יחסים בין רופאה לפציינטית – עדות אישית
מדוע רופאים אידיאלים הם כה נדירים ? מסתבר שזו משימה מפרכת שלא נחלתי בה הצלחה יתרה עד כה – מציאת הרופאה האידיאלית, ואני מעוניינת לתאר כאן עדות אישית למה קשה לי לאתר אחת כזו, באמצעות שיתוף של שתי חוויות פרטניות שהיו לי עם שתי רופאות שונות.
למען הדיוק – במקרה שלי אני מתכוונת לרופאת משפחה פנימית כללית, מה שקרוי "רופאת משפחה" בשפת העם, ואני מתייחסת ל- "אידיאלית" במשמעות של בעלת גישה אישית ויכולות גבוהות ביחסי אנוש כלפי הפציינטית, להלן אני. החיפוש הפרטי שלי טרי יחסית - אני בריאה בד"כ, ללא מחלות כרוניות כלשהן, ורק בשנים האחרונות אני מגלה מודעות אקטיבית כלפי רפואה מונעת : בכל זאת מלאו לי 36 באוקטובר האחרון, ובעוד ארבע שנים אהיה כבר אישה בת ארבעים, אני מתבגרת וככל שמתבגרים חשופים ופגיעים יותר לבעיות רפואיות, כך שחשוב לי לעקוב ולהישאר עם אצבע על הדופק בקשר למה שמתחולל אצלי בפנים, בתוך הגוף.
רופאה מספר אחת :
הבחירה ברופאת המשפחה הראשונה שלי שאותה אני רוצה לתאר כאן ,לפיכך, התרחשה לפני מספר שנים. אני כותבת "בחירה" לא במקרה, כי הייתי אקטיבית בחיפוש שלי אחרי מישהי ראויה. מה זה אומר אקטיבית ? מיד אבהיר ואפרט, אבל ראשית אציין שאני חברת קופת חולים "מכבי", לגמרי במקרה, לא בחרתי בכך, ההורים שלי וכל יתר משפחתי שם, וככה יצא שמינקות גם אני חברה בקופה הזו, ונשארתי עד היום, כך שאני לא מכירה קופות אחרות, ייתכן שבהן הדברים מתנהלים אחרת ובצורה יותר טובה.
אז כדי לבחור את הראשונה, נכנסתי לאתר האינטרנט של "מכבי", שם ניתן לקרא את קורות החיים של כל רופא, וזה מאד נוח להתרשמות ראשונית - איפה הוא למד, כמה זמן הוא רופא, מה ההתמחויות הספציפיות, איזה שפות הוא דובר, יתרונות מיוחדים שלו על פני רופאים אחרים וכן הלאה.
בכרטיס הפרופיל המקצועי שלה היה מידע רב אודותיה, מה שהקל עלי את הבחירה, ולהלן פירוט השיקולים שהשפיעו עלי בבחירה דווקא בה :
1. ניתן היה להזמין תור דרך האינטרנט, שזו פונקציה מאד נוחה וחוסכת טלפונים וזמן, בקליק אחד נכנסים ליומן הימים והשעות ובוחרים שעה מתוך מה שפנוי. מדובר ביתרון ברור על פני רופאים אחרים באתר שלא מאפשרים לבצע הזמנת תור באינטרנט, ומאלצים אותי להתקשר אליהם – סתם מסורבל, חבל שלא כל הרופאים עובדים בשיטה הזו, לא ברור לי מדוע חלק כן וחלק לא.
2. היא מאד זמינה - עובדת חמישה ימים בשבוע בשעות שונות, גם אחה"צ וגם בבוקר.
3. דוברת עברית, אנגלית, צרפתית וספרדית – מה שמעיד על השכלה תרבותית רחבה שיש לה וזה מצא חן בעיני ברמה האישית.
4. היא סיימה את ההתמחות לפני עשר שנים בלבד, וזה יתרון מבחינתי, כי זה אומר שהיא רופאה צעירה יחסית, מישהי שתבין אותי ותזדהה איתי , תתבונן בי בגובה העיניים ולא יהירה ומנוסה, כזו שהכל עוד טרי אצלה במוח מהלימודים, עדיין לא נמאס לה מהמקצוע והיא לא נשחקה, היא לא חושבת שהיא יודעת הכל כמו כל הפרופסורים הבכירים, אולי היא גם תהיה צנועה וקשובה, כך לפחות קיוויתי ורציתי להאמין, וכמו כן, היא למדה בשיטות המדע האחרונות, עולם הרפואה כל הזמן מתעדכן, חדשות לבקרים יוצרים מחקרים חדשים וכן שיטות מחקר ורפואה כך שהיא למדה וזוכרת קרוב לוודאי בהתאמה לפי כל המחקרים האחרונים העדכניים.
(לפעמים מרוב שיש לרופאים ניסיון עתיר, הם מקובעים ולא מסתכלים ימינה או שמאלה כי הם "כבר יודעים הכל" ובעלי עודף ביטחון מופרז , פועלים בכיוון מחשבה אחד, הכל כבר מובן מאליו עבורם והם מפעילים "טייס אוטומטי", ולכן אני קצת נזהרת מכל מדושני העונג האלה שנחים על זרי הדפנה שלהם. אני רואה בעודף ניסיון - סוג של חיסרון מקצועי במובן מסויים, חסר להם את חוסר הביטחון המרענן שמאפשר חקירה ובדיקה מחודשת.)
5. קראתי שהיא למדה רפואה בצ'ילה, וגם השם שלה הוא שם דרום אמריקאי, כלומר היא לא ישראלית במקור, הווה אומר אשת העולם הגדול, וזה תמיד יתרון לטעמי, מה גם שצ'ילה במיוחד נודעת בתור אחת הארצות היפיפיות והמגוונות בעולם למרות גודלה הזעיר ביחס למדינות השכנות שהיא גובלת בהן.
אני מתה כבר לבקר שם, צ'ילה מבחינתי היא סוג של מלת קסם, כך שישר נדלקתי וידעתי שזהו, נפלה ההחלטה, (לפעמים זה הדבר הקטן הזה שעושה את ההבדל ), ומיד קבעתי תור תוך שניות בודדות דרך האתר. כמה פשוט.
לא הייתי חולה או משהו, בסה"כ רציתי ממנה הפנייה לבדיקות דם כלליות ומקיפות, כדי לדעת מה מתרחש אצלי בתוך הגוף, לצורך מעקב וביקורת עצמית כאמור. באותה העת הייתי כבת 33 פחות או יותר. הביקור הראשון ארך בערך עשר דקות, היא היתה עניינית, מנומסת ושידרה חביבות קרירה, אפילו חייכה חיוך קטן איזה פעמיים, אבל לא יזמה בדיקה גופנית, מה שמעט הפליא אותי והפריע לי שאני הייתי צריכה לבקש ממנה לבדוק לי דופק ולחץ דם ובדיקה גופנית כללית ( האזנה ללב, עם המכשיר הזה שמצמידים לאזור החזה, שכחתי איך קוראים לו..) היה לי חבל שזה לא בא לה באופן טבעי ושאני הייתי צריכה ליזום את העניין, כי היא הרופאה, לא אני, ואני אוהבת יסודיות ותשומת לב לפרטים הקטנים, אבל מלבד העניין הזה, הפגישה הראשונה שלנו עברה , אפשר לומר – כסבירה. אני גם לא חיה בבועה של עצמי, ואני יודעת שרופאים עובדים הרבה שעות ולחוצים בזמן ויש להם הרבה פציינטים , וזה מעייף לעבוד ככה ב"שיטת הסרט הנע" הזה, ברור לי שאני לא "בת יחידה" ואני מבינה שגם להם מאד קשה להם לתפקד באופן מושלם ככה, הם רק בני אדם, אבל בכל זאת הייתי רוצה רופאה איכפתית וחמימה יותר, או קצת יחס אישי, אני חושבת שזה חשוב לבנות יחסי אמון, ואני רוצה שהרופאה שלי תבין שיש אדם מולה, ושתזכור אותי, את מי שאני, שתבחין בי.
יחסי אנוש טובים בין רופאה לפציינטית הם יותר מידי לצפות להם, כמו רבים אחרים, גם אני צפיתי בסרט התיעודי של עמנואל רוזן על המתמחים במשמרות הכפולות וחוסר בשעות שינה, ועבודה בשעות לא שפויות לתוך הלילה, לטחון משמרות מפרכות בבית החולים בלי לנשום ללא הפסקה כמעט, ואותה רופאה לא אמורה לנחש שאני "בחרתי" אותה מכל הרופאים באתר של מכבי, אותה ספציפית. בשבילה אני סתם עוד אחת. יצאתי מעט מאוכזבת אבל לא נורא, סלחתי לה.
חכו, יש המשך : כשהגיעו התוצאות , באתי אליה בשנית כי הסתבר שבין השאר יש לי אנמיה – היה חסר לי המון B12, ברזל, פריטין, ויטמין D ועוד מספר חריגות שדרשו טיפול והתייחסות. הפגישה השנייה שלנו היתה גם היא סבירה, דומה מאד לקודמת. היא הסבירה לי בקצרה את המשמעות ונתנה לי מרשמים. קבענו להיפגש בעוד מס' חודשים על מנת לעשות בדיקות דם חוזרות ולבדוק שיפור בתוצאות, כך שהיא אף נתנה לי באותה הזדמנות את ההפנייה לבדיקות העתידיות. בסיום פגישתנו השנייה ששוב ארכה בערך עשר דקות, ביקשתי ממנה את האימייל שלה, כי אמרתי לה שאני מעדיפה לתקשר איתה בכתב אם יהיו לי שאלות במקום להתקשר, והיא נתנה לי אותו בלי בעיה, ללא התנגדות או מחאה כלשהי. (הסיבה שאני מציינת את זה חשובה להמשך.) במהלך הטיפול שהיא נתנה לי פעלתי לפי המלצותיה, נטלתי את התוספים התזונתיים, ואף התכתבנו איזה פעמיים באימייל לצורך בירור, שאלתי אותה שאלה או שתיים כדי לחדד את ההנחיות ולוודא עימה שהבנתי אותן כהלכה, והיא ענתה לי במהירות , עוד באותו יום, ככה שזה היה מאד יעיל עבורי לתקשר איתה בכתב, והייתי מרוצה מהעניין ומהשירות שלה בנושא זה. צריך גם להיות הוגנים , כלומר לדעת להחמיא ולומר מלה טובה כשמגיע, ולא רק להתלונן :-)
כעבור שלושה חודשים או קצת יותר ערכתי כפי שקבענו מראש שוב בדיקות דם כדי לבדוק אם הערכים השתנו ועלו, ולאחר מכן הגעתי אליה בפעם השלישית עם התוצאות החדשות. היא היתה נראית טרודה ועייפה, ולא הרימה אלי את מבטה ממסך המחשב כשנכנסתי. אח"כ העבירה במסוף הנתונים הממוחשב את כרטיס החבר שלי , התבוננה בבדיקות ואמרה לי דברים שהדהימו אותי – היא פשוט לא זכרה כלום משתי הפגישות הקודמות שלנו, לא את מצבי הרפואי, ולא את כל התוכן והתכלית של מה שקבענו בזמנו לעקוב אחריו. נעלבתי מאד, כי הבנתי שאני סתם סרט נע עבור הדוקטור הזו, ניכר בבירור שאין לה מושג מי אני והיא לא מקשרת את ההיסטוריה הרפואית שלי עם הפנים שיושבות מולה, ניסיתי להזכיר לה מעט ממה ששוחחנו עליו בפגישותינו הקודמות , אבל זה לא ריענן אצלה מאומה. בשלב הזה כבר נוצר משבר אמון ראשון שלי כלפיה, אבל השיא היה בפגישה האחרונה בינינו, הרביעית במספר איתה : חצי שנה לאחר מכן, חליתי בסוג של התקררות דמויית סימפטומים של שפעת, וירוס רגיל שכולנו מכירים, כזה שמנטרל אותך מללכת לעבודה למס' ימים. בקושי יכולתי לנהוג למרפאה שלה מרוב שהייתי חלשה, אבל הייתי צריכה טופס רשמי בגין ימי מחלה עבור העבודה כדי שלא תיפגע לי המשכורת מההיעדרות שלי, לפיכך הגעתי אליה "על ארבע" למרפאה מעכשיו לעכשיו, ועשיתי זאת מבלי לקבוע תור. חיכיתי בחוץ, היה רק בן אדם אחד לפניי למרבה המזל, אבל היא ממש כעסה ונזפה בי על שהגעתי בלי לתאם תור. "אבל אני חולה" , מילמלתי בקול ענות חלושה , נוטפת רחמים עצמיים, "אין קשר", היא ענתה לי בקשיחות, "את צריכה לקבוע תור, אני לא מקבלת ללא תור, בד"כ אני עמוסה ויכולת לחכות כאן גם שלוש שעות, במקרה אין אנשים למזלך" המשיכה לירות בטון תקיף. "אני מאד מבקשת לא לעשות את זה פעם שנייה". הייתי בהלם ממנה ומהיחס המחמיר כלפיי, היא רואה לפניה אדם חולה וגמור שבקושי מתפקד, ראו עליי שאני מרגישה מאד רע, והיא מתנהגת בצורה כ"כ מחפירה, חסרת רגישות מינימלית , פשוט בושה וחרפה. ואז היא הוסיפה ברוגז משפט שחתך אותי כמו סכין : " את מטופלת שלי בכלל ?! " - זהו. שיא השיאים. העלבון , הו העלבון. הוא צרב ושרף. פה כבר היא עברה את הגבול שלי. עד כאן. איך היא לא מתביישת לא לזהות אותי ? אני פשוט בהלם מזה עד עכשיו, שרופאה לא מזהה את הפרצופים של הפציינטים שלה. נפגעתי, יצאתי ממנה בהרגשה רעה, בשלב הזה כבר ידעתי שאני אויר עבורה, שהיא בכלל לא רואה אותי, וזו היתה הפעם האחרונה שכף רגלי דרכה (או תדרוך בעתיד) במרפאה שלה. פיניטו. היא גמרה את הקריירה שלה אצלי ויכולה לשכוח ממני, לא שהיא אי פעם זכרה, ואין מחילה על מחדל כזה.
רופאה מספר שתיים :
וכך, אחרי שהעפתי אותה קיבנימט, נאלצתי לחפש לי מועמדת ראויה חדשה . שוב פישפשתי באתר של "מכבי" ולפתע נתקלתי בשם של רופאה שפעם היתה לי בעיה בגיל עשרים ונזכרתי שהייתי אצלה כמה פעמים, היא פתרה לי את העניין ביעילות ונראתה לי בעלת ניסיון , הותירה עלי רושם של מומחית ומקצועית, זכרתי אותה בתור אישה מבוגרת מאד, אבל גם עדינה ואלגנטית כזו. אז אמרתי יאללה, היה ניסיון לא רע איתה בעבר, למה שלא ננסה שוב ונחדש את הקשר ? ואכן, לא מזמן , רציתי לחזור שוב את אותן בדיקות הדם (עברו יותר משנתיים מהפעם האחרונה, וחשוב לעקוב כל שנה לבדוק אם חל שינוי), ולפיכך קבעתי אצלה תור, אבל הפגישה היתה טראומטית ושוב נחלתי מפח נפש, כי היא השתנתה מסתבר מן הקצה אל הקצה, לא נותר זכר לאישה שזכרתי ממנה במפגשים שהיו לנו בהיותי בת עשרים : היא היתה אגרסיבית, מאד מתנשאת, דיברה אלי בחוסר סבלנות ובזלזול, והשיא היה כאשר ביקשתי ממנה את האימייל שלה : היא שיקרה לי במצח נחושה וטענה בתוקף שאין לה אימייל (!!) חוצפנית אחת. אני שונאת שמשקרים לי, מה היא חושבת , שאני מטומטמת ולא יודעת שיש לכל לרופאים במכבי אימייל מקצועי מטעם הקופה שהסיומת שלו היא מכבי נקודה סי או אי אל ? ? איך בדיוק היא מקבלת את תוצאות הבדיקות של הפציינטים שלה אם לא דרך המייל ? ואיך היא מקבלת הודעות מערכת מטעם מכבי שמועברות בתפוצה רחבה וכללית לכל העובדים בקופה ? - ידוע שבארגונים גדולים אי אפשר לתקשר בלי אימייל . זה כ"כ עיצבן אותי, שממש רציתי באותו רגע לקום וללכת משם, אבל כמובן שלא ביישתי אותה ולא התעמתתי איתה, יש לי נימוסים טובים ושליטה עצמית, לא רציתי להביך אותה ולהיכנס איתה לוויכוחים כדי להכריח אותה ולאלץ אותה בכוח לתת לי את האימייל, אני גם לא אוהבת להלבין את פני הזולת, אז ניסיתי שוב לדבר לליבה בעדינות ובטיעונים הגיוניים כדי להפציר בשקרנית הזו, ואמרתי לה שלא נוח לי להתקשר בטלפון, היא בטח תהיה עסוקה עם מטופלים ובמייל יהיה לה זמן לחזור אלי כשתתפנה, אבל היא שוב התעקשה וחזרה על השקר הגס שאין לה אימייל. יצאתי משם מאוכזבת כהוגן, אני לא סובלת שקרים, היה עדיף שהיא תהיה ישירה ותגיד לי שאכן יש לה מייל, אבל שהיא מעדיפה שלא לתת אותו למטופלים שלה, הייתי מכבדת אותה יותר ומקבלת את זה בהבנה. מובן שבזה זה נגמר, העפתי אותה לכל הרוחות, והיא כבר מחוקה מבחינתי. זה היה טראומטי. אני מבינה שיחסי הכוחות בין רופא לחולה אינם שיוויוניים או מאוזנים במהותם, אבל מגיע לי שהיא תענה באדיבות לשאלותיי, שתהיה סבלנית , שתקשיב, שתגלה נכונות להיות זמינה לי בדרכים המועדפות עלי, למשל במייל כמו שהיה חשוב לי, ואם אני לא מאמינה לרופאה שלי ולא יכולה לסמוך עליה, אז מה זה שווה ? זה בסיסי, כל ילד יודע שאלף בית ביחסים בריאים זה אמון הדדי. וזה פי מאה חשוב לי מהמקצועיות ומהידע שלה.
עם הפנים קדימה, לרופאה מספר שלוש :
אז עכשיו, אחרי שגם זרקתי את מספר שתיים לאלף עזזלים, אני ממשיכה במסע שיצאתי אליו, בחיפושים קדחתניים שלי אחרי רופאה חדשה ומוצלחת מקודמותיה, שלישית במספר, בתקווה שזו תלווה אותי לאורך שנים ארוכות, מבחינתי אפילו עד שאזדקן.. אם אני אמצא אותה - אני אדבוק בה כמוצאת שלל רב ויקר ערך מפז, גם עד יומי האחרון, עד המוות.
אני מחפשת מישהי אידיאלית, שתענה על הדרישות הגבוהות שלי, אבל אני מתחילה לחשוב שאולי היא לא ממשית מחוץ לסדרות טלוויזיה, שאין רופאים כמו שאני זקוקה וחולמת עליהם במציאות, מישהי בדמותה של קתרין הייגל טובת הלב קיימת רק ב"אנטומיה של גריי", ומנגד, להבדיל אלף אלפי הבדלות לעומתה, עד כמה שרופא ציניקן דעתן ונרגן כמו " האוס " זה משעשע לראות בטלויזיה (צפיתי רק בעונה הראשונה, אולי הוא השתנה מאז..) - במציאות לא הייתי רוצה להיתקל בו בתור פציינטית.. לא מתאים לי, ולא איכפת לי שהוא גאון מתוסבך ומסכן שמפנה את האגרסיות וגסות הרוח שלו כלפי הזולת מתוך כאב אישי, כי בשורה התחתונה הוא מתבונן על המטופלים שלו בתור "מקרה" , (case) , מעניין אותו החידה והפתרון, הוא לא רואה אנשים כבני אדם אלא כאובייקטים, כמטרה, הוא רואה מחלות ומחפש את אתגר הפיצוח והפענוח. לגמרי לא בשבילי. לא רוצה.
ההיפך ממנו, מדוקטור האוס, דוגמה לאנטיתזה. אישיות בעייתית, נכה (גם) רגשית, לא תודה.
קתרין הייגל הזכורה לטובה מ"האנטומיה של גריי", המוזה שלי, בתור דוגמה ומופת להשראה לסגנון הטיפול של הרופאה המתאימה לי
מישהו מכיר במקרה רופאה טובה, לבבית ואנושית ב"מכבי" באזור תל אביב והסביבה, כזו שמעניקה יחס אישי ?
אני אשמח להמלצה על מישהי שתטרח להרים אלי ממסך המחשב את מבטה כשאופיע בפתח , ואולי זה מוגזם מצידי והרבה לבקש, אבל החלום הרטוב שלי הוא שהיא תזכור את שמי הפרטי כשתברך אותי לשלום ותשאל בחמימות, "חן, מה שלומך ?" זה מקצוע טיפולי פר אקסלנס , אחרי וגם לפני הכל. אני גם חייבת שהיא תהיה נחמדה, נעימת הליכות ועדינה.
מה אתם אומרים, יש כזו בכלל ? היא קיימת ?
|
