ניצחת, ניצחנו?! איך הייתי אמורה להגיב על הדיסוננס הזה בין "אני מאוד אוהבת אותך" לבין "שיערתי שכך", או בין "אני אשתדל לחזור מחופשת לידה כמה שיותר מוקדם בשבילך ועוד שניים" לבין "כרגע אני לא אוכל לקבל אותך אלא עוד כחודשיים" ואיך לתרגם את הנקודה שאינך מוכנה לדבר איתי בלי שאני אדע אפילו למה? באמת שלא הצלחתי להבין מה הכישלון?, אני תוהה האם הכישלון הוא שהצליח להתהוות קשר שהשתדלתי לשמור עליו מפני כל הזניה אפשרית, מחוסר הרצון שלי לפתח קשר עם אחרות כי סמכתי ברוב טיפשותי על הקשר שלי איתך? הדבר הכי מהותי שהשתדלתי לחקור הוא התבונה "לפני בערך חודש חשבתי שיש לך את התבונה לבדוק ולהרגיש את המיכל לפני שאת מביאה אותך לתוכו." ונכון לא הייתה לי את התבונה כל מה שהיה ועודנו זה יכולת להבחין בין תווי פנים שאני אוהבת לבין אלו שפחות בלי היכולת לחשוב על המטרות שלי בתוך הרצון (מלבד בקשר שלי איתך) להיות בקשר עם אנשים מסוימים מאילו "שנמשכתי" אליהם פחדתי, הערצתי אותם ונדחיתי לא בכדי ומאלה שלא "נמשכתי" אליהם פחדתי והשתדלתי להתרחק אבל הייתי קורבן שלהם "כלי שרת" לגחמותיהם מרוב הבדידות. הקשר שלי איתך שהיה מהותי לקיום שלי, הוא היחידי שדרכו יכולתי להפריד בין החלומות למציאות אבל לרקום את המציאות כדי שתוכל להתאים לחלום ולהשלים עם ה"אין" אבל להיות עם אומץ ליצור "יש" מעולם לא שיערתי שאוכל ליצור קשר שיהיה לי כ"כ משמעותי אבל זה קרה הנוכחות שלך, הקול שלך, התבונה שלך, הם אלו שגרמו לי להיות מודעת לנוכחות שלי, דרכך הצלחתי להבחין בין טוב, לרע, ראוי ללא, עיקר לטפל ולהפרדה ביני לבין דברים אחרים אלא אם כן יש ביכולתי לשנות שם באמת |