פנים, הוא היה במצב רוח טוב. קומראד קומארנקו היה במעקב והאזנה סמויים וסמולניקין הביא לו לבטח חדשות טובות, הוא מעולם לא איכזב אותו.

    המשחק הסתיים וכל העניינים הפעוטים הושלמו ברוח טובה, ראשי האגפים ויד ימינו נפרדו ממנו כל אחד בתורו, ובלבבות הולמים ללא ספק, היה ברור לכולם כי משהו עומד להתרחש, עקב הגעתו של הרחרחן הנאמן של הבוס.

    הסצינה בוימה היטב, הרהר קוטלניקוב בשביעות רצון, שישקשקו, בעודו מחליף ברכות ונפרד מכל אחד מפיקודיו.

    'בוא נצא לשאוף מעט אוויר צח בגן,' הוא פנה לסמולניקין בעוד האחרון מתקרב אליו.

    סמולניקין נתקף בשיעול פתאומי שהסגיר את החרדה שנפלה עליו לפתע. בזמנים עברו להערה כזו היה פירוש אחד בלבד, וזה היה הדבר האחרון שהוא היה רוצה לשמוע.

    'נו באמת תירגע...' העיר הבוס בצחוק קצר, טופח לו לסמולניקין על גבו השחוח.

     

    'ובכן...' פלט קוטלניקוב בנימה של קוצר רוח. הם נעו בגן רחב הידיים בחשיכה כמעט מוחלטת. קבוצה של ארבעה שומרי ראש מזוינים בתת מקלעים נעה כחמישה מטרים לפניהם על השביל הרחב מאחורי הדאצ'ה של קוטלניקוב, בעוד ארבעה נוספים שימשו כמאסף במרחק של כחמישה מטרים מהם.

    'ערכתי דיון על הנושא עם מקסים...' סמולניקין הצליח למלמל, הוא לא נחלץ עדיין מהחרדה שנפלה עליו.

    'עם מי...? הבוס הרים את קולו.

    'עם ניאזוב האוזבק, סגנו של קומארנקו,' סמולניקין מיהר להסביר.

    'בסדר הבנתי, האם הכול מאורגן?'

    'הדברים מסובכים מעט, ניאזוב בעצמו עומד לפרוש בעוד כשישה חודשים, אם שינויים דרסטיים לא יקרו עד אז – הוא מצפה לנס.'

    'הוא יקבל את הנס שלו, מה עוד?' דחק בו הבוס.

    'אוהם, יש להם שני פרויקטים פעילים  כפי שאתה יודע. כמה סוכנים שהיו רדומים עד עתה בחופים המערבי והמזרחי של הקפיטליסטים, מרביתם גויסו על ידי האסטוני.' הוא השתתק לרגע קט, לשאוף מעט אוויר לריאותיו. ...'וישנו המקור העיקרי שלנו באומות המאוחדות פיטר הכינוי שלו... חטפנו אותו מה- גא.אר.יו – הוא הכוכב שלהם.'

    'נו אז מה, מה מדאיג את ניאזוב? אני ראיתי את הדוחות של כוכב המחלקה שלהם, כמה מהם מונחים עדיין על שולחני. הוא מוזן בדיסאינפורמציה  והפירורים שהוא צובר לא שווים כלום! אמור לניאזוב שישרוף את הכוכב שלהם, כך תיפתר חד וחלק הבעיה.' ציין קוטלניקוב בהחלטיות. 'אני מצפה מניאזוב שיבצע את המוטל עליו הרבה יותר טוב ממה שקומארנקו עשה אי פעם!'

    'בסדר גמור קומראד קוטלניקוב, אני עצמי אשלח לקונסוליה שלנו בניו יורק את המסמכים עם הפרטים האישיים האותנטיים של קומראד פשולניקוב הכוכב שלהם, כולל ההוראות המתאימות...' השיב סמולניקין בדכדוך ובלב כבד. 

     

     חיים קדמן אפריל 2011 – כל הזכויות שמורות.

    דרג את התוכן: