כנפיים
להתרומם, לראות הכל מלמעלה, ואח"כ לחזור לאדמה
פוסטים פופולאריים
-
מה שיש - שחף
8/1/08 | 619 צפיות
-
הטיול
17/7/08 | 510 צפיות
-
מה נשתנה
9/4/09 | 559 צפיות
-
הכנפיים בפנים
28/12/07 | 378 צפיות
-
מי אני ואיפה גדלתי
10/12/08 | 568 צפיות
-
ניתוח שגרתי
3/7/08 | 649 צפיות
פוסטים אחרונים
- געגועיי לאוסטרליה 16/10/12
- חוזרת עם חיים אחרים 14/6/12
- יש לנו גולם במעגל 13/9/10
- יש לי סיפור? 1/9/10
- ותודה לקפה (ולאבא שלי, ולעולם) 22/10/09
- מה נשתנה 9/4/09
מה שיש - חףחף
בכלל, שחף היקר התבגר בטרם עת, בעטיין של חוויות שחווה ללא שום התאמה לגילו. עד גיל ההתבגרות הספיק הקטן לעבור התאהבויות, פרידות, שכול, זיונים ואובדן תמימות מוחלט ללא עיבוד רגשי ראוי וללא תחושת הזמן המרפא. הזמן לא חס על חףחף שלי, ורק הרעיף עליו עוד ועוד חוויות לא לו. השיא השלילי אירע לו בגיל עשרים ואחת, אחרי הצבא, שמין הסתם עבר עליו באיזה אפסנאות נידחת, רק לא להיות קרבי ולעבור את חוויית הצבא הקשה של ארצנו הקטנטונת. אז הוא ניסה לטוס למזרח הרחוק, נקשר לנערה מקומית יפיפיה בעל כורחו, היות והיא עזרה לו ביוזמתה המוחלטת לנווט לבדו במדינה המוכה. היא הלכה ערב אחד לפינתה ברחובות, ועברה אונס אלים למדי והילד, אחי הקטן, הבין סופית מה זה להיות אישה ברגעיה התהומיים ביותר. מין הסתם קשה לתאר איך גבר צעיר מרגיש כשחודרים לאיבריו האינטימיים ביותר, איברים שבכלל אין לו. חפי חזר הביתה במבע אטום ונשבע שיותר לא ייצור אף קשר עם יצור אנוש. ואם אני בניתי לי חדר אפס במציאות, הוא בנה לו חומת ענק, והיום הילד בן 27, יושב בדירתו הקטנה ולא יוצא ממנה לעולם. הוא מתנהל בהימנעות גמורה, ובהחלט אפשר להבין אותו, כי אפילו הריחוק שכפה על עצמו לא מנע ממנו לחוש את כאב האובדן של גברת ג'ניפר אניסטון, לשעבר פיט, אליה נקשר מאד במסגרת בילוייו הביתיים בצפייה ב'חברים' בטלוויזיה. אלה היו חבריו היחידים, וגם מהם נאלץ להיפרד לשלום בסופו של דבר.גם אלי הוא מתקשר לעיתים רחוקות, ומעדיף בעיקר לשלוח מיילים, אם כי למיילים עומק משלהם, לפעמים עדיף סתם לדבר. בכתיבה כזו אתה מתכנס בכיוונון של האדם אליו אתה כותב, אז אני לא יודעת מה עדיף. לדעתי עדיף לו, לחףחף, להשתלח בעולם ככה, לחוות מה שיצא לו לחוות ולהמשיך הלאה. מה שיש לו עכשיו זה זומביות. דד מן ווקינג. בעצם, סיטינג.אני חושבת עליו מדי פעם וליבי נקרע. מה הוא עושה שם למען השם. מתי בפעם אחרונה הוא רץ? בעצם, מי אני שאדבר. אפשר לחשוב ששעתיים יציאה ביום נחשב ליותר מדי חיים. כאילו חדר האפס שלי הוא לא בדיוק ההימנעות של חפי. טוב, אבל אחרת אני בסכנת חיים. בעצם, אולי גם הוא. |
תגובות אחרונות
-
coremoran
בתגובה על געגועיי לאוסטרליה
-
coremoran
בתגובה על חוזרת עם חיים אחרים
-
CAT POWER
בתגובה על הקטנה שלי
-
ל.י
בתגובה על יש לי סיפור?
-
coremoran
בתגובה על יש לנו גולם במעגל
תגובות (4)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
היה בלש אחד (דמות ספרותית) שהיה פותר בעיות בלשיות מבלי לצאת את החדר (בגלל שהיה שמן מאד, ולא רצה לעזוב את ה...אורכידאות שלו).
הסתגרות היא מפחידה כל עוד היא מנותקת מהעולם שמסביב.
לא?
מבקרים מקסימים.. הופ, עבר הסופ"ש ולא שמתי לב...
תודות רבות מאוד על החיזוק!
אוי ואבוי לה
אם היא תיקח הפסקה כזו
(אפשרית רק בתנאי שתשאירי פה מספיק חומר)
(ורק
רק בתנאי כזה)
כל הסיפור מאוד מוקצן. בחורה שזוכרת הכל, בחור שמרגיש הכל. זה לקחת את חוגת ה"אנושיות" בדמויות האלו, ולסובב לפול-ברנר. אפשר מאוד להזדהות איתם למרות הנסיבות הזרות.
אגב, הבחור והבחורה מזכירים לי מאוד את "עלייה של הסכין" (אחותו של פול מואד'דיב מחולית) שגם לה היה "ידע מעבר לשנותיה" וזכרון שלא אמור להיות לה.
כתיבה יפה ומסקרנת, תמשיכי ככה.
אגב, אני מקווה שאת לא לוקחת הפסקות לסופ"ש :)