מחשבה הקפיצה אותי ובלי להתכוון
מחשבה הקפיצה אותי ובלי להתכוון טבעתי בתוך בקבוק וודקה. ניסיתי לצאת אבל הפתח
היה צר מדי אז נאלצתי לשבור את הבקבוק. זה לא היה נחמד כי נשארתי בלי וודקה ועם
הרבה זכוכיות.
אני לא אצליח לשכר את הבחורה בלילה. כנראה בגלל זה אין לי אהבה: בלי וודקה לא
הולך לי איתה, אז קניתי ערק, משקה חביב עליי. במכולת אין לו וודקה. עם ערק היא
מסודרת לא רע, העיקר שיהיה לי את הרע הזה שלה שאני אוהב ואת מה שאני רוצה ממנה.
איך לקום בבוקר כמו שצריך? אף אחד לא יודע איך לקום בבוקר. אוי, רק שלא נדבר,
אם נדבר היא ישר תרצה עוד אחד ולא מתאים לי. בבוקר אני חייב תה וללכת לים. ים
בבוקר זה הכי נכון: אני מנקה את הגוף, מנקה את הריאות המחורבנות שלי, לוקח את מה
שיש וזורק לאסלה. האסלה שלי הולכת איתי לכול מקום. למה? כי אני אוהב לחרבן
במקומות נקיים. מקומות לא נקיים עושים לי רע, הבנת את זה?
כן, שמתי לה רגל במדרגות. מה שהיה חסר זה שהיא תרצה להתחתן איתי. אני רק רוצה
ללכת לבאר הקרוב ולבקר בו. ככה זה כשאני שותה, אני רואה נחשים. ממליץ לעצמי
לשתות כמה פעמים ביום כי הפוביה הזאת גורמת לי להרגיש חי.
אז מה אם אין קשר בין שתי האונות שלי אני תמיד מנסה לגרום להן לשדר יחד אבל זה
קצת קשה לסנכרן אותן. אני מניח שייקח קצת זמן עד שהן ישדרו יחד.
אני אוהב אותה, אני פוחד ממנה, אני זורק אותה ואז מרים אותה. כן נו אז אני קצת מוזר
ודפוק עם זעם שיוצא עליה. 1000 פעמים אמרתי לה: "תקשיבי לי, רק תקשיבי לי כי את
חותכת אותי וזה מייצר תסכול שיוצר אצלי כעס והוא מתבטא אצלי בזעם ותוקפנות." היא
לא מקשיבה. לכולם כן, רק לא לי. אז מה, אתם לא? כולנו מוזרים, כולנו קצת דפוקים וכולנו משוגעים.
הרמתי את הזכוכיות של הוודקה וזרקתי אותן לאסלה. אני לא אוהב לזרוק זבל, הכול
באסלה: אני ואת, ניירות וסלט, הכול לאסלה ולא תגידי שלא אמרתי לך.
כן, הוצאתי את הכלבים אתמול. חתולה אחת הלכה לאיבוד וכשמצאתי אותה תפסתי
אותה מהצוואר והנחתי אותה בתוך הסל. אולי היא תטיל לי ביצים ומהן יצאו יונים שישחקו
לי כדורגל כמו שהן יודעות. אחד ינסה להכניס והשנייה תנסה לקבל, כמוני וכמוך רק בלי
מילים, עם ציוצים מעצבנים שגורמים לי להתעורר אחרי ליל סיוטים. אז עליתי ברגל כי
המעלית לא עבדה וכשהגעתי לא היה לי אויר אז הורדתי את המכנסיים כדי לנשום טוב
יותר והוצאתי אותו: ככה אני נושם טוב יותר.
אני קופץ לשמיים. בשמים אני תופס לי עננים מעניינים. לכל ענן יש את הסיפור שלו:
לאחד סיפור קשה ולשני מצחיק השלישי מספר סיפור מהחיים וכולם מספרים לי סיפורים,
והכול תלוי במה שהאכלת אותי בלילה, אבל איתך אני תמיד נשאר רעב. האוכל שלך
טעים אבל מגיע פעם ב 100 שנה.
אז אולי נתחיל לחשוב ובלי גבולות בבקשה, הם לא עוזרים לי להשליט סדר לא במוח
ולא במדיה, לא בערוגה ולא במחילה, ולא במיטה שלי ובטח שלא בשלך, אז אני הולך,
הולך הרבה ברגל. ברגל זה מאפשר לי לחשוב נקי כמו ההוא בפינה שלא זז כבר 100 שנה.
כן יש לי את הדבר הזה בעיניים שאת רוצה וצריכה וחושבת ומבינה שזה יכול לעזור לך
לעזור לנו לעזור למי? במחשבה שלי אני רואה אותי מזיז קירות, מזיז אותך מהאונות שלי
כדי שאני אראה אותך טוב יותר, אוכל להתרכז לך בעיניים ולבדוק את האישונים שלך
ושלי. ללכת להתפלל ולראות אותי נופל, לתפוס את עצמי ברשת של מעבדה טרייה
ונקייה, לנתח אותנו במקפיא, לעוף בתוך צינור אויר, לעוף לאן שאפשר ואיפה שאת יכולה לקבל אותי אני שם. את ? .
|
