0

1 תגובות   יום שבת, 19/1/13, 12:17

לפני שבועיים הוא עזב את הדירה.. הייתי רוצה להגיד 'סוף סוף', אבל זה יהיה סתם שקר..

 

אחרי תקופה של כחודשיים של חיפוש דירות, הוא מצא לו אחת שהוא באמת אוהב.. אז הוא עזב..

 

כל הזמן הזה היה לי זמן לנסות לעכל את זה, להבין את זה, להתמודד.. אבל האמת היא ששום דבר יכול להכין אותך 'להפתעה' הזו שיום אחד בהיר אחרי חודשיים של חיפוש דירות, און ואוף, 'היי.. מצאתי דירה.. אני עוזב תוך שבוע..'

 

אז כן, זה קרה בטלפון, רגע אחרי שהוא חתם חוזה.. 'מצאתי'.. התגובה הראשונית שלי הייתה 'אממ.. וואו.. באמת? כל הכבוד..!' אבל האמת היא שהייתי מופתעת מדי כדי להכיל את כל הרגשות.. ורגע אחרי זה, פאניקה..

 

פתאום נכנסתי ללחץ..! "רגע, הוא עוזב? ומה עם הדירה? מה הוא לוקח? מה הוא משאיר..? רגע.. בעצם הכל שלו! וואו.. טוב, אני צריכה לקנות.. אממ.. ארון? מקרר? מכונת כביסה..? אולי גם ספה..? אבל ספה זה הרהיט היחיד שהוא שלי.. לא, אבל זה ישן ומרופט כל כך.. מה? כמה זמן יש לי להתארגן על הדברים האלה..? טוב מאיה, תרגעי, תנשמי.. יהיה בסדר, תחזרי לעבוד..,"

 

בדרך הביתה חשבתי על איך אנחנו הולכים לשבת יחד, כמו שני אנשים בוגרים ומדברים על זה.. על החלוקה של הדברים.. על איך אולי אני עוזרת לו לארוז את הדברים.. אמרתי לעצמי שזה טוב, אם אני אעזור לו לארוז.. שאני לא אתכחש לזה..

 

בבית מצאתי את עצמי מאוד מאופקת.. הרי זה לא שלא ידעתי שהוא יעזוב.. פשוט לא ידעתי מתי.. אולי אפילו קיוויתי שהוא יתחרט.. שלא יעזוב.. אבל זהו, הוא כבר חתם על החוזה.. הוא עוזב!

 

בכמה ימים שאחרי הייתי עסוקה בלעסוק שקר שוק על מקרר ומכונת כביסה.. בסוף מצאתי דיל טוב.. סגרתי, קבעתי איתם הובלה.. הרגשתי טוב עם עצמי..

 

הוא עזב שבוע לפני שקיבלתי את המוצרים.. שבוע הייתי עם בית ריק כמעט.. באותו היום שהוע עזב מצאתי סלון ביד2, הבאתי את זה כבר באותו היום בערב.. רגע לפני שהוא מוציא את כל הדברים שלו.. היה קשה, מוזר.. הייתי שם והסתכלתי על המובילים לוקחים את הדברים שלו.. אותו..

 

אבל בכל זאת קבענו לאכול ארוחת ערב מאוחר יותר.. והיה בזמ משהו מאוד נחמד ומנחם.. היה הרבה שקט אבל גם הרבה עצב וגעגוע.. לדעת שאחרי זה כל אחד הולך לדירה שלו.. לבד.. דיברנו על כמה נתגעגע אחד לשני, כמה שאנחנו החברים הכי טובים בעולם, למרות הכל..

 

בשבוע הראשון עוד המשכנו קצת לדבר בטלפון.. געגוע? הרגל? זה ביחד.. מה זה משנה? קשה להרפות.. אבל בשבוע השני.. הוא החליט, ובצדק, שזהו, זה לא מתאים וזה לא תורם.. 

 

מצדי היה הרבה כעס ועלבון למרות שידעתי שהוא צודק.. אבל אני אוהבת אותו כל כך ומתגעגעת.. השיחות הקטנות האלה של איך היה היום.. מה העניינים.. מה קורה.. זה עשה לי טוב, למרות שידעתי שזה נגמר והוא לא יחזור..

 

אז עכשיו אני לבד.. הספקתי כבר לאגן את הדירה.. יש לי סלון ונגן דיוידי חדש.. מקרר ומכונת כביסה.. גם מיטה.. הדירה שלי נקייה מסודרת ומאורגנת.. כן, הדירה שלי.. זו כבר לא הדירה שלנו..

 

אבל עדיין ריק לי כל כך.. אני בלעדיו.. אני מתגעגעת אליו נורא..

דרג את התוכן: