כל יום חוזר על עצמו .

כל זריחה עם אותה שעה ,כל שמתחילה ואותה שיגרה 05:00...06:00..07:00...

שינה על שני מושבים , וסביב השעון נערמו להם עוד דפים .

כל כך הרבה דפים דפים קלים שהפכו להיות הדפים ששקלו הכי הרבה בלבי .

אותם דפים שחררו אותי לעוד סיבוב של 05:00...06:00 ....

אותה זגוגית מנופצת ליד הדגל מאותה זגוגית היו אותם שמות .

מאחורי אותה זגוגית השתקפו לך תמיד מכונות לבושות ירוק הולכות סחור סחור .

תמיד אותם קולות אותם רעשים.

כל יום,כל זמן,כל שבריר שנייה .

אותם שיחים מאובקים ואותה ריצה מהירה אותה ,אותו אבק שנדבק לך בזיעה בדרך לאותה ברזייה ,

שתמיד ראית בסוף כי רק לשם כולם רצו להגיע .

ואני רציתי יותר מכל ושם מבנה בטון שמוכתם בדם כבר נשכח מחכה בחוסר שקט ...

כולנו הפסדנו שם שח מט בזויי ..

הירח לא הספיק להתמלאות וחזרתם לשגרה.

אני נשארתי משועשע למוות .