טיול שבת

הנה אני מוצאת את עצמי ,שוב מול המקלדת,

אני חייבת לספר לכם על טיול השבת,

כן,כן,אני מתלהבת,

 וזה מגיע עם השכמה בשש בבוקר וצידנית שמכילה בערך חצי בית.

אז בשמונה וחמישה עלינו אביב ליאור אני והחבר'ה על האוטובוס לקול תרועות שמחה של ליאור:"אוטובוס".

אם לא הייתי מתפדחת זו הייתה גם תרועתי.

יצאנו למרחבים המוריקים של ארצנו,לצפון.

הנה אנחנו באים נהריים.

התמונה הפכה למושלמת כשלעינינו נחשף החרמון בלובנו, לאורך הדרך התחלות: מטעי מנגו, פירות הדר, הירדן.

אירופה במזרח-התיכון.

לנהריים הגענו לאחר כשעתיים, גילנו מתחם של תעלות בטון מרשימות של מפעל החשמל.

מסתבר שבגרוש היה חור, הידיים עבדו וקשה,פעם היו פה פועלים.

הירמוך נגלה לעינינו בזרימתו האדירה,ככה זה בטבע,כמה ימים של גשם,הם טיפקס נפלא לאינסוף שנים שחונות.

נהריים, לצערי, נקשרת גם בשמן של שבע ילדות שאיבדו את חייהן בפיגוע,נגשנו לגן על שמן ראינו את העבודה המסורה שמשקיעה אורנה שמעוני בפינת הקסם הזו,אישית  חבל לי שאלו הנסיבות להקמתו.

לאחר ההצלחה בירמוך, לא יכולנו להתאפק, ובדרך לחפציבה עצרנו להביט בנחל חרוד בקניון הבזלת,אני רק יכולה לפלל שהזרימה בטוש שלי בבית תהיה בלחץ של המפלים האלו,אמן.

 התלהבתי ביותר, מהגשר שחצה את הנחל, סוג של התמודדות עם פחד הגבהים שלי,גשר מסננת שאפשר לראות דרכו את כל המסביב.

אבל אל נא נשכח לאן נשואות פנינו,קאט אגרסיבי לאוטובוס,עוד שנייה ויורדים בקיבוץ חפציבה, אני פוסעת בשבילי הקיבוץ, מעלה ,הכיוון מורדות הגלבוע.

 בדרכנו אנו חולפים בפינת החמד של הקבוצה הדתית, מיפן,המקויה, אוהדת ישראל(יש עוד כאלו?),וגן שניחן בעדינות מרגשת.

אני ממשיכה מטפסת ועולה בשבילון נחמד מעוטר עשבים ורקפות,על גבי ליאור,גם היא מתלהבת, עוד אחת(רקפת),עוד אחת, והופ אנחנו במצפה יוחנן.

נכון שאתם סקרנים?

אז היוחנן הזה הוא בחור נחמד שעזר ביד-חנה בימים שהגבול היה הקו הירוק ונרצח ע"י הפדיונים .

מצפה מרשים,צפינו על העמק, עם כל הכבוד לאמנות, אין כמו המופשט האמיתי,נוף.

לשמחתי,.בירידה נעזרתי  בטובי הבחורים ,ירידות אתם יודעים....

בעודי מגיעה למטרים האחרונים של הירידה ,נפעמתי משפע האוצרות שמצאו ילדינו,יאיר מצא גור צבים, והשאר עסקו באיסוף קוצי דורבנים.אין כמו שלל לעבור את יום ראשון בבי"ס.(שיהיה ברור לא לקחנו ת'צב).

את הירידה חתמנו בעץ תות בבית אלפא,שקישט לנו בנשירת עלים צהובה

כתומה את הקרקע וברכת הדגים . ממש דובדבן.

חזרנו לאוטובוס ופנינו חזרה הביתה.

ולא , לא התייבשנו בפקקים,

ולא,לא התחככנו באלפי הישראלים שצבאו על הצפון,

ככה זה בחיים,הכל עניין של תזמון,

ונכון שיחסית לטיולים האחרונים,הורדנו הילוך,

גם טיול שכזה צריך מפעם לפעם.

 להתראות בטיול הבא....