כל צעיר יודע מהו משפט פתיחה מוצלח: הוא צריך להיות מתחכם, נועז, קורץ, למשוך תשומת לב, להחמיא לשומעת – ואין זה הכרחי שיתחבר דווקא למציאות. לאחר שהדלת נפתחה, והיחסים מתחממים (בהנחה שהצדדים רוצים שהם גם יימשכו) – זה הזמן לעבור מהשובבות של משפט הפתיחה למערכת המבוססת על אמון. במערכת כזו אין כבר מקום להתחכמות ולטיוח של הרגעים הראשונים. כאן נדרשות שקיפות ואמינות. מי שאינו יודע להבחין בין משפט פתיחה למה שבא אחריו לא יזכה ליחסים משמעותיים/ממושכים.

מה שיודעים כל צעיר/צעירה לא יודעים פוליטיקאים רבים. למשל: אם תמחזר אחרי ארבע שנים את משפטי הפתיחה המתחכמים, המנותקים מהמציאות, שאמרת פעם באיזה בר – תישמע פתטי, לא אמין ולא מעניין. לכן את שיטת הקריצה (ראה פוסט) אי אפשר למחזר פעם אחרי פעם.

אם אתה פוליטיקאי ואמרת לפני ארבע שנים לציבור שאתה תוריד מסים ב – 20% לכולם, נעשית ראש ממשלה ובמהלך הקדנציה השקעת את כל המדינה בגירעון ענק (39 מיליארד ₪ ב - 2012, או, עבור כל אחד ממיליון השכירים המשלמים מס הכנסה, 39,000 ש"ח לשנה!) – אינך יכול להמשיך עם אותו משפט פתיחה בבחירות נוספות. זה פתטי. מדוע? כי בעולם שבו הכל מתועד ונגיש, השקרים מצטברים והם מתחילים להפריע ל"יחסים".  אם הגירעון האדיר היה ידוע מראש – מדוע לא דיברת על זה, ויותר חמור – מדוע לא עשית משהו כדי למנוע אותו? ואם לא ידעת וזה רק "התחלק" לך – אינך יכול לטעון ש"זה לא ישפיע על אזרחי המדינה". מה, אתה תביא את הכסף החסר מהבית? 

אם נשאת נאום שנון על "שתי מדינות לשני עמים" וסובבת את הראש של היפהפייה האירופית בעזרתו – אינך יכול להמשיך עם אותו בלוף לפגישה נוספת – היא תמצא דרך להיפרע ממך על זה. הלוא גם אשתך כבר לא קונה ממך יותר את המשפטים האלה.

מי שרוצה להמשיך להנהיג מדינה קולוניאלית צריך שיהיו לו לפחות כמה ידידים בעולם – ואינך יכול לרמות ולהכעיס את כולם. כי אז, לעת צלצול הפעמון של המשקה האחרון בבר, תמצא עצמך לבד. וזה עוד לפני שהזכרתי שיחסים ברי קיימא מושתתים על אמון והגינות, לא ישרדו שקרים וקריצות.

לקוראים הנאמנים: למשך כמה שבועות פעם בארבע שנים, כל אחד מאיתנו הבוחרים מרגיש מחוזר. אבל רובנו כבר מספיק מבוגרים כדי לא לתת למשפט פתיחה ממוחזר לעבוד עלינו פעם שניה ושלישית. נפנפו את הפתט הזה מהשלטון, וחפשו בסביבה אנשים הגונים יותר. יש כאלה!