השבוע נזכרתי בספר מלכוד 22 מאת ג'וזף הלר שיצא לאור ב־1961 והופיע כסרט בשנת 1970.
הנה התסריט הדמיוני: נכה במצב סיעודי אינה מסוגלת לרכוש דירה בכוחות כלכליים משל עצמה וזקוקה לפתרון דיור.היא פונה ומבקשת את סיוע משרד השיכון לפתרון, משרד השיכון נעתר בזריזות לבקשה ומעמיד פתרון. ומה קורה במציאות של ישראל 2013? לעיתים נדירות מתפנה דירה נגישה ומתאימה ממאגר הדירות הציבורי של משרד השיכון. צריך הרבה מזל כדי שזה יקרה. משנות השבעים המשרד אינו בונה דירות לדיור ציבורי, והן מתפנות כאשר הדייר הקודם נפטר.
במציאות זו המשרד נאלץ להפנות את הנכה למסלול נ"ר (מסלול מיוחד לנכים בנכות חמורה) ומקצה לה שני מסלולים לבחירה:
האחד, איתור דירה מתאימה, נגישה או ניתנת להנגשה. המשרד מקצה לכך סכום כספי, והנכה צריכה לאתר דירה שכזו ולהציע אותה. נשמע טוב, לא? לא ממש. סכום ההקצאה נמוך ממחירי שוק הדירות וכך משימת החיפוש קשה והאפשריות מצטמצמות לדירות באזורים שבהם הביטחון האישי נמוך. לא כיף להתמודד עם אלימות ופשיעה כשאתה בכיסא גלגלים ובסביבה יש נרקומנים, שיכורים וכייסים. אם לא די בכך, עיקר הדירות האפשריות הם במבנים בני 50 שנה ויותר שחלקם דורש התמודדות עם תחזוקה גבוהה וכן התמודדות עם צרות אחרות, כמו למשל, היעדר ממ"ד.
גם המסלול השני נשמע טוב בתחילה, אבל אחרי שמבינים את המלכוד, ההתלהבות יורדת. משרד השיכון נותן לנכה מענק נדיב כשלצידו הלוואה להשלמת הרכישה. אלא שכדי לממש את ההלוואה עליה להוכיח לבנק הכנסה מעבודה כערובה למימושה, הכנסה קבועה ונאה שערכה לפחות פי שלוש ויותר מגובה ההלוואה, אך היא לא תבוא מקצבאות, שכן הבנקים לא מכירים בקצבאות לצורך הלוואה. למה? ככה.
מדיניות התעסוקה לנכים קובעת שיש לקבוע את הגנת השכר של הנכה בהתאם לתפוקתו ולהעמידה לרוב בשיעור חלקי משכר המינימום. למה? תשאלו את הכנסת. התוצאה היא ששכרה של אותה נכה סיעודית נקבע מתחת לשכר המינימום, כמו נכים רבים אחרים במצבה שאלו הם תנאי העסקתם.
שוק התעסוקה מוצף בשנים האחרונות בקבלני השמה (תעסוקה נתמכת) המבקשים "לסייע לנכים להשתלב בעבודה". יישום הנכים נעשה בעבודות שבצידן שכר נמוך מאוד לרוב מתחת לשכר המינימום. מציאת עבודה שבה השכר ערכו שווה או גבוה משכר המינימום הפכה למשימה קשה, קשה אף ממציאת דירה מתאימה באחד המסלולים המוצעים לנכה.
בחוסר ברירה, כמו כל שאר הנכים הקשים, גם הנכה שלנו לקחה את הצעת העבודה בשכר הנמוך ומשקיעה בה ימים כלילות ומשתכרת בסביבות ה - 2000 ש"ח. שכרה נמוך משכר המינימום, וברמת שכר כזו היא יכולה רק לחלום שהבנק יאשר לה את ההלוואה (משכנתא)הנחוצה.
המצב מאלץ אותה להתמודד בשוק השכרת הדירות . גם הסיוע ה"מוגדל" שקיבלה ממשרד השיכון, מספיק בקושי לכסות את מימון השכרתה של דירה נגישה. סיוע "המוגדל" של 1500 ש"ח מספיק בקושי לכסות את מימון השכרת חדר השירותים וחדר הרחצה. את יתרת הכסף שנחוץ לתשלום שכר הדירה היא נדרשת להשלים משכר עבודתה הזעום, וכשזה אינו מספיק היא נאלצת להשתמש בכספי הקצבאות היעודיות.
את עלות הטיפול הסיעודי היא נדרשת להשלים מכספה. שכר המטפלים שהוצמד לשכר המינימום עלה בשנה האחרונה בעוד שסכום הקצבה הייעודית נשחק. כמה נשחק? כדי להשלים את השכר הטיפולי היא נדרשת לשליש ויותר מזה מקצבת הקיום (נכות) העומדת גם כך על 2400 ש"ח ומשמשת להוצאות הקיום שלה ושל המטפלת.
הבנקים לאחרונה שלחו לה התראות, לאחר שמיצתה את כל אפשרות להלוואות שעמדו לרשותה ומסגרת האשראי שלה הגיע לתקרה.
בקרוב תאלץ לאתר דירה חדשה להשכרה. החוזה מסתיים והמשכיר כבר דיבר איתה על העלאת שכר הדירה. במצבה הכספי כנראה שתאלץ להעביר את הקייץ הקרוב במאהל ארלוזרוב. אפילו לפלוש לאחד הדירות במבנים הנטושים היא לא יכולה.
מלכוד 22, אמרתי, והתכוונתי לכל מילה.
| 