קראתי ספר צבא האלים אילון לסטר ושי טובלי הוצאת הקיבוץ המאוחד. בבואי לספר לכם קוראי היקרים על הספר הזה, יש זמן קריאתו של ספר זה הוארך מאד גם מהיותו עב כרס, ובמיוחד כי בזמן קריאתו, התחילה כאן מלחמה ואזעקות, צופרים צפרו, פצצות עפו ונפלו והתפוצצו והאוירה היתה קשה כל כך בזמן קריאת ספר העוסק במלחמה, גרם לי להפסיק מדי פעם, לדחות את הקריאה בו והתערבבו המלים הכתובות עם המלים המושמעות בחדשות, תאורי זועה רדפו אלה את אלה וכאלו לא עברו כל כך הרבה שנים מאז המלחמה של הגדוד הקדוש, במלחמה המקומית הספור מסופר על יוון של המאה ה-4 לפה"ס, בעיר תבאי כשיוון היא ערי מדינה, ערי מדינה ורב ערי מדינה אלה נאנקים תחת עול כיבוש ספרטה. בעיר תבאי קמים שני מצביאים, שהם בין היתר גם נאהבים. הם הגו רעיון גאוני ומזויע, אם ילחמו זוגות של נאהבים, הרי שמטבע הדברים מאחר והם יגנו אחד על אהובו, הם ילחמו במלחמה הכי טוב. באמת אינני מוצאת את הבטויים הנכונים, אבל העקר הוא שהמצביאים האלה, אפמינונדוס ואהובו פלופידס מפתחים תיאוריה שכזו, וגם מיישמים אותה, כשהם בוחרים מבני התשחורת התבאים נערים מתאימים, שיש להם נטיה לאהבה ממן אחד כלומר גברים, והגדוד הזה עובר תרגולים רבים, תרגולי צבא, אבל היחודיות היא בכך שהם עוברים תרגולי אהבה, לצד תירגולי הצבא. ואני, שלא מרצוני נחשפת פתאום לעת הזו בחיי, לכל מה שרציתי או לא רציתי לדעת על אהבת גברים. למדתי הרבה יש לומר שהספר נכתב יפה, כך פורק "הגדוד הקדוש" הפך לאגדה,ולנו ספרו את המעשיה. הכל טוב ויפה, אבל למה כל כך ארוך? למה זה נמשך ונמשך ועוד תאור של מעשה אהבה ועוד תאור של קרב ועוד ועוד עד שהיה לי ל... בסדר אנחנו כבר יודעים הכל על הגברים ועל כך שכל כך טוב להם יחד ללא נשים. בסדר אולי אצל חלק מהגברים זה כך, וטוב עשתה ההוצאה לאור שטרחה להוציא לאור ספר שכזה. אולי טוב שהצבור ידע מה זה הגדוד הקדוש, שהצבור יתיחס בכבוד לאהבת גברים וכו'. אני שואלת אם כך, אם ההוצאה כל כך דואגת שהצבור ידע את כל אלה, למה הוצאה מכובדת כמו זו, או הוצאות אחרות לא הסכימו וסרבו בהחלטיות כזו להוציא לאור ספר שלי, המספר על חיי הנשים במקרא? האם חיי הנשים במקרא, הנשים ההן אינן חשובות לפחות כחיי האהבה של גברים לגברים ומהם הרכיבו את הגדוד הקדוש, ביוון? האומנם רק מה שגברים עשו בעת העתיקה חשוב, המלחמות שלהם הזוועות שלהם, וחיי הנשים המבקשות להגן על חיי משפחתן, באמצעים המוגבלים שהיו בידיהן, בתקופת המקרא, איננו חשוב? אני כתבתי ספר, שלשה ספורים המשתרגים ביניהם ומספרים על חיי הנשים במקרא. שלוש נשים שהיו נשים של מלך אחד. דוד. אביגיל, מיכל, בת-שבע, לפי סדר הכתיבה של הספורים. הספורים נכתבו בהשראת הכתוב במקרא, אבל הפירוש הוא שונה מאד. עד כה מי שכתב כמובן את ספרי המקרא, ואחר כך הפרשנות, היו אלה גברים, אשר ראו הכל אינני מצטנעת אני התבוננתי היטב בכתובים של ספרי העמים שסביבנו, ו קראתי את המקרא אחרת, לכן כתבתי את הספורים על חיי הנשים האלה בצורה שונה. וחבל, כי עד כה אני מתרוצצת בין הוצאות הספרים וכבר אני למודת סרובים. בקצור אני סרובניקית מטעם כל ההוצאות. אבל גם ההוצאות, אשר דואגות כל כך שנדע בדיוק, מה ואיך עושים גברים ביניהם אהבה, ומסרבים שנדע איך חיו הנשים בתקופת המקרא, אינן יכולות, ההוצאות, להשתבח בכבוד רב.
ר.מיפו. |