כותרות TheMarker >
    ';

    יוֹמַנּוּת - "לאן הדרך הולכת"

    יומנות - כשמו כן הוא. יומן אמנות. שמו של היומן מתאר את הדרך אשר מוליכה אותי ימין ושמאל לפנים ואחור. דרך האמנות שלי, היא הדרך אשר בה אני שואלת. תהליך היצירה הוא שאלה, תמיד שאלה, והתוצר הוא התשובה הזמנית עד ליצירה הבאה.
    ברשומותיי כאן אספר על יצירתי, על חקירתי, על האמנות שבאמנות וגם על מה שביניהם.

    0

    לצלילים יש קו וצבע - הייתי, ראיתי

    41 תגובות   יום שלישי, 22/1/13, 11:56

    לצלילים יש קו וצבע - הייתי, ראיתי

     

     

    מומלץ לראות הסרטון לפני קריאת הרשומה

     

    ''

     

     

    בחמשת החודשים האחרונים אני נוטלת חלק, לסירוגין, בפרויקט ייחודי מעניין ומרגש. לראשונה סיפרתי על כך ברשימתי 'ראיתי את הקולות'. מי שבאמת סקרן ולא מתעצל מוזמן להיכנס לקישור זה ומשם יוכל ללמוד על הפרויקט. לאחרים, אספר עליו כאן בקצרה, בבחינת קיצור דרך והשלמת פערים.


    הפרויקט, ראשון מסוגו בארץ, מוגדר כ 'פרוייקט רדיוויזיוני'. לראשונה שיתוף פעולה בין 'קול המוסיקה' ובין הטלוויזיה 'הערוץ הראשון'. כאשר אלה אמונים על הנשמע ואלה אמונים על הנראה. שיתוף זה הוליד וייצר שיתופים נוספים. שיתוף בין יוצרים. בעוד אלה מופיעים בנגינה ובשירה, יושבים מולם ציירים ומציירים.


    כך יצא שהוזמנתי לכ- 5 מופעים שונים. צפיתי במופע המוסיקלי תוך שאני מציירת, רושמת. בכל פעם היה זה מופע אחר, כאשר קשת המופעים מגוונת ורחבה.


    ואני שואלת כפי שכבר שאלתי למן הפעם הראשונה, וכפי שכבר כתבתי על כך.


    מה יש לי לצייר זמר שעומד מול המיקרופון ומפליא בקולו?


    מה יש לי לצייר פסנתרן שמלהט באצבעותיו, או כנר שנבלע בין הקשת והמיתרים?


    לשם מה? הרי עיקר עניינם הוא בהפקת הקול, הצליל, ואפילו התנועה. ואת כל אלה הרי לא ניתן לבטא, לכאורה, בציור. הציור מקפיא את הרגע, משתיק את הקול.


    אז מה יש לי לצייר נגן זה או אחר? כאשר אותי הושיבו בפינה אחת, אסרו עלי לזוז ממקומי, הגבילו אותי לדף נייר, בלוק רישום של A4 , כיוונו עלי מראש את התאורה ואמרו לי משם, מה שאת רואה, זה מה שאת מציירת. ולא, אף אחד לא שימש לי כמודל, הזמרים, נגנים, זזו, נעו, והיו עסוקים בשלהם, ואני הייתי צריכה לצייר. צריכה, כי הסכמתי, כי התחייבתי. למה? עוד נברר זאת.


    ואני שואלת עוד (את עצמי כמובן), מה צריך לצייר את מה שאפשר לצלם ולהסריט? איזה ערך מוסף יהיה כאן לציור? מה הוא יכול לתרום מהמקום שלו, דרך המדיום שלו, דרך אופני הביטוי שמייחדים אותו? 

     

    לפחות ידעתי, שטוב שאני שואלת. כי כשאני שואלת, אז חייבת לבוא גם תשובה. הרי יותר גרוע היה אם זה היה מתקבל אצלי כמובן מאליו, ולא היו כלל שאלות. הרוח היוצרת מטבעה מחפשת שאלות על מנת להתגייס למתן פתרונות יצירתיים.


    כך מצאתי עצמי, מצד אחד נלהבת לרעיון, נרתמת לפרויקט, משתפת פעולה, מתייצבת אחת לחודש בימי רביעי באולפני השידור בחיפה. ועומדת בכל ההכנות הנדרשות. אגב, מצחיק היה איך עובדת הרוטינה בטלוויזיה. הרי ידוע שכאשר אתה אמור להצטלם בעבור הטלוויזיה מאפרים אותך. כך נהוג. כך היו מבקשים ממני להקדים שעה לפני השידור, ומאפרת מיומנת איפרה אותי, יפה למראה, נחמד. מהר מאד התברר לי שצלמי הטלוויזיה כלל לא מצלמים את פני. ולו צילמו ממילא פני היו שקועות מטה בציור. אבל צלמי הטלוויזיה צלמו את כפות ידיי, את אצבעותיי, את היד הרצה והמתרוצצת. והאיפור התנוסס לו על פני כשאין לו דורש כלל וכלל. ידי, הם אלה שהיו "הפנים המצולמות" שלי, וכשידי רצו והתרוצצו על פני מצע הציור לפי הקצב והמוסיקה שברקע נראה היה שאפילו המצלמה מרקדת יחד אתם.


    לי היה ברור, מהר מאד, שאני נמצאת שם באולפן, לפחות מבחינתי, על תקן של רושמת ומתרשמת. צילמתי, הקשבתי, רשמתי והתרשמתי. מבחינתי האירועים שרשמתי וצילמתי באולפן היו בבחינת סקיצה, ובבחינת חוויה שאותה התכוונתי לעבד אחר כך על שולחן העבודה שלי בסטודיו. כך עשיתי כפי שתיארתי ברשימתי שם 'ראיתי את הקולות'.

     

    והנה לכם ההבדל המובהק בין כל העושים במלאכה שם ( זמרים, נגנים, צלמים ) ובין הציירים. לפחות על פי תפיסתי. בעבורם היה זה זמן אמת ומה שקרה בזמן אמת היא הנותנת. הזמרים שרו, ובעת שהם הופיעו או ניגנו, היה צריך להאזין, להרגיש לחוות. ברגע שהמופע הסתיים, הוא הסתיים. היצירה שלהם באה לידי ביטוי בזמן אמת. כך המראיין, כך הצלם שהקפיא את הרגע. רק לא אני. בעבורי, בזמן שהם הופיעו, אני עבדתי. אני אספתי נתונים ( רשמתי, צילמתי, חוויתי, הרגשתי). בעבורי, העבודה שם הייתה סדנת עבודה, שדה לאיסוף נתונים. ידעתי היטב, שרק אחר כך, בסטודיו שלי אשב מול הנתונים שנאספו ומהם אצור את היצירה שלי. כך היה, על זה אני מספרת כאן, ואת זה אציג כאן ובתערוכות השונות ( שחלקן כבר היו וחלקן עוד תהיינה).


    הפעם החמישית שעליה אני רוצה לספר עתה, עלתה מדרגה מבחינת שיתופי הפעולה. הפרויקט החל לעשות כנפיים. הצטברו תוצרים מטעם הציירים השונים שנטלו חלק בפרויקט. כל אחד במופע שאליו הוא הוזמן, והיה ברור שיש חומר לתערוכה.  אכן, הצגנו תערוכה בבניין רשות השידור, בטקס שבו השיקו את הפרויקט הרדיוויזיוני. תערוכה שגם נתבקשתי והוזמנתי לאצור אותה,


    הסרטון הנוכחי מציג את תהליך עיצוב התערוכה בבניין רשות השידור

    ''


    והפרוייקט שהחל את חייו במרתף צנוע בחיפה, החל לקבל כנפיים כי "עוף השמים מוליך את הקול" ואני אומרת גם "את הכל". התערוכה הפכה להיות מבוקשת.


    עתה הוזמנו להציג את התערוכה במכללת 'תלתן' - למקצועות העיצוב, בחיפה. ולא סתם הצגת תערוכה. פתיחת התערוכה לוותה במופע רדיווייזוני במתחם המכללה. כלומר שידור ישיר של התכנית 'ממעמקים' – תכנית המשלבת רדיו וטלוויזיה, משבצת הזמן הקבועה והרגילה שלה התקיימה אלא שהפעם לא מתוך מרתף שידורי הרדיו בחיפה, אלא במכללת תלתן, בשיתוף פעולה מלא בין גופים ובין יוצרים.


    את התערוכה אצרנו יחד אריה יאס - מנהל קול המוסיקה, משה פרלמן - המפיק הצייר והפסל שגם היה בין הוגי הרעיון, ואני.  בכל שלב של האוצרות התמודדנו עם הסביבה הנתונה. לפיכך מבנה התלייה בבניין רשות השידור, לא דומה לתערוכה במכללת תלתן.


    להלן קטעים של התערוכה כפי שהוצגה במכללת תלתן - אחד הקירות

     

    ''

     

     

    ''

     

    סוג העבודות שלי, שהיו שונות במקצת מכלל העבודות זכו לקבל קיר אחד ומיוחד.

    להלן כמה צילומים מתוך הקיר שלי בתערוכה זו.

     


     

    ''


     

    ''

     

     

    הזמר השאנסיונר צבי פיטרקובסקי והמלווים שלו שנקראים 'נערי הליווי' הוזמנו להופיע.

     

    הטלויזייה הכינה את השידור לצילום, הסטודנטים והציירים הוזמנו כולם יחד לצפות להקשיב ולרשום. במשך שעה למדנו את השטח, סיירנו, רשמנו ציירנו, והתכוננו לאירוע האמיתי שאמור היה להתחיל בשעה 17.00.


    זה היה השלב שבו אני חוקרת את השטח. מסתובבת בין הנגנים, מצלמת מלפנים ומאחור, תוך שהם מתאמנים ומנגנים. אני לומדת את הכלים מכל צדדיהם, עוקבת אחרי תנועותיהם של הזמרים או נגנים, מחפשת זוויות צילם מעניינות ומצלמת.

     

    ''


    לאחר מכן מתחילה הספירה לאחור. הטלווייזיה מצלמת, הזמר והנגנים מופיעים, הסטודנטים והציירים יושבים על הרצפה, על המדרגות, בגלריה מלמעלה. כל אחד יודע את תפקידו, משוקע בו והכול פעל יחד בתזמון מעורר התפעלות. כל צייר נטוע במקומו ומשם היה עליו להתבונן, לצייר או לרשום. המופע התנהל בשידור רדיו חי של קול המוסיקה.

     

    ''

     

    מנהל קול המוסיקה אריה יאס ניצח על האירוע בדברי קישור מרתקים. כמו שאמרתי שיתוף פעולה קטן וצנוע, אך עמוק במהותו – עלה מדרגה. מעומק המרתף בחיפה הוא עלה לתודעה והתרחב מבית ומחוצה לו.


    באותו בוקר הוזמנתי שוב, לאצור את התערוכה, במכללת תלתן. הפעם שיניתי את הקונספט ועיצבתי אותה שונה ממה שעוצבה בבניין רשות השידור. בין השאר הדבר תלוי גם בנתונים הסביבתיים. בעוד אני תולה ומעצבת את התערוכה וביניהם גם עבודות משלי, אני מקבלת החלטה שהפעם יש מספיק ציירים, וכאשר, לעת ערב, השידור יתחיל אצפה בו מהצד, הפעם לא אצייר, כך הבטחתי לעצמי, אסתפק בצילומים, כך אמרתי לי ביני לביני.


    אך לא כן. ולא כך היה.

     

    ברגע אחד מסוים, שלפתי ערמה של טושים, ובלוק ציור. חומרים מינימליים שהיו עמי. ושוב שאלתי את עצמי, לא לפני שצילמתי פינות מיוחדות. מה יש לי לצייר? איזו חשיבות יש לזה שאני אצייר אדם שעומד ושר? מה אני יכולה לתרום בציור שלי? במיוחד לאור העובדה שאחרי כחמש עד  6 דקות ממילא אצטרך להחליף דף. ואיך אצייר את הזמר המנגן שמשנה את תנועות הראש שלו משנייה לשנייה? והמקום שממנו צפיתי היה הגלריה למעלה בקצה. מה אני רואה משם בכלל? כמה כלים במבט על, גב של קלידנית, ראש ויד של הזמר הגיטריסט. אז מה אני אצייר?


    וכאמור, כשיש שאלה, אז גם לפחות היא נושאת עמה כבר חצי תשובה. המיקום שבו הייתי, המראה שנחשף לעיני, הבהיר לי באופן די מיידי שאני הולכת לצייר בעיקר את מה שאני שומעת. אני הולכת לצייר את המנגינה, את הקצב. אני רוצה להרגיש, לחוות, לשמוע, לתת למוסיקה לחלחל לתוכי, לעבור דרך אצבעותיי ולנגן את הציור, או לצייר את המנוגן.


    באמצעים המינימליים שהיו לי, החלטתי, לתת ביטוי למה שהתרחש שם, בהתאם להרגשתי.

     

    לא הולכת לתעד את פני הזמרים/נגנים (כאמור, את זה הרי אפשר לצלם), אני רוצה להביא אתי משהו אחר מההתבוננות שלי בקולות.

    כן אני התבוננתי בקולות, חשבתי אותם ונתתי להם לעבור דרך אזניי גופי, ואצבעותיי.


    הכנתי לי רישום מהיר שקלט את הסביבה – נגן, זמר, כלי, ואחר כך התייחסתי אליו כאל דף הרקע, הבסיס, המצע. לאחר מכן שלפתי את הטושים הצבעוניים שהיו ברשותי, ואתם רצתי ואצתי על פני הדף. חשתי את הקצב והמקצב, חשתי את הצלילים הגבוהים, הנמוכים, חשתי את משך הצליל, חשתי את עומק הקול, ראיתי גם התנועות, שמעתי את המיתר, את החליל, את האקורדיאון, את הקלידים ואת התופים. הם שוחחו ביניהם, הזמר סיפר את הסיפור שלו, והאצבעות שלי כאשר הן מקיפות טושים צבעוניים, ריקדו על הנייר, קפצו על פי מקצב ויצרו סוג של סיסמוגרף. סיסמוגרף של נפש הכלי, של דמות המנגינה.


    כך הפקתי סדרה של כ – 14 רישומי קו, שבהם קיוויתי שגם אחרים יוכלו 'לראות את הקולות'.

     

    סוג של מעמד מיוחד. וכל זאת למה?

     

    כאשר אני משתמשת בביטוי 'רואים את הקולות', לעולם אני נזכרת במקור שבו הוא הופיע לראשונה. היה זה במעמד הר סיני. פרשנים שמסבירים שהתופעה הזאת שבה חוש אחד נמזג בחוש אחר (במקרה זה ראייה ושמיעה) זו תופעה שנקראת 'סינסתזיה', ויש לה אפילו נימוקים והצדקות פיזיולוגיים. רוצה לומר, שישנם מצבים ומעמדים שבהם ההתרגשות היא כה גדולה והיא גורמת למצב שבו חושים נמזגים אלה באלה ללא הבחנה.


    מבחינתי, כאשר אני משתמשת בביטוי הזה, 'רואים את הקולות' אני רוצה לרמז על הייחוד של המעמד שבו אני נמצאת. ואכן, להימצא במופע מוסיקלי משובח -  להתבונן במנגנים, ויותר מאשר להתבונן, לשמוע להקשיב, להפנים את הקצב, את הצלילים, את הקולות ולתת ליד שלי לרוץ, לרקוד, ולהתנהל על דף הציור, כאילו ידי רוקדות לצלילי המוסיקה – זה היה מעמד מיוחד. זה רגע שאתה אינך יודע שהוא עומד להתרחש, את מבין אותו רק כאשר הוא הסתיים. משום שבזמן אמת, אתה חלק בלתי נפרד מאותו מעמד, חושיך שלך מתלכדים עם כל החושים שקיימים באותו מתחם. אכן, משהו קרה שם. כאשר אני וידי היו רק כלי להעברת המסרים שעברו דרך אזני לתוך גופי, עיבדו אותם ויצאו בצורת קווים, צורות וסימנים.


    זה מה שקרה כאשר בעצם ראיתי את הקולות. שמעתי אותם ממקום אחד, הם עברו סינון דרך גופי ונפשי ויצאו שוב על הנייר – כך הפכו הקולות להיות נראים, כך הפך צליל לקו, קול לצורה, וביחד יצרו אצלי על הנייר מרקם מזמר כאשר בעת שהוא נראה הוא גם נשמע.

     

    ''
      

     

    ''

     

     

    ''
      

     

    ''


    כשהתבוננתי בסדרת העבודות שהופקו במעמד זה, ראיתי את המקצב הקבוע, את הרצף, את התנועתיות של הצלילים. והבנתי שגופי ציית לנשמע והפך אותו לנראה.

    בהקשר זה גם נכתב שירי -  הצליל שנמלא אל דפיו

     

    לאחר מכן, אני הולכת עם החומרים האלה אל דלת אמותי, כלומר הסטודיו שלי ושם אני יודעת , שעכשיו מתחילה העבודה שלי. מה עכשיו אני עושה עם יומן הרישומים שהבאתי אתי מאותו מעמד? איך אלה הופכים להיות חומר בידי היוצר? והתשובה כבר נובטת אצלי ואני מרגישה איך הגרעין הופך להיות שתיל שעוד יצמח.

     

    החומרים שמונחים לפני הם הצילומים שלי והרישומים / ציורי שלי. ואני יודעת. עלי לאחד ביניהם. עלי להמשיך את תופעת השיתוף שבה נטלתי חלק ולתת ביטוי חזותי. הרי מה היה שם? היה שיתוף. שיתוף בין מוסדות, בין יוצרים והכל בזמן אמת. את רגע האמת הזה אני רוצה ליצור מחדש, אחרת, ולהקפיאו. כך החלטתי ליצור סוג של אינטגרציה חזותית בין הצילום שמשקף את המציאות שהתקיימה שם - כלומר זמן מנגן ושר, ובין החוויה שלי שהונצחה בשירבוט. כך חיברתי בין התוצרים בטכניקה ששמורה עמי, שאותה המצאתי לעצמי על מנת לבטא את מה שרציתי. וכך שוב יצרתי מראה תמציתי ומרוכז שגם עליו אפשר לומר שגם בו 'רואים את הקולות' - כי מי שיתאמץ להתבונן יוכל לשמוע מה היה שם.

     

    ואלה הן חלק מהתוצאות שעלו בחדר העבודה שלי. בשעה שהאירוע נרשם כבר כ 'היה', 'אחרי' - אצלי הוא רק ועדיין בהתהוותו.

     

    ''
     

     

    ''
     

     

    ''
     

     

    ''


    הופיעה רשימה במגזין לוטן שמתארת את הפרויקט – אמנות הרדיוויזיה ממעמקים


    ניתן לצפות באלבומי תמונות -לצליל יש קו וצבע

     

    כל הזכויות שמורות לנורית צדרבוים

    דרג את התוכן:

      תגובות (41)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/2/13 01:28:

      צטט: שיר_שטוטית 2013-02-10 01:13:29

      *
      תודה שטוטית יקרה

        10/2/13 01:13:
      *
        10/2/13 01:13:
      *
        10/2/13 01:13:
      *
        10/2/13 01:13:
      *
        3/2/13 02:19:

      צטט: ד'ר רותי לאופר 2013-02-02 07:10:24

      מעניין מאד , נורית. משום מה לי זה נשמע הכי טיבעי בעולם לרצות לצייר את מה ששומעים ועדיף גם לשורר אותו. (טוב, אולי טרם חזרתי להכרה מלאה..)

      אני מסכימה אתך מלכתחילה וגם בדיעבד. הרי בכל מקרה כשאנו נמצאים בעיצומו של מסע שהמולכת בו היא המוזה, ההכרה היא אחרת. אולי בשפת יום יום ובני האדם, היא לא נחשבת להכרה, אבל יש שיאמרו שזאת היא ההכרה השלמה. כי לגלות את הלא ידוע, זו הרי ההכרה. ותודה שבאת עם או בלי הכרה, ותודה שהשארת עקבות.....:)

        3/2/13 02:17:

      צטט: rachely111 2013-01-27 19:34:04

      איזה יופי נורית, כל כך התרשמתי ונכנסתי לזה שהרי נלך גם לחרשים שחשים בצלילים בויברציות בגוף או ברגליים שעומדות על הרצפה, ויוצרים אותם על דף. ואלה השומעים יותרה מכך. אהבתי את הרעיון כל אחד בדרכו חש את התנודות בגוף ובאוזן. כל הכבוד אשריך.

      תודה רחלי. תודה שהיית כאן ותודה על דברייך. אגב דברייך אלה מזכירים לי את הסרט 'סינמה פראדיסו', שם אמר מקרין הסרטים שהתעוור, שעכשיו משהו עוור הוא יכול לראות הכל הרבה יותר טוב.....

        3/2/13 02:15:

      צטט: שולה63 2013-01-25 13:13:42

      חוויה נהדרת. למוסיקה יש צבע משלה ואת נתת לה גם קו ותנועה.

      תודה שולה. ונכון. דייקת. באמת הרגשתי שהיד שלי רוקדת לה מעצמה לצלילי המוסיקה. כך למדתי שגם ידיים יכולות לרקוד.

        2/2/13 07:10:
      מעניין מאד , נורית. משום מה לי זה נשמע הכי טיבעי בעולם לרצות לצייר את מה ששומעים ועדיף גם לשורר אותו. (טוב, אולי טרם חזרתי להכרה מלאה..)
        27/1/13 19:34:
      איזה יופי נורית, כל כך התרשמתי ונכנסתי לזה שהרי נלך גם לחרשים שחשים בצלילים בויברציות בגוף או ברגליים שעומדות על הרצפה, ויוצרים אותם על דף. ואלה השומעים יותרה מכך. אהבתי את הרעיון כל אחד בדרכו חש את התנודות בגוף ובאוזן. כל הכבוד אשריך.
        25/1/13 13:13:
      חוויה נהדרת. למוסיקה יש צבע משלה ואת נתת לה גם קו ותנועה.
        24/1/13 03:46:

      צטט: ג.ע. 2 2013-01-24 00:40:45

      חזרתי שוב לאחר שקראתי את שירך, אותו אני מעתיקה לכאן כדי להתייחס אליו:

       

      הצליל שנמלא אל דפיו – נורית צדרבוים

      עִטְּרָה גִּיטָרָה אֶת אֵדֵי מֹחִי הַקַשׁוּבִים וְשָׁרָה,

      עֲבָדִים הָיו מֵיתָרֶיהָ לְעֶדְנַת הַיָּד הַמְּנַעְנַעַת.

      קִּפְּצוּ קְלִידִים בְּשָׁחֹר לָבָן בֵּין אֲגוּדָל לְאַמָּה,

      הִצְלִיל חֲלִיל שָׁבַר דְמָמָה רַעַשׁ מִכְחוֹלִים הָמָה.

      נָעוּ צְבָעִים בְּשַׂעֲרַת מִּכְחוֹל עוֹבֵר אֶל דַּף וְשָׁב,

      קָשׁוּב הַדַּף סָפַג זִיּוּף בְּקַו, נָח וַחֲתָךְ זָהָב.

      נָתַתִּי עֵינַי בַּחֲטָף בַּשָּׁר, מְזַמֶר שָׁאנְסְיוֹנֵר בִּשְׂפַת עֵבֶר

      מִלִּים מְעֻבָּרוֹת בִּצְלִילִים עוֹלִים בְּסֻלָּם מַדְרֵגוֹת שְׁפִּינוֹזָה

      חֵיפָה מִּתְעוֹרֶרֶת עוֹשָׂה לִי אֶת זֶה וַאֲנִי הוֹזָה ומְצַיֶּרֶת.

      מְנַגֶּנֶת הַמּוּסִיקָה אֶת עָצְמָה לָדַעַת, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת עוֹד

      גְּבוּלוֹת. מְדַלֵּג עִפָּרוֹן רַךְ בֵּין קַו מִתְאָר לְקַו מִקְצָב נִמְרַח

      וּמְהַלֵּךְ כַּטּוֹב בְּעֵנָיו הַשּׁוֹמְעוֹת תָּו כֶּתֶם וְקַו

      אוֹמְרִים זֶה לזֶה - קָדוֹשׁ הַצְּלִיל שֶׁנִמְלָא אֶל דַּפָּיו-

      אָז קָשַׁרְתִּי כֶּתֶר בִּקְדֻשָּׁה לַחֹפֶשׁ שֶׁנוֹגֵן אֶת צְבָעָיו.

      השיר יפה וממחיש היטב את מה שראו עינייך ושמעו אזנייך. אהבתי גם את הכתיבה וגם את התוכן עצמו. אם מותר לי להציע שני תיקונים קטנים אז בשורה:
      "הִצְלִיל חֲלִיל שָׁבַר דְמָמָה רַעַשׁ מִכְחוֹלִים הָמָה." הייתי מציגה עם פסיקים (כמו שקוראים): 
      הִצְלִיל חֲלִיל, שָׁבַר דְמָמָה, רַעַשׁ מִכְחוֹלִים הָמָה.ואת המילה גבולות הייתי מעלה לשורה המתחילה את המשפט אותו היא מסיימת.
      כמו שכבר שאמרתי, אני אוהבת מאוד את כל הרעיון של הפרוייקט הזה ומקווה שאוכל לצפות בזה בטלוייזיה ישירות או דרך קובץ באינטרנט.

      הי גימל, כשכתבתי את השיר, כלומר את הקישור לשיר ברשומה, שמעתי אותו אומר לי בלחישה שהוא כבר מחכה לאותיות הכחולות האלה, שיסבירו לו ולעולם מי הוא ומה הוא. חיוך. וכשעברו ימים ועוד לא הגעת , השיר ואני לא ידענו את נפשינו..חיוך. עכשיו, אפשר לומר, הסדר שב על כנו. שמחה שאהבת. והתיקונים שהצעת הם בהחלט מתקבלים על הדעת. תודה גימל. ותמשיכי לעקוב, אני מבטיחה להיות כאן ולתת חומרים למעקב.

        24/1/13 03:41:

      צטט: ג.ע. 2 2013-01-24 00:19:11

      נורית יקרה, כמו שאת יודעת הפרויקט הזה מעניין אותי במיוחד כי הוא נפגש עם אהבה גדולה שלי - המוסיקה. בהחלט ניתן לראות את חווית החושים שעברת בזמן אמת. התמונות מאוד מעניינות ובהחלט הן סגנון ייחודי שלך, והפעם יצרת והבאת גם סגנון ייחודי נוסף על אלה מהתכניות הקודמות שכבר פרסמת. כיף לך שאת מוזמנת ליטול חלק בפרוייקטים כאלה מעניינים ובעיקר מרגשים. אני כותבת לך את התגובה הזאת לפני שקראתי את השיר ולפני שניסיתי לראות האם הקישור בצהוב מוביל לתכנית -מה שאני מיד מתכוונת לעשות. מקווה שיהיו לך עוד הרבה מפגשים כאלה, אולי גם עם מחול...

      גימל יקרה, אתמול בדיוק חשבתי לעצמי איפה את? אני יודעת כמה את אוהבת את הנושא הזה, וזכור לי שחיכית מאד להמשך. כבר חשבתי לכתוב לך בדואר פנימי ולבדוק איפה את. אז הנה את. ואת כרגיל עוקבת, וזוכרת, ויודעת וכבר שמת לב שהפעם התמונות שונות. נכון. הפעם הלכתי על משהו אחר. הסביבה, המצב, התנאים הפיזיים וגם העובדה שכבר עשיתי זאת מספר פעמים, הכתיבו לי כמו גם הציעו לי פתרונות אחרים. פתרונות שמאד שמחתי בהם. מחכה כבר להמשך תגובתך, הבלתי נמנעת. והרעיון עם מחול הוא ענק.

        24/1/13 03:38:

      צטט: ניקיטה רנא 2013-01-23 19:29:55

      כשקראתי "לצלילים יש קו וצבע" חייכתי. נשמע שילוב מנצח מוסיקה וציור... הרגשתי שאני שם. היה ממש כיף.

      תודה ניקיטא. אם הצלחתי להביא אותך, וגם לגרום לך להרגיש שאת שם - מה אני צריכה יותר?

        24/1/13 03:36:

      צטט: יאיר חיים. 2013-01-23 17:37:30

      נורית, קראתי בעניין רב את המאמר המיוחד שלך, והרגשתי שאני בקונצרט משולב של צלילים, מילים וציורים. המיזם הזה שהיית שותפה בו מעניין הלוואי וירבו כמותו. זזאת יצירה של אומנות כפי שצריכה להיות חשתי מתוך מילותייך את תהליך ההתרחשות, כאילו והייתי איתך שם, במסדרונות, באולם ובין הנגנים וכלי הנגינה. אני מקווה שזה עונה לך על השאלות ששאלת בתחילת המאמר, 'מה יש לי לצייר זמר שעומד מול המיקרופון ומפליא בקולו? מה יש לי לצייר פסנתרן שמלהט באצבעותיו, או כנר שנבלע בין הקשת והמיתרים?לשם מה? הרי עיקר עניינם הוא בהפקת הקול, הצליל, ואפילו התנועה. ואת כל אלה הרי לא ניתן לבטא, לכאורה, בציור. הציור מקפיא את הרגע, משתיק את הקול'. הציורים מדהימים גם אלה ששילבת עם הצילומים, אומנות במיטבה. בהחלט ראיתי את הקולות. נפלא.

      יאיר. תודה על הרצינות שבה קראת את דבריי, ועל יכולת ההכלה שלך. שמחה שבאת לכאן. שמחה שאהבת את דבריי ובכלל להבין מהקורא שהצלחתי להעביר אליו את החוויה שלי על כל חושיה, זו שמחה גדולה. שהרי בשביל זה אני כאן. המון תודה. אתה ראית את הקולות, ואני עכשיו שמעתי את הנראה. חיוך

        24/1/13 03:33:

      צטט: נעמה ארז 2013-01-23 15:00:13

      באמת רואים כאן את הקולות. מרתק אותי לדעת שהייתי רואה אותם גם לולא קראתי על מהלך העבודה שלך. העבודות עצמן הן תשובות לשאלותייך שאת מעלה.

      תודה נעמה. נכון מה שאת אומרת. אם יצא לך תקראי את התשובה שכתבתי למי שמכונה זומטי ולבטי - ותראי שאני אומרת את מה שאת אומרת. אכן, מבחינתי השאלות מכוונות אלי עצמי, על מנת לסמן לי את המטרות את היעדים, ולהבין מה אני עושה אם בכלל, ואם יש לי מה להגיד שם או לא.

        24/1/13 03:31:

      צטט: שולה ניסים 2013-01-23 13:59:55

      איזה יופי. לא ידעתי שיש פרוייקטים כאלה. אני לא מי יודע מה עוקבת אחר מה שקורה בטלויזייה, וגם רדיו אני מעדיפה בדרך כלל גלי צה"ל. כך שאם לא היית מביאה לא הייתי יודעת. כל הכבוד. זה בהחלט מרשים ומכובד אם הזמינו אותך לדבר כזה.

      תודה שולה יקירה. האמת גם אני לא עוקבת אחרי כל אלה. אם הייתי עוקבת לא היה לי זמן לעשות את מה שאני עושה. אבל זו תכנית מעולה, ומרתקת. ואני באמת שמחה, שפר חלקי שהזמינו אותי אליה גם כיוצרת וגם כאוצרת.

        24/1/13 03:29:

      צטט: זומטי ולבטי 2013-01-23 09:45:33

      נוריתי אחרוג ממנהגי, והפעם לא אאריך. כי לעיתים מעוט המילים מעיד על ההתפעמות מהכתיבה. ואכן רואים את הקולות ושומעים את הציור. 

      שאלת מה יש לצייר זמר או פסנתרן? ואענה דוקא את כאומנית, שהציור הוא שפתה וכלי ביטוי לפנימית, כך את מציירת את כלי הביטוי של הזמר אן הפסנתרן.

      לא, אני לא מתחברת לשמך החדש. מצטערת. לכל איש יש שם. נטבעת בזכרוני בשם אחד והשם תובע שתחזיר את בעליו אליו....ובכן, אתה הבטחת שהפעם לא תאריך. שמעתי עד לכאן את ההתפעמות. אבל, יש לי הרגשה שאני כן הולכת להאריך, יחד עם ההתפעמות שלי והשמחה שלי על דבריך. נכון, שאלתי מה יש לצייר זמר או פסנתרן וכו'? כמובן שזו שאלה היפוטתית. יותר נכון זו שאלה שעלי לשאול את עצמי כדי לדעת מה המטרה שלי, מה אני עושה, למה אני עושה, איך אני עושה, מה אני רוצה. מבחינתי לעמוד שם ולהשתמש בכישורים ובמיומנות שלי זה ממש לא מספיק. בכל רגע נתון אני יכולה לקחת את יכולת הציור שלי ולהרביץ ציור. אבל זה לא מעניין אותי. אותי מעניין מה אני רוצה להגיד עם מה שאני יודעת לעשות. אז השאלה היא בשביל לסמן לעצמי יעד ולהבין מה אני רוצה. ומשהבנתי אז אני יכולה לצייר אפילו צרצר במחילתו. כאן במקרה הזה, בעיני לצייר את הזמר שר, רק בגלל שהוא שם ואני שם, זה לא היה מספיק. אבל משהבנתי מה אני כן רוצה, אז הכל היה במקום, וברור לי ומובן לי. הרעיון שאתה מציע כאן, להשתמש בכלי הביטוי שלי כדי לתאר את כלי הביטוי שלו, מאד מעניין. במילים אחרות אומר, שניסחת יפה מאד את מה שבעצם עשיתי. ושוב תודה נוקד יקר. שמור על הכבשים שלא יברחו....ברשותך החלפתי לך את הצבע של הפונטים, פשוט לא רואים טוב את האדום.

        24/1/13 03:20:

      צטט: גליתוש. 2013-01-23 05:00:34

      את מהנה, מרתקת מעניינת. חוויה! ואם יורשה לי, הגיע הזמן שתחליפי לך את תמונת הפורפיל לתמונתך הססגונית שכאן, בעלת המשקפיים המדליקות. תודה תודה על הפוסט המרתק.

      גליתוש, סיימתי לקרוא את דברייך כשחיוך מרוח על פני. באמת לא חשבתי על זה. תקעתי איזו תמונה לפני כשנה וחצי ואז אל שבתי להסתכל עליה. נתת לי רעיון. אחשוב על זה. ובאשר להנאתך מהפוסט ( או ממני ) אני כמובן שמחה. באמת משמח אותי לדעת שאני מצליחה לגרום לאחרים להנות ולהתעניין במה וממה שמהנה ומרתק אותי. זה משלים את החוויה ומרחיב אותה. תודה יקירה.

        24/1/13 03:18:

      צטט: perach1 2013-01-22 22:46:04

      ואכן לצליל יש קו וצבע .. תודה על השיתוף בפרויקט !

      תודה פרח. יופי שהגעת. תמשיכי לבקר, אני מבטיחה שאמשיך לשתף.

        24/1/13 00:40:

      חזרתי שוב לאחר שקראתי את שירך, אותו אני מעתיקה לכאן כדי להתייחס אליו:

       

      הצליל שנמלא אל דפיו – נורית צדרבוים



      עִטְּרָה גִּיטָרָה אֶת אֵדֵי מֹחִי הַקַשׁוּבִים וְשָׁרָה,



      עֲבָדִים הָיו מֵיתָרֶיהָ לְעֶדְנַת הַיָּד הַמְּנַעְנַעַת.



      קִּפְּצוּ קְלִידִים בְּשָׁחֹר לָבָן בֵּין אֲגוּדָל לְאַמָּה,



      הִצְלִיל חֲלִיל שָׁבַר דְמָמָה רַעַשׁ מִכְחוֹלִים הָמָה.



      נָעוּ צְבָעִים בְּשַׂעֲרַת מִּכְחוֹל עוֹבֵר אֶל דַּף וְשָׁב,



      קָשׁוּב הַדַּף סָפַג זִיּוּף בְּקַו, נָח וַחֲתָךְ זָהָב.



      נָתַתִּי עֵינַי בַּחֲטָף בַּשָּׁר, מְזַמֶר שָׁאנְסְיוֹנֵר בִּשְׂפַת עֵבֶר



      מִלִּים מְעֻבָּרוֹת בִּצְלִילִים עוֹלִים בְּסֻלָּם מַדְרֵגוֹת שְׁפִּינוֹזָה



      חֵיפָה מִּתְעוֹרֶרֶת עוֹשָׂה לִי אֶת זֶה וַאֲנִי הוֹזָה ומְצַיֶּרֶת.



      מְנַגֶּנֶת הַמּוּסִיקָה אֶת עָצְמָה לָדַעַת, וְאֵינָהּ יוֹדַעַת עוֹד



      גְּבוּלוֹת. מְדַלֵּג עִפָּרוֹן רַךְ בֵּין קַו מִתְאָר לְקַו מִקְצָב נִמְרַח



      וּמְהַלֵּךְ כַּטּוֹב בְּעֵנָיו הַשּׁוֹמְעוֹת תָּו כֶּתֶם וְקַו



      אוֹמְרִים זֶה לזֶה - קָדוֹשׁ הַצְּלִיל שֶׁנִמְלָא אֶל דַּפָּיו-



      אָז קָשַׁרְתִּי כֶּתֶר בִּקְדֻשָּׁה לַחֹפֶשׁ שֶׁנוֹגֵן אֶת צְבָעָיו.



      השיר יפה וממחיש היטב את מה שראו עינייך ושמעו אזנייך. אהבתי גם את הכתיבה וגם את התוכן עצמו. אם מותר לי להציע שני תיקונים קטנים אז בשורה:
      "הִצְלִיל חֲלִיל שָׁבַר דְמָמָה רַעַשׁ מִכְחוֹלִים הָמָה." הייתי מציגה עם פסיקים (כמו שקוראים): 
      הִצְלִיל חֲלִיל, שָׁבַר דְמָמָה, רַעַשׁ מִכְחוֹלִים הָמָה.ואת המילה גבולות הייתי מעלה לשורה המתחילה את המשפט אותו היא מסיימת.
      כמו שכבר שאמרתי, אני אוהבת מאוד את כל הרעיון של הפרוייקט הזה ומקווה שאוכל לצפות בזה בטלוייזיה ישירות או דרך קובץ באינטרנט.

        24/1/13 00:19:
      נורית יקרה, כמו שאת יודעת הפרויקט הזה מעניין אותי במיוחד כי הוא נפגש עם אהבה גדולה שלי - המוסיקה. בהחלט ניתן לראות את חווית החושים שעברת בזמן אמת. התמונות מאוד מעניינות ובהחלט הן סגנון ייחודי שלך, והפעם יצרת והבאת גם סגנון ייחודי נוסף על אלה מהתכניות הקודמות שכבר פרסמת. כיף לך שאת מוזמנת ליטול חלק בפרוייקטים כאלה מעניינים ובעיקר מרגשים. אני כותבת לך את התגובה הזאת לפני שקראתי את השיר ולפני שניסיתי לראות האם הקישור בצהוב מוביל לתכנית -מה שאני מיד מתכוונת לעשות. מקווה שיהיו לך עוד הרבה מפגשים כאלה, אולי גם עם מחול...
        23/1/13 19:29:
      כשקראתי "לצלילים יש קו וצבע" חייכתי. נשמע שילוב מנצח מוסיקה וציור... הרגשתי שאני שם. היה ממש כיף.
        23/1/13 17:37:
      נורית, קראתי בעניין רב את המאמר המיוחד שלך, והרגשתי שאני בקונצרט משולב של צלילים, מילים וציורים. המיזם הזה שהיית שותפה בו מעניין הלוואי וירבו כמותו. זזאת יצירה של אומנות כפי שצריכה להיות חשתי מתוך מילותייך את תהליך ההתרחשות, כאילו והייתי איתך שם, במסדרונות, באולם ובין הנגנים וכלי הנגינה. אני מקווה שזה עונה לך על השאלות ששאלת בתחילת המאמר, 'מה יש לי לצייר זמר שעומד מול המיקרופון ומפליא בקולו? מה יש לי לצייר פסנתרן שמלהט באצבעותיו, או כנר שנבלע בין הקשת והמיתרים?לשם מה? הרי עיקר עניינם הוא בהפקת הקול, הצליל, ואפילו התנועה. ואת כל אלה הרי לא ניתן לבטא, לכאורה, בציור. הציור מקפיא את הרגע, משתיק את הקול'. הציורים מדהימים גם אלה ששילבת עם הצילומים, אומנות במיטבה. בהחלט ראיתי את הקולות. נפלא.
        23/1/13 15:00:
      באמת רואים כאן את הקולות. מרתק אותי לדעת שהייתי רואה אותם גם לולא קראתי על מהלך העבודה שלך. העבודות עצמן הן תשובות לשאלותייך שאת מעלה.
        23/1/13 13:59:
      איזה יופי. לא ידעתי שיש פרוייקטים כאלה. אני לא מי יודע מה עוקבת אחר מה שקורה בטלויזייה, וגם רדיו אני מעדיפה בדרך כלל גלי צה"ל. כך שאם לא היית מביאה לא הייתי יודעת. כל הכבוד. זה בהחלט מרשים ומכובד אם הזמינו אותך לדבר כזה.
        23/1/13 09:45:

      נוריתי אחרוג ממנהגי, והפעם לא אאריך. כי לעיתים מעוט המילים מעיד על ההתפעמות מהכתיבה. ואכן רואים את הקולות ושומעים את הציור. 

       

      שאלת מה יש לצייר זמר או פסנתרן? ואענה דוקא את כאומנית, שהציור הוא שפתה וכלי ביטוי לפנימית, כך את מציירת את כלי הביטוי של הזמר אן הפסנתרן.

        23/1/13 05:00:
      את מהנה, מרתקת מעניינת. חוויה! ואם יורשה לי, הגיע הזמן שתחליפי לך את תמונת הפורפיל לתמונתך הססגונית שכאן, בעלת המשקפיים המדליקות. תודה תודה על הפוסט המרתק.
        22/1/13 22:46:
      ואכן לצליל יש קו וצבע .. תודה על השיתוף בפרויקט !
        22/1/13 22:41:

      צטט: יהודית מליק שירן 2013-01-22 14:22:20

      אני מחכה בכיליון עיניים לפוסטים המרשימים שלך נורית אהובה, את משקיעה המון אהבה וסבלנות בפוסטים האלה המאירים בתובנות של עומק שתי שפות: הציור והמוזיקה. שתיהן ניכרות היטב בעבודות המצורפות ולעתים יש הרגשה כי השפה הצבעונית הזאת היא צליל בינלאומי שחודר אל הלב ונוגע בנשמה. תודה על ההפרייה הנהדרת וההשקעה העצומה שלך.

      יהודית יקירתי. מחממת לב את. איזה כיף לדעת שיש מי שמחכה בכליון עיניים לפוסטים שלי. זו באמת הרגשה טובה. זה מתחיל מזה, ששמתי לעצמי מטרה לשתף את המתעניינים בעולם האמנות שלי, שבו אני באמת עושה ופועלת רבות. והיה לי ברור שכאשר אמנות נחשפת צריך להבין ולהכיר תהליכים, צריך להבין את הראש של האמן, צריך ואפשר דרך זה להעביר מושגים מוכרים וידועים ( בעיקר לעושים במלאכה, כלומר, האמנים), צריך לשתף על מנת שהאמנות לא תיהיה שפה זרה. לכן, משמח אותי במיוחד שיש כאלה ששמחים לקבל את המידע הזה. הם מרחיבים דעתם ובינתיים מתרחב לי הלב, והעולם מתרחב, גם אם הוא וירטואלי, והיצירה ממשיכה את חייה וזה העיקר. עמדת יפה על החיבורים שיצרתי כאן בין השפות. שפת הציור, השפה הנראית, ושפת המוסיקה, השפה הנשמעת. תודה ותודה על דברייך. תמשיכי לבוא, אני מבטיחה שלא יהיה כאן רגע דל.

        22/1/13 22:36:

      צטט: HagitFriedlander 2013-01-22 14:22:36

      אכן רואים את הצלילים בעבודות! אהבתי מאד את הטכניקה היחודית שמצאת לחבר בין הקול למראה! תודה על פוסט נפלא!

      תודה חגית. אכן הטכניקה הזאת נולדה מתוך הרצון והצורך לבטא את המחשבה, שאותה תיארתי שם. על כך אני אומרת כשיודעים מה רוצים, הפתרון יימצא. כי הוא תמיד שם, הוא מחכה לבעיה המתאימה.

        22/1/13 22:35:

      צטט: meri karako 2013-01-22 16:23:43

      פרויקט מבורך וכיפי..

      תודה מרי.

        22/1/13 22:35:

      צטט: ~בועז22~ 2013-01-22 19:13:30

      ביקרתי פעם בבית חינוך לעיוורים שליד מוסד

      הרב קוק בירושלים (ואני ממליץ לכול אחד להגיע

      למקום המדהים הזה!).

      במקום מתחנכים גם חירשים, אילמים ולבקנים.

      אחד השיעורים לעיוורים, המתנהלים שם בשיגרה,

      הוא ציור לקול מוזיקה. מדהים היה לראות את החיבור

      בין הנושא המוזיקלי שנבחר ליצירות שנוצרו שם.

      אגב, צלילים וצבע -

      היצירה הקלאסית "תמונות בתערוכה" חוברה בהשראת

       12 ציורים. בניסוי שנערך בין ילדים בגילאי 4-5 התבקשו

      הילדים לצייר כאשר המוזיקה הנ"ל נוגנה ברקע. 80%

      מהציורים פגעו בדיוק מפליא לציורים המקוריים שבהשראתם

      חוברה היצירה!

      מאוד אהבתי את הציורים, במיוחד זה עם המדרגות - משהו

      שמדבר אליי היום, אולי יותר מתמיד. הוא מזכיר לי משהו

      מאוד בסיסי, מתוך מקום של אור ותקווה. תודה על השיתוף!!!

      בועז, אתה תמיד מביא אתך עוד משהו. זה מעולה. אתה בא וגם מביא. מאד יפה מה שכתבת כאן בעניין העיוורים. יפה, נכון ואפילו ידוע. ובדרך לא דרך, או אולי בדרך כן דרך, ניסיתי לרמז על כך. שאפשר להקשיב ולתרגם את הנשמע למראה עיניים. ואם כבר הבאת כמה מבואות חכמים, אפשר להוסיף על זה ולומר שקנדינסקי בעצם השווה את שפת הציור לשפת המוסיקה. שפות שעומדות בפני עצמן, יש להם דבור לעצמו והוא לא חייב לספר סיפור במילים. לפיכך הוא גם קרא לכמה מציוריו בשמות שלקוחים מעולם המוסיקה. כמו קומפוזציה וכו'. תודה על דבריך המחכימים. ואהבתי להבין את מה אהבת במיוחד. אני יכולה להסכים ולגם להבין. תודה על הביקור ועל העקבות שהשארת כאן.

        22/1/13 22:31:

      צטט: כִּשְׁ-רוֹנִית 2013-01-22 21:48:20

      זהו זה סופי , היגעתי למסקנה שהיממה שלך מורכבת מ72 שעות.

      רוניתי. הרגת אותי מצחוק. אבל, האמת. זה נכון. הבחנה מאד מדוייקת.

        22/1/13 21:48:
      זהו זה סופי , היגעתי למסקנה שהיממה שלך מורכבת מ72 שעות.
        22/1/13 19:13:

      ביקרתי פעם בבית חינוך לעיוורים שליד מוסד

      הרב קוק בירושלים (ואני ממליץ לכול אחד להגיע

      למקום המדהים הזה!).

      במקום מתחנכים גם חירשים, אילמים ולבקנים.

      אחד השיעורים לעיוורים, המתנהלים שם בשיגרה,

      הוא ציור לקול מוזיקה. מדהים היה לראות את החיבור

      בין הנושא המוזיקלי שנבחר ליצירות שנוצרו שם.

      אגב, צלילים וצבע -

      היצירה הקלאסית "תמונות בתערוכה" חוברה בהשראת

       12 ציורים. בניסוי שנערך בין ילדים בגילאי 4-5 התבקשו

      הילדים לצייר כאשר המוזיקה הנ"ל נוגנה ברקע. 80%

      מהציורים פגעו בדיוק מפליא לציורים המקוריים שבהשראתם

      חוברה היצירה!

      מאוד אהבתי את הציורים, במיוחד זה עם המדרגות - משהו

      שמדבר אליי היום, אולי יותר מתמיד. הוא מזכיר לי משהו

      מאוד בסיסי, מתוך מקום של אור ותקווה. תודה על השיתוף!!!

        22/1/13 16:23:
      פרויקט מבורך וכיפי..
        22/1/13 14:22:
      אכן רואים את הצלילים בעבודות! אהבתי מאד את הטכניקה היחודית שמצאת לחבר בין הקול למראה! תודה על פוסט נפלא!
      אני מחכה בכיליון עיניים לפוסטים המרשימים שלך נורית אהובה, את משקיעה המון אהבה וסבלנות בפוסטים האלה המאירים בתובנות של עומק שתי שפות: הציור והמוזיקה. שתיהן ניכרות היטב בעבודות המצורפות ולעתים יש הרגשה כי השפה הצבעונית הזאת היא צליל בינלאומי שחודר אל הלב ונוגע בנשמה. תודה על ההפרייה הנהדרת וההשקעה העצומה שלך.
        22/1/13 13:46:

      צטט: רפי פרץ 2013-01-22 13:04:42

      אני כל כך נהנה מהפוסטים ... ההשקעה בפרטים ובתיאור האירוע .... פשוט מקסים
      תודה רפי יקר. ואני כל כך שמחה שאתה נהנה. מה אני צריכה יותר, מאמן בסדר גודל שלך שקורא את דבריי ונהנה מהם. תמשיך. ואני מבטיחה להיות כאן עוד הרבה.
        22/1/13 13:04:
      אני כל כך נהנה מהפוסטים ... ההשקעה בפרטים ובתיאור האירוע .... פשוט מקסים

      ארכיון

      פרופיל

      נורית-ארט
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין