הוא מכופף את ראשו ומהדקו בחוזקה לעינית המכוונת. לאחר שהוא מזהה את המטרה, ומסובב את הכפתור הממקד קדימה ואחורה כדי לראות את הדמות בבירור, הוא עוצר לרגע את נשימתו ומשחרר במהירות את הלחצן. כך כל התרחשות ניטעת בזיכרונו, בדיוק של שבריר שנייה לפני שהוא מחלץ את הלחצן ממעצורו ומגלה לסרט הצילום את חזיונו, וכשההשתקפות לבסוף מניצה על גבי פיסת נייר צחורה הוא מבקש להוליד במדויק את הדמות שנחקקה אז בקודקודו. הוא מחפש את השיער השחור כפחם ואת הלובן בפנים. הוא מכוון את הזרקור אל עבר מטריית הצלם, מפיץ אור מוכסף על הפנים החיוורות, מדגיש באור את היפה, ועם הצל מעלים את הפגום. כמו פסל, הוא חוצב בסרט הצילום בידיים מזיעות, עד שלבסוף מוצא את הניגוד הנכון ורואה כיצד הצל מעצים את דיוקנו. ואכן אף על פי שלפעמים הוא נאבק עם הנולד הוא מתעקש להדפיס עשרות עותקים כדי למצוא את מבוקשו, כפי שראה אז בבירור מבעד לעינית המצלמה, שבריר שנייה לפני ששחרר את הלחצן. |